השיר של מריון- סרט חובה

ראשית עלי להודות" האמנות השביעי עושה לי את זה. יותר מתאטרון, יותר מספר, יותר ממוסיקה, יותר ממחול. מוצאי יום תשעה באב. הסרטים המדכאים בטלוויזיה על חשיבותו של הר- הבית, הראיונות של פוליטיקאים קיצוניים מכל המחנות המחאה שהצליחה או לא הצליחה - כל אלו נתנו לי הרגשה של מצור ורצון עז לצאת מהבית.

הקולנוע המקומי בכפר סבא ששיך לרשת "גלובוס" לא הציע הרבה אפשרויות: 4 סרטי ילדים ושני סרטי מבוגרים: הסרט הישראלי החדש עם הפילים והסרט "השיר של מריון". אז הלכתי. זה לא סרט על מפלצות מעופפות ולא סרט בלשי.מותח. זהו סיפור קטן על זוג מבוגר: היא חברה בחבורת זמר הוא זקן נרגן. היא חולה הוא תומך בא אבל לא מבין את חשיבותה של החבורה בחייה.

בחמש הדקות הראשונות של הסרט כבר נשאבתי לתוך הסיפור: נגמרו הסיפורים על הר הבית הסתיימו קולות המחאה, נסתיים גם הדכאון הפרטי שלי שמופיע מעת לעת ובטח ביום תשעה באב. משהו בסרט הקיף את כל כולי כאילו שאני שם- בעיירה הקטנה- שרה עם המקהלה, עוקבת אחרי מצבה של מריון, מתפעלת מהרגישות של מנצחת המקהלה הצעירה.

לא- זה לא סרט עצוב- זה סרט מענג. משחק משובח, תסריט כתוב היטב ובימוי מעודן. סרט אנושי ורגיש. אז אם אתם מעל גיל 40 רוצו! ו