על גבולות ודו-שיח אצל ימימה
"דיבור שקול מהו" - לפי ימימה
המסר שעלה מהשיעור האחרון (19.12) היה שהדיבור שלנו צריך להציב אותנו במקומנו בעולם, לשרטט את הגבולות שלנו בפני הזולת, וכדומה. בעבר ניסחנו את המסר הזה כ"עמידה על שלנו". אין ספק שזהו מסר חשוב לכל אדם שרוצה להגדיר את זהותו.
הבעיה היא שאיכשהו התלווה למסר הזה בשיעור מסר נוסף: שלפעמים, כאשר מדובר בגבולות שלך, עדיף לא לתת לזולת פתחון פה, לא להקשיב לו, כי אם תעשה את כל הנ"ל זה יחליש את עמידתך על הגבולות שלך.
בנקודה זו אני חולק על המסר של השיעור. תפקיד הדיבור הוא לא רק להגדיר את מקומי בעולם. בין השאר תפקיד הדיבור הוא ליצור תקשורת, הידברות והבנה בין אנשים. כדי לשכנע את הזולת בעמדתי, חשוב להקשיב לו, להבין אותו, לתת לו הרגשה שאני מבין אותו. לא לסתום פיות. רק אחרי שהזולת ראה שאני מבין אותו הוא יהיה מוכן להקשיב לי, ולקבל את עמדותי.
יכול להיות שיקרה ההיפך – אני אקבל את עמדתו. דיבור והידברות הם כביש דו-סטרי. עלי להיות בטוח בעמדתי ובמקומי האישי כדי להיכנס להידברות, אך יש לזכור שהידברות זה גם הקשבה לזולת.
הדרך של להגיד את שלי, ולא מענין אותי מה השני חושב, או מה הוא יגיד עלי, נראית לי בלתי רגישה לזולת, וכמובילה לנתקים ולעימותים חסרי מוצא.
ימימה שיעור 2