חוכמה

ליוסי רביב - העץ מרשים ביותר, והוא מסמל את מיטב השנים שהוא צומח עלי אדמות.  

גם אנחנו צמחנו, העלנו ענפים ועלים, עשינו, ביטלנו, הגשמנו, הפסדנו והגענו עד הלום. 

אחרי שנים רבות יש לנו את הזכות לבחור איזה זכרונות אנחנו נושאים איתנו ואיזה משליכים לתהום הנשייה.  

אני לא מרגישה צורך לחזור ולו שנה אחת לאחור. כשאני רואה את נכדיי, שבגילם כבר הייתי, והם מיישמים חלומות שחלמתי, רצונות שייחלתי, אני מרגישה מסופקת בחיי. הלואי ועוד הרבה הרבה זמן.

לפני הכל התמונה משכה את העין. האדום-אדום הזה, התלוי שם מבין הענפים של עץ מרשים כל כך, עורר את הסקרנות. וחשבתי, שכל זמן שיש מה שמעורר את סקרנותי, אני עדיין ילדה. 

ובאשר לעבר, ובכן, גם אני לו יכולתי הייתי עושה דברים אחרת. כי מכאן ועכשיו, וכמו שאני כעת, זה די ברור שהייתי נוהגת אחרת. (מזכיר את הסרט "דלתות מסתובבות", ומעיד שהרצון הזה הוא מאוד אנושי) וממש בנשימה אחת אני יודעת שכלום לא יכול היה להיות אחרת, כי שם ואז הייתי כפי שהייתי, ולו חזרתי במנהרת הזמן, סביר שהייתי נוהגת בדיוק אותו דבר. ומה שנותר לי כעת זה להכיל ולחבק באהבה את מי שהייתי, בדיוק כפי שעלי לעשות עם מי שאני כעת. 

מירה ידידה יקרה שלי!

כמה נכונה וחכמה תגובתך! מכאן בדיוק צמח ונולד ה"בלוג" הזה,

והעץ....ובכן מדובר באורן עתיק וענק, שאם תכנסי לקהילת הצילום תראי שם תמונות של העץ הזה שצילמתי לפני כ-4 שנים, אכן עץ מרשים!

המשך יום מקסים לך!