היא כבר פה . שנה חדשה. אני מאחלת לכולנו בריאות, נחת ושלוות נפש.

 שלום יעקב.  ברכות לשנה חדשה  בריאות ונחת לך ולמשפחתך.  דודה  טאניה   היא לא סתם שכנה.  אמי נפטרה  ב1993 ונשארנו ממש לבד .אני ובני קטן. גם אחי  והוא לא  היה  גר איתנו. שנות ה90 במאה הקודמת אחרי התרסקות של ברית המועצות  היו מאוד קשות. היא  סתם שכנה רוסיה עזרה  לנו מאוד. אני קוראת לה : אמא שניה שלי.  היא בת 92  צלולה לגמרי ומאוד חכמה.  האם אני מתגעגעת   לחיים שם? בכלל  לא. לפעמים אני חושבת שנולדתי פה. אני מאוד מתגעגעת  לאנשים אהובים  שנשארו שם. תמיד איתם  בקשר.

תודה על תגובתך.

שבת שלום לך.

ילנה, האמת שכתבת נפלאה.

והיא כבר כאן...והזמן טס...

והדמעות שלא עוצרות יודעות....

את הזמן אי אפשר לעצור,

גם בעולם הזה לא תמיד אפשר לעשות...

שיהיה מה שאנו רוצים....

הכל ניראה פתאום כאילו הוא אחרת....

והמרחק גדול כמו קטן

מביא אותנו כמו תמיד לעשות....

חשבון גדול קטן....ובסופו...

הכל אותו הדבר,

אבל מי יודע... אולי מחר...

יהיה הכל שונה,

פשוט,

אולי,

אחרת....

תודה איתי. ברכות לשנה חדשה . בריאות קודם כל ומה שתרצה שיתגשם. אני כבר עייפה לכתוב ברכות כי אין שינוי ומה שאנחנו לא נגיד זה פשוט נמשך. ושוב ירי  ותל אביב  כמעט  במצור. עצוב שעכשיו אני יכולה לחשוב :"טוב אני כבר לא כל כך חשוב. אבל בני ונכדונת קטנה?" האמת זה חשוב גם לי . גם אני רוצה לאהוב , לחייך ולחיות בשקט.

כתבת לי שיר  בתגובתך איתי תודה .

שבת שלום לך.

תודה טובה על תגובתך. אני שמחה    שהזכרתי לך שיחות עם דודתך אהובה. עצוב לי שהיא איננה.

שכנה שכתבתי עליה  היא בת 92 עכשיו . היא זיהתה את קולי  מייד בטלפון. בימים קשים  של שנות ה90 במאה  הקודמת  ברוסיה היא היתה לנו( לי  ולבני)  עזרה אמיתית. היא אוהבת אותי מאוד. והכי מעניין עדיין אם אני זקוקה לעצה  אני מתקשרת עליה.

שוב  תודה  טובה ושבת שלום לך

ילנה כרגיל את כותבת בכנות

במלים שבאות מהלב ונוגעות.

רק בגיל 9 פגשתי את מרבית המשפחה של אמי בשדה התעופה במונטריאול.

נעטפתי בבת אחת בתחושת משפחה,חום למרות שבחוץ היה כפור לא מוכר.

לא הייתה לי שפה עם סבתי שדיברה אידיש ורוסית ומעט מאוד אנגלית.

אבל הבנתי כשכינתה אותי וילדע ציג  או שיקסה.

דיברו בליל שפות אנגלית, רוסית ואידיש. דודיי ודודני גם עברית משונה מאוד.

מי שהיו לי כמו משפחה ואני מתגעגעת אליהם גם היום:

שכנים שהיו לי יותר מאשר משפחה....ילדיהם היו לי יותר אחים מאחים

נפשי יוצאת אליהם.מגיע להם .למדתי אם לא לדבר,א שירים ביוגוסלבית והונגרית

חנה ואריאל ומונצי ואימרה והכלב בוגרץ'  גם

. תמיד אוקיר אותם.

יואי אישטנם .תמיד אוהב אותם.

ערב טוב עפיפונה.  מה שלומך?  

זאת בעצם שאלת הקרבה בין אנשים.  והיא לא תלויה  בקשר דם. מסכימה איתך לגמרי. דודה טאניה שהיום היא בת 92 בשנות ה90  המטורפות שם ברוסיה עזרה לנו מאוד.  אמי   נפטרה  ב 1993 ונשארתי לבד עם  בני קטן. היא  כמו אמא שניה שלי.  

המון תודות לך על  תגובתך.

שבוע טוב לך