"אמרו לי שאסור לי לנהוג יותר" חלק א'

אחד הרגעים הקשים יותר לנו כאנשי מקצוע ובעיקר לקשיש המגיע אלינו לאבחון, הוא כאשר אנחנו מגיעים להמלצה הלא קלה שעליו להפסיק לנהוג. אחת הסיבות שבגללן יש צורך בהפסקת הנהיגה אצל קשישים היא אבחנה של דמנציה = ירידה קוגניטיבית/ שכלית, שמשפיעה על יכולת התפקוד שלו, במקרה הזה על יכולת הנהיגה. בחוזר משרד הבריאות בנושא של חובת הודעה על נהגים עם מצבי בריאות העלולים לסכן את עצמם וזולתם (2009), מצוין - "נהיגה היא פעולה מורכבת הדורשת קליטה מתמדת של מידע בסיבת הנהיגה המשתנה באופן ורציף, עיבוד במידע ותגובה במהירות ההולמת את תנאי התעבורה. כל ליקוי בריאותי / נפשי העלול לפגוע ביכולת הקליטה עיבוד המידע ותגובה המיידית, מעלה את הסיכון למעורבות הנהג בתאונת דרכים." רבים תופסים את הנהיגה כסדרה של פעולות אוטומטיות, למעשה הנהיגה היא פעולה מורכבת מאוד שמערבת את כל החושים שלנו. כמות המידע שנהג קולט, מפענח ומגיב להן במהלך נהיגה היא גדולה מאוד. יכולות נהיגה כוללות: גמישות (טווח תנועה של הצוואר), קואורדינציה, ראיה ? חדות ושדה ראיה, ריכוז ותפיסה מרחבית טובה (התמצאות במרחב). אחוז הנהגים הזקנים גדל, רובם נוהגים היטב ובבטיחות עשרות שנים ומודעים למגבלותיהם. גם לזקן העצמאי יש עליה בזמן התגובה, ירידה בגמישות, בעיות ראיה ולעיתים גם בעיות שמיעה. הרבה קשישים נוטלים תרופות שעלולות לפגוע בכשירות הנהיגה, כמו תרופות שעובדות על מערכת העצבים המרכזית: תרופות הרגעה ושינה, נוגדי דיכאון או חרדה. הסיכוי לתאונה אצל הנהג הזקן הבריא לאו דווקא גדול מקבוצות אחרות אולם הפגיעות בהרבה מקרים קשות יותר. הסיכוי למוות גדול יותר וחשוב להבין שמוות כתוצאה מתאונה עלול לקרות גם חודשים אחרי תאונה בגלל קושי של הגוף להתאושש. הסכנה היא כמובן גם למעורבים בתאונה: נהגים אחרים, נוסעים והולכי רגל. עבור כולנו הנהיגה היא לא רק אמצעי תעבורה ועניין של נוחות. המשמעות של נהיגה היא גם עצמאות וחופש בחירה, נטילת היכולת (הזכות) הזאת, בכפיה בעצם, היא פגיעה בשני הערכים החשובים האלה, גם אם היא נעשית מהסיבות ה"נכונות". אובדן היכולת להמשיך ולנהוג, בין אם מרצון ובין אם בכפיה, עלולה לגרום לדיכאון וירידה בפעילות ומהווה פגיעה קשה באיכות החיים של המבוגר, לפעמים גם בבריאותו הנפשית, בעצמאותו ובנגישות שלו לשירותים חברתיים ורפואיים. נכון שישנם תחליפים כמו תחבורה ציבורית או הסתייעות בבני משפחה וחברים אבל אז התחושה היא הרבה פעמים של תלות והכבדה על הסביבה. עד שלב מסוים במחלת אלצהיימר, לדוגמא, אין מספר גדול יותר של תאונות. במחקר אחד לפחות שבוצע בקרב נהגים עם דמנציה נמצא שלפחות חלק מהחולים עם הפרעה קוגניטיבית קלה יכולים להמשיך ולנהוג בבטחה, תחת מעקב שגרתי. משלב מסוים, שלא תמיד קל להגדירו, הנהיגה היא פחות טובה והסיכון לתאונות גדל. ליקוי בהתמצאות, טעויות בניווט הם בדרך כלל הסימנים הראשונים. סימנים מקדימים יכולים להיות גם תאונות (כולל "עצמיות"), כמעט תאונות, עבירות תנועה ושכחה של מקום חניית הרכב.