בנימין וסדנת הבנות

כבשה שחורה

שמחתי מאד בשביל בנימין חברי, כאשר הודיע לי כי הוא יוצא לקורס של "מנחי קבוצות יהדות". ידעתי שבנימין, שהיה שנים רבות מורה בתיכון לתנ"ך ויהדות הוא האיש המתאים לקרב מבוגרים ליהדות מתוך גישה חילונית.

ידעתי גם שבנימין, לאחר פרישתו מהוראת בני התשחורת זקוק לקהל שומעים, ופנייתו לעבר חינוך מבוגרים, הוא צעד בכיוון הנכון.

פגשתי אותו בערב לאחר שהיה בראיון במכללת "ברושים". להפתעתי בנימין היה מלא ספקות ביחס לקורס המנחים. הוא אמר לי שלקורס נרשמו עשר נשים והוא הגבר היחיד. בנוסף, רוב הנרשמות הרבה יותר צעירות ממנו. הוא כבר חצה את גיל השישים, ואם כי יש שם שתי נשים בגיל חמישים השאר הם בגילאי העשרים שלהן. שאלתי אותו "מה המנחות שנפגשו איתו אומרות על-כך?" הוא אמר לי בצחוק כי הן הבטיחו לו שהן יגנו עליו אם הן ירגישו שיש כלפיו יחס סטראוטיפי בשל היותו גבר ומבוגר. בנוסף לזה הן מאמינות שיצטרפו עוד גברים, עד לפתיחת הקורס.

כעבור 9 חודשים נפגשתי שוב עם בנימין, ושאלתי אותו איך הולך לו בקורס המנחים. ראיתי שפניו נפלו כאשר הוא אמר לי "אל תשאל, הדיחו אותי". הוכיתי בהלם: את בנימין, האיש שכותב לנו בעלון הקיבוץ "פרשות שבוע", שנותן לנו הרצאות על יהדות בחגים, המורה הוותיק – דווקא אותו הדיחו!

ראיתי שהעניין מעיק מאד עליו, וביקשתי ממנו לפנות לי ערב, כי אני מעוניין לשמוע את סיפורו.

נפגשנו בערב שלמחרת ובנימין שפך את ליבו בפני ואמר לי: "יעקב, אתה יודע שאני די פקפקתי אם כדאי לי לצאת לקורס הזה, שהוא קורס של שנתיים, בגלל ההרכב המגדרי שלו (בסוף הייתי הגבר היחיד שם), וגם בגלל גילי המתקדם והעובדה שאני מורה עם ניסיון רב. בנוסף לזה אתה יודע שאני אומר את מה שאני חושב, ולא מתפשר על ערכי.

ובכן מה שקרה הוא שלאחר כמה מפגשים, אני כתבתי לשתי המנחות שיש לי כמה השגות על החומרים מהמקרא ומהמדרש שהן הביאו כדי להדגים רעיונות מסויימים. התגובה שלהן הדהימה אותי. הן נזפו בי (שתיהן יכולות בנותי...) על עצם ההעזה שלי לשגר להן מכתב. בעיניהן זאת הפרת הכללים, כי הכל צריך להתברר במליאת הסדנה (=קורס). אני הסברתי שכתבתי להן כי חשבתי שהערות כאלו בין מורים צריך לתת בצנעה. הן כתבו לי שהן לא תענינה לי, אבל אוכל להעלות את השגותי בסדנה.

למעשה, הן לא נתנו לי אפשרות להעלות את זה בסדנה, שהייתה מורכבת משני שיעורים: האחד מעין דינמיקה קבוצתית והשני סדנה של עבודה עם חומרים מהספרות והמדרשים על נושא מסויים.

הרגשתי שיחסן אלי השתנה. האחת מהן, כלנית שמה, ממש איימה עלי שלא אעז להשמיע את ביקורתי. במהלך השיעור האחרון, אני ציינתי שאני לא מקבל את המסר של מדרש מסויים, בתור חילוני המאמין בחופש המחקר. פתאום אני שומע שהמנחה השניה, צרויה, מפטירה בקול לא רם: "גם חילוני וגם מבוגר – זאת כבר באמת בעיה". אני נזכרתי שהיא זו שהבטיחה לי שהיא תגן עלי מפני סריאוטיפיזציה, והנה עכשיו היא מובילה את היחס הסטריאוטיפי אלי!

שאלתי את בנימין איך הוא השתלב מבחינה חברתית?

בנימין אמר לי שהוא הפתיע את עצמו כמה טוב הוא הסתדר עם בנות הסדנה. למעט אחת שהצטרפה יותר מאוחר, הוא היה ביחסים טובים עם כולן. עם ארבע מתוכן הוא היה ביחסי ידידות אמיצה. הוא לא הרגיש בבעיה כלשהי בהיותו בן למגדר אחר, וגם פער הגילים לא הפריע לדעתו ליחסים בינו לבין הבנות.

אבל המדריכות, במיוחד צרויה, עשו הכל כדי להדביק לו סטריאוטיפים ולנסות לסכסך בינו לבין הבנות. פעם הוא התווכח עם אחת הבנות על קטע של פייטן עברי ידוע, דונש בן לברט, המתלהב מפסוקים של ישעיהו הנביא, העוסקים בהשמדת עמי בבל ופרס. הוא כהומניסט ראה בזה עניין ערכי חשוב. באמצע הויכוח, צרויה מצהירה כי היא מפסיקה את השיחה הזו "כי גם גבר וגם כוחני זה הדבר הכי גרוע!"

שאלתי את בנימין למה הוא נשאר בסדנה אחרי אירועים כאלו?

