פינת היצירה והפעם מעצורים לדלת
החומרים הדרושים:
קילו קמח לבן
שקית שמרים של שימרית
כוס סוכר
5 ביצים
גרד מלימון אחד
100 גרם חמאה
מכל החומרים האלה עושים בצק שיוצא די קשה. משאירים אותו בכלי הפלסטיק לתפיחה, מכסים במגבת. בינתיים מחממים בסיר בינוני תכולה של בקבוק וחצי שמן.
כעבור שעה מרימים את המגבת ורואים שהבצק התרחב לצדדים. אוספים את הבצק ולשים אותו קצת בכוח, מצויין לפתוח שרירים בזרועות. שוב מניחים לתפיחה או להרחבה, מה שבא לו. כעבור שעה, כאשר השמן כבר חם וכמעט נשרף, מורידים את הסיר עם השמן מהאש (לא מכבים את האש כי באיזה שהוא שלב צריך להחזיר את הסיר עם השמן שהתקרר בחזרה לאש) מניחים את הסיר עם השמן הלוהט על מקום פנוי בכיריים וניגשים לבצק לקרוץ סופגניות. מהבצק יוצאות בערך עשרים סופגניות גדולות, אבל בהמשך כפי שיתברר להלן נוצרו עוד חמש עשרה סופגניות ועוד עשרים דונטים.
אחרי שגומרים להפוך את הבצק המסכן לכל מיני יצירות כמו סופגניות גדולות, קטנות, ודונטים מחזירים את הסיר עם השמן לאש שעדיין בוערת ומתחיל תהליך מופלא שבו הסופגניות הופכות למעצורים לדלת.
אתמול היה ערב ראשון של חנוכה והזמנתי אנשים להדליק את הנר הראשון בביתה של הקשישה העיוורת שגרה ליד כיכר המדינה (כן. זה חשוב איפה היא גרה) ואני מטפלת בה (מבשלת ואופה עבורה ומובילה אותה לבית שימוש) אז הזמנתי את הבן והנכדים להדליק את הנר הראשון ואני הייתי צריכה להכין את הכיבוד.
הכיבוד עליו החלטתי היה סופגניות, לביבות וסלט פירות. סופגניות נמכרות בקונדיטוריות, לביבות אני מכינה בעיניים עצומות, וסלט פירות כבר היה מוכן. הכנתי את סלט הפירות כשגיליתי שאין מה לראות בטלוויזיה והזקנה העיוורת נרדמה בכורסא ואני הייתי צריכה להרוג חצי שעה עד שיתחילו התוכניות שאני צופה בהן בדרך כלל. מצאתי פירות במטבח וחתכתי עד שהתחילו התוכניות. יצא סלט פירות טעים, אבל המון, אז החלטתי כי הוא מאוד מתאים לנר הראשון ואת מה שהוא מסמל אני כבר אמציא.
בשעת צהריים מוקדמת יצאתי לקנות סופגניות. בגלל שזה ליד ככר המדינה מחיר הסופגניות היה יקר רצח והזקנה קמצנית ולא הסכימה להשקיע יותר משקל וחצי בסופגניה והיו תורים מאוד ארוכים מול קופות במקומות לממכר סופגניות, חזרתי לבית הזקנה עם החלטה נחושה להכין את הסופגניות בעצמי, למרות שמאז שהכנתי סופגניות לכיתה ג' שבה למדה יפת הנפש הבכורה שלי, נשבעתי שאני בחיים יותר לא מכינה סופגניות.
אבל הפעם זה היה מצב חירום ובמצב חירום כל השבועות והנדרים בטלים. חשבתי כי עבר המון המון זמן מאז יפת הנפש הייתה בכיתה ג' ואני השתפרתי עם השנים (הפסקתי לקנות אוכל מוכן ולספר שאני בישלתי וגם לתת את המתכון, אני מבשלת באמת בעצמי) אז הייתי בטוחה שגם באיזור הסופגניות חל איזה שינוי והפעם הם יהיו חמות, רכות עם פס בהיר באמצע וריבה אדומה מתפרצת מלמעלה על אבקת סוכר לבנה.
קודם הכנתי לביבות. זה היה מהר וקל. ואז הגיע הזמן לטגן את הסופגניות. הנחתי בתוך השמן ארבע סופגניות בהתהוות והן צללו למטה לתחתית של הסיר. חכיתי בסבלנות שיעלו, כמה אפשר להיות למטה בשמן לוהט בלי אוויר? והסופגניות עלו. הצבע היה שחום, לא זהוב, אבל זה לא הפריע לי כי תמיד אפשר לתרץ שאלה סופגניות תוצרת בית.
הפכתי את הסופגניות והן השחימו גם מהצד השני.הוצאתי אותן לצלחת מכוסה בנייר מגבת סופג, מגבות הנייר של ניקול היו במבצע ומצאתי איזה חמש חבילות בבית. הוספתי עוד ארבע סופגניות לשמן ופניתי לבדוק את המוכנות. בצעתי סופגניה לשתיים באמצע ומהאמצע פרץ בצק שמרים חי ולח. לא האמנתי למראה עיני, טעמתי וגיליתי שאכן זה בצק שמרים המקורי שהטיגון לא הגיע אליו.
