מכתבים לרפי

לרפי שלום,

רציתי להסביר לך את העניין הנוכחי שלי בחופש הבחירה ובאכזיסטנציאליזם.

א. למדנו בקורס "בין בדיון לממשות בספרות העברית"  על האכזיסטנציאליזם, רק לאחרונה. ב. אני בצוות ערב יוה"כ של גזית שכותרתו היא: "בחיפוש אחר משמעות"

ג. כאדם שהגיע לעיסוקים אינטלקטואלים בגיל מבוגר יחסית, אני מאד מזדהה עם הרעיון שהאדם דרך בחירותיו ממציא את עצמו כל הזמן מחדש.

ד. שים לב שאני מכוון את הדיון בינינו לערכים, כי התנהלות ערכית ומוסרית מאד חשובה לי.

ועתה לסיפורך. ודאי שמת לב כי הוא מחזק את טענתי שהאדם בוחר את בחירותיו בכל מצב. אתה והחייל האלמוני, כל אחד עשה את הבחירה שלו. אבל לדאבוני אני מרגיש כי אינך שלם עם הבחירה שלך וזה חבל. אתה יכול להתגאות בה. חבל שאתה לא שלם עם הערכים ההומניים שהוטבעו בך, ע"י ההורים, ע"י המוסד או החברה. כי חשוב לדעתי שאדם יבחר בערכיו, ויהיה מודע להם ויהיה שלם איתם. לדעתי זה פגם בחינוך הקיבוצי שגרם גם לי להסס.

מכל מקום בסיפור "השבוי שלי" יש מבחינה עקרונית אותה סיטואציה של בחירה. השב"כניק בחר את בחירתו ואני בחרתי את בחירתי. זו בחירה ערכית ויכול להיות שהשב"כניק צדק וצריך להתגונן בתקיפות נגד הפולשים (ובסיפור אני נותן לזה ביטוי). אבל לערכים יש מחיר וצריך לדעת לשלם אותו ולהתגאות בבחירה שלך.

מבחינה ספרותית הסיפור מאורגן יפה סביב הקונפליקט. ניתן היה להרחיב אותו – למשל מה היו התגובות על המעשה שלך? מה היה בסופם של אותם פצועים? כיצד אתה רואה את המעשה לאחר עשרות שנים. כמו-כן לדעתי יש פחות מדי חדירה לנפש המספר (אתה "מספר עד"), ויותר מדי פירוט של המעשים.

בגדול אהבתי את הסיפור, כי אני אוהב סיפורים שיש בהם קונפליקט דרמטי ברור, וגם הייתי שותף לאירועים דומים. רק הסיום שלך הורס את "המסר הדידקטי" שאני אוהב.

להתראות ממני, ואתה באמת מוזמן לערב יוה"כ אצלנו (21.00 – 22.00). זאת תמיד חוויה.

בידידות

איתן