מין, אהבה ופריון במקרא

מין, אהבה ופריון במקרא

מבוא

הציווי "פרו ורבו" (בר', כח), המצוי בתחילת  המקרא, מכונן יחס מאד חיובי למין ולפריון האדם. לכן המקרא מזדהה עם סבלן של העקרות, ומזדהה עם נשים שפרצו את גבולות המוסר. מצד שני המקרא דורש התנהגות בתחום המין לפי החוק המקראי, ומי שפורץ אותו גורלו יהיה רע ומר.

פרק א' עוסק בכוונות הראשוניות של אלוהים, כאשר הוא ברא את בני האדם, ובירך אותם בברכת פרו-רבו. מדוע האל ראה חטא בכך שהם ניסו לממש את הברכה הזו? מהו באמת חטאם בגן-עדן לפי תפיסת המקרא. בפרק זה עולה השאלה לגבי מיניות של אלוהים, האמנם הוא אל-מיני לגמרי, בניגוד לאלים הכנעניים?

הפרק השני עוסק בשאלת יחסו של המקרא למיניות האדם. הפרק מוכיח את יחסו חיובי של המקרא למיניות האדם. בהמשך אנו רואים כי זאת הייתה גם עמדת חז"ל.

הפרק השלישי עוסק ביחס המקרא לפריון (בעיקר של האשה) ולהמשך הזרע. בפרק אנו רואים כיצד המחבר המקראי מזדהה עם סבלן של אמהות האומה העקרות, וכיצד חז"ל התייחסו לכך. היחס החיובי לפריון בא כמובן לידי ביטוי בספר שמות בשעבוד מצרים. היחס החיובי להמשך הזרע בא לידי ביטוי בסיפורים על נשים שפרצו את המסגרת המקובלת על מנת להיכנס להריון.

הפרק הרביעי עוסק ביחס המקרא למין מחוץ לנישואין, באונס ובזנות. היחס לכל הדברים האלו הוא מאד שלילי במקרא, הן בסיפור המקראי והן בחוק המקראי.

הפרק החמישי עוסק ביחס לאהבה הרומנטית במקרא. יש מעט  ביטויים לסוג אהבה זה במקרא, והם רובם מרוכזים ב"שיר השירים".