בנימין אמר לי כי הסדנה הייתה חשובה לו, כי הוא חשב שבלעדיה לא יוכל להפוך למנחה קבוצות ביהדות. דבר נוסף, הוא נקשר לקבוצת הבנות. היה לו טוב בחברתן והוא לא רצה לעזוב אותן (תמיד ידעתי שלבנימין יש חולשה אל המין היפה...).

בנימין המשיך לתאר את תלאותיו בסדנה: "יום אחד המדריכות התחילו לפתח תיאוריה שחברות בין חברי הסדנה גורמת נזק לסדנה. את התיאוריה הזו הביאה צרויה מאנגליה ועתה ניסתה לכפות אותה עלינו – "הר כגיגית". היא העלתה את הטיעון האבסורדי שהכל צריך להתברר במליאת הסדנה, ואינטרקציות בינאישיות וידידויות בין אנשים בסדנה, מחבלות בעבודת הסדנה ובהתפתחותן של הבנות. בסדנה היה ידוע לכול שלי יש ארבע ידידות טובות בסדנה. בהתחלה צרויה פתחה במתקפה על כל אחת מהן, והצליחה לבלבל אותן. אח"כ הפנתה את מתקפתה כלפי. אך אני כפי שאתה מכיר אותי, לא נרתע מויכוחים. בעיני חברות היא ערך חשוב, ולא בכל דבר צריך לשתף את כל הקבוצה.

למשל, היה לי ריב קטן עם בת אחת צעירונת שהתייחסתי אליה פעם אחת באופן פטרנליסטי. למעשה אנחנו כמעט סגרנו את זה בינינו והתפייסנו.  אך המדריכות לחצו עליה שתשתף בריב הזה את כל הסדנה. כל העניין נראה בעיני אבסורד אחד גדול, המתאים למשטרים טוטאליטריים. אני הבאתי קטעים מהיהדות המדברים בשבח החברות. הן לא טרחו לענות לי, אבל בבוא הזמן הן יצביעו על התעקשותי על ערך החברות כדוגמה לסגירות וחוסר שיתוף פעולה.

בכל התקופה הזו הייתי שולח אי-מיילים לבנות הסדנה בנושאים עיוניים לגמרי, כגון פרשות השבוע. דבר זה מאד הרגיז את המנחות, (כי כזכור לך, הכל צריך להתברר במליאת הסדנה...) אבל מכיוון שהתחייבתי לא לנגוע באימיילים בנושאים או בעיות שעולים בסדנה, הן לא יכלו לעצור אותי. הן ניסו להסית את הבנות כנגדי, אבל הבנות אמרו שזה לא מפריע להן.

ואז הגיע אקט הסיום שהוליך להדחתי. כבר סיפרתי לך שהשיעור הראשון היה מעין סדנת דינמיקה קבוצתית. הבנות סיפרו סיפורים מאד אינטימיים וחשפניים, שאינני יכול להיכנס אליהם. מכל מקום יום אחד אני סיפרתי על בעיות שבתי מתמודדת איתן. באמצע דברי צרויה מכריזה, שהיא צריכה להפסיק אותי, כי מה שאני מספר זה גולש לפורנוגרפיה. לא הבנתי למה זה פורנוגרפיה אבל לא הייתה לי ברירה ושתקתי.

מכאן העניינים התגלגלו מהר. כתבתי לצרויה שאינני מבין מדוע היא עצרה אותי. צרויה כתבה לי בחריפות, שהנה עוד פעם אני מפר את "איסור האימיילים" וקשר ישיר עם המדריכות. הכל צריך להתברר במליאת הסדנה. היא המשיכה בהאשמות מהאשמות שונות. בסוף המכתב היא כתבה שהיא תקריא אותו במליאת הסדנה. אני הודעתי לה שאינני מסכים, ושזה מנוגד לחוקי המדינה (ראה חוק הגנת הפרטיות).

שתי המנחות הזמינו אותי לשיחה במכללה. חשבתי שזאת תהיה שיחת פיוס לפי טון קולה של כלנית בטלפון. אך מיד כשהתיישבתי מולן, צרויה הודיעה לי שהן החליטו שעלי לעזוב את הקורס, (למרות שנותרו רק שיעורים ספרים עד סוף השנה, ואח"כ הן היו מתחלפות עם מורים אחרים). כל הפצרותי שיתנו לי לסיים בכבוד את השנה לא הועילו. הן נשארו נחושות בהחלטתן. אני ניסיתי לפנות למנהל המכללה אך הוא לא רצה לשמוע אותי.

אמרתי לבנימין: "טוב, בנימין, זה באמת סיפור קפקאי. אבל אל תיפול ברוחך, אתה יודע שיש לך נטייה להסתכסך עם מנהלים, ולא לקבל את כללי המשחק. מה יהיה, אתה גונז את חלומך להקים סדנה ליהדות בקיבוץ?"

בנימין השיב לי בציטוט מתוך שירו של ביאליק על הנביא עמוס: "לא יברח איש כמוני", והסביר לי שהוא מתכונן לפתוח קבוצת לימוד יהדות בקיבוץ, עם השכבה הוותיקה.

עברו כמעט שנתיים, ובלכתי במדרכות הקיבוץ בערב, אני רואה את הקבוצה של בנימין ממשיכה להיפגש פעם בשבועיים במועדון הקיבוץ. יום אחד שאלתי את בנימין האם מכל הקבוצה שלמדה איתו סדנת יהדות, מישהי מלמדת היום את הנושא הזה? הוא אמר לי שלפי מיטב ידיעתו אף אחת לא עוסקת בזה.