פרק ה' - היחס לאהבה רומנטית במקרא

פרק ה: האם יש במקרא יחס חיובי לאהבה "הרומנטית"?

הפעם הראשונה שאנו שומעים במקרא על אהבה,  היא על אהבתו של יצחק לרבקה [1]

אך יש מקומות נוספים בהם נמצא תיבה זו:

בראשית פרק כד, טז

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ

בראשית פרק כט, כ:

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:

שמואל א פרק א

וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים:

קהלת פרק ט

רְאֵה חַיִּים עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

מה היחס לאהבה במגילת שיר השירים?

התשובה היא כי היחס לאהבה ולארוטיקה הוא יחס מאוד חיובי במגילה זו, והוא נובע ממטרותיה של שירה זו.

כבר חז"ל הודו שברובד החיצוני של שיר השירים אלו הם שירי אהבה בין בני אדם. רבי יונתן אומר כי שלמה בהיותו נער כתב "דברי זמר" (שה"ר, פרשה א, פיסקה א). כוונתו היא לשיר השירים, והוא מתאר מגילה זו כאוסף שירי אהבה (פוקס, מגילות, עמ' 12).

כידוע לימים פרשו את שיר השירים כל חכמי ישראל כאלגוריה המתארת את יחסי עם ישראל עם ה'.

בפרשנות המודרנית של המאה הי"ט נפוצה תיאוריה המתארת שת שיר השירים, כדרמה בין שני אוהבים.

שיטת פרשנות אחרת במאה הי"ט גורסת כי בשיר השירים כונסו שירים הדומים לשירי הנישואין שהיו מושרים בחגיגות הנישואין אצל האיכרים הסורים עד המאה ה- 19.

אסכולה חדישה יותר במחקר ראתה בשיר השירים עיבוד מחודש של שירים שנתחברו במקורם לשם שימוש בפולחן הפריון ונישואי הקודש של האלים שהיו נהוגים בשומר במאה הכ' לפנה"ס.

הדעה השולטת היום במחקר היא כי המגילה שלפנינו היא אנתולוגיה של שירים, או שיר אהבה עממי המתאר אהבה אנושית. מדובר בה על זוג אוהבים צעירים, לא נשואים, המביעים את רגשות אהבתם זה אל זה, ואת תקוותיהם וחרדותיהם. קרוב לודאי ששיר השירים היה במקורו שירה עממית, שירת חולין שנתקדשה רק בתקופת התנאים, ומאז הפכה לשירה אלגורית (שם, עמ' 13).

אפשר לסכם ולומר ששירי אהבה כאלו היו נפוצים בכל המזרח הקדום – בשומר, באכד, בסוריה ובמצרים. שרו אותם במסיבות ובחגיגות נישואין. בכולם מופיעים אותם מוטיבים שאינם קשורים בדת אלא באהבה ובחשק, ומשולבים בהם יסודות אירוטיים.

יש לציין את הקשר המיוחד של שיר השירים לספרות האוגריתית. יחסית לשאר ספרי המקרא עושה מגילת שיר השירים שימוש מרובה בצמדי מילים ובביטויים המשותפים לספרות האוגריתית ולמקרא. זיקה סגנונית זו ניכרת בשלוש תכונות של המגילה:

אופייה הזמרתי

נושאיה והשקפתה החילונית עממית

יעודה – להיות מושמעת בשמחות, ולכן ניכר בה חוסר מעצורים בשאילת צורות וסגנון מן הספרות הכנענית (אבישור, עמ' 23).

כדי להדגים את החושניות והאירוטיות של שירים אלו נבחן את הבית הראשון של החלק הראשון של המגילה:

שיר השירים פרק א

(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:

(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי־טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:

(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:

(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ: ס

"ישקני מנשיקות פיהו". נשיקות הפה או השפתיים, הם מוטיב המופיע גם בשירי האהבה השומריים.

"כי טובים דדיך מיין". דודים במקרא משמעותם "אהבה" או "אהבים", ראה משלי ,ז, יח: "לכו נרווה דדים עד הבוקר, נתעלסה באהבים"

"משכני אחריך נרוצה וגו". הכוונה היא שהבחור ימשוך אותה לחדר המשכב, וגם זה מוטיב אופייני לשירי האהבה השומרים.

"הביאני המלך חדריו". הכינוי מלך מוסב ככינוי הערצה לנער. "חדריו" משמעותו כנ"ל: חדר משכבו.                                                          (פוקס, עמ' 23)

[1] שלו מ', עמ' 25