היה חבל לזרוק סופגניה לפח, אז לקחתי את שני החצאים, פיניתי מקום בין ארבע הסופגניות שכבר צפו שם ומצאתי מקום לשני החצאים. הוצאתי מהשמן ארבע עגולות ושתיים עם בטן נפוחה הבצק גמר לתפוח בתוך השמן תוך כדי טיגון. הסופגניות החדשות שהוצאתי היו באותו מצב, אז חתכתי את הסופגניות הגדולות לחצי וטיגנתי את כולן שוב. בטיגון השני יצאו סופגניות קצת משונות, הן היו דומות יותר לפטריה מאשר לסופגניה, אבל הן היו ספוגות שמן ולכן נחשבו (לפחות בעיני) לסופגניות.
אז עברה בי מחשבה לחלק את הסופגניות הגדולות לחצי וככה אולי כל הסופגניה תהיה מטוגנת ולא רק הקליפה החיצונית. חילקתי לחצי כל סופגניה ועיצבתי כל חצי לסופגניה. טיגנתי טיגנתי עד שנזכרתי שאפשר להכין גם דונט'ס, כאילו...זה אותו בצק שמרים, רק צורה אחרת. חילקתי כל סופגניה קטנה לחצי ומכל חצי עשיתי מין נקניקיה וסגרתי בקצוות ונוצר מין בייגלה כזה ואותם טיגנתי.
בסופו של דבר, נגמר לי השמן בסיר, נגמרו לי הקערות שהכילו את הסופגניות, נגמרו מגבות הנייר של ניקול ונגמרה לי הסבלנות, אבל אצלינו בפולניה לא זורקים אוכל, אז את האחרונות טיגנתי בצורת צ'ריסוס וכל קשר בין המה שאני טיגנתיי לבין צ'וריסוס הוא מקרי בהחלט.
האורחים הגיעו. הנרות הודלקו. את כל שירי החנוכה שרו, ואז הגיע הזמן להגיש את הכיבוד. הגשתי את הלביבות ואת הסופגניות את סלט הפירות שמרתי לסוף.האורחים הנכבדים טעמו את הלביבות ואמרו שטעים וכל ביס זה הנאה, ואז הם עברו לסופגניות כשהם מתפעלים מכך שהסופגניות זה תוצרת בית ולא איזו תוצרת קונדיטוריה. ההתפעלות נמשכה עד הביס הראשון.
בביס הראשון ניתז שמן מהסופגניה לפי הטועמים. "כמה שמן שמת בסופגניות?" הייתה השאלה שחזרה ארבע פעמים.
"לא שמתי שמן בסופגניות, שמתי את הסופגניות בשמן וטיגנתי" עניתי לכולם "סופגניות אמורות להיות ספוגות בשמן לזכר כד השמן מבית המקדש שהספיק לשמונה ימים"
"כן" ענה לי חוכמולוג אחד "אבל השמן בסופגניה שלך יכול להספיק לחודש ימים בבית המקדש"
אף אחד חוץ מהבן של הזקנה לא המשיך לבלוס את הסופגניה שלו. הבן של הזקנה דווקא התלהב ואפילו אכל שתיים, אבל הוא אוכל הכל והיה אוכל את הבצק כמו שהוא אם הייתי מגישה.
האורחים הלכו הביתה והזקנה הלכה למיטה ואני הלכתי לראות את התוכניות שלי בטלוויזיה ונזכרתי ששכחתי להגיש את סלט הפירות שהכנתי בערב הקודם.
היום הבטתי בסופגניות וחשבתי מה אפשר לעשות איתן. אצלינו הפולנים לא זורקים אוכל, אבל מצד שני מי יאכל את הסופגניות האלה? נזכרתי בסופגניות שהכנתי לפני עשרים שנה והנחתי סופגניה ליד דלת טורקת. הדלת הפסיקה לטרוק. אז מצאתי להן תפקיד להיות מעצורים לדלת. מחר אני אצור קשר עם שרותי הביטחון ואציע את הסופגניות לצהל בדרום כדי שישמשו כתחמושת נגד הפלשתינאים.
אני בחיים יותר לא מכינה סופגניות!
אבל יש לי מתכון נהדר לספינג' צריך רק לברר אם גם במרוקו היה איזה נס שכלל שמן
צחקתי בקול רם! לאורך כל הסיפור.
חג שמח :)
לרינה יריב,
נהנתי מחוש ההומור.חג אורים שמח.
.....חוש ההומור והסבלנות... הסבלנות לכתוב ולפרט את כל התהליך... נהנתי תודה .וחג אורים שמח
רינה, חייכת אותי חג שמח.
רינה - את יצירתית במיוחדדדדד.
אהבתי וצחקתי.
חג שמח.
לרינה סיפור יפה שזור הומור.אל תזמיני אותי לארוחת צהרים בוקר ערב,כך אוכל לחיות יותר,שאלה לי אליך האם את יודעת לכבס?
חג שמח לכולם:)
תודה רבה על התגובות, שמחתי שנהנתם, זאת הייתה המטרה, אבל בכל זאת אני לא אכין סופגניות.
אני מאחלת לכולם ימים מאושרים שופעים אור ואושר:)
לרינה חג אורים שמח. צחקתי עד דמעות.
לרינה יפה מאד