פרשת השבוע בקיבוץ

נוסח מרוכז ומקוצר של הפרשה, כפי שהקראתי אתמול בקבלת שבת של הקיבוץ, ואפילו קיבלתי מחיאת כפיים...

פרשת "בוא" ויצירת זיכרון היסטורי

עמים המשתחררים משעבוד, חברות חדשות, מדינות חדשות, נזקקים ל"זכרון היסטורי- קיבוצי", כדבק המלכד את חבריהם, ומאפשר להם קיום לאורך זמן. זיכרון היסטורי נוצר ע"י ימי-שנה חדשים, חגים חדשים, ונארטיב היסטורי, ואנו מכירים זאת היטב ממדינתנו הצעירה. זה היה גם האתגר שעמד בפני משה: לבנות מציבור העבדים הזה עם.

פרשת "בוא" נקראת כך על שום הפסוק הראשון בפרשה : אלוהים אומר למשה "בוא אל פרעה", ומכות מצרים שהתחילו בפרשה הקודמת נמשכות: ארבה, חושך ומכת בכורות. לאחר מכת בכורות פרעה מסכים סוף-סוף שבני ישראל יצאו ממצרים.

 משה שמקבל מידע מוקדם מאלוהים יודע שבקרוב מאד, מחר, העם יוצא לחופשי. מה הוא עושה במצב הזה? במקום הוראות מעשיות, באה ההפתעה: העם עוד לא יצא לחופשי, ובמקום להתכונן למסע הארוך, להתאמן למלחמה, לארוז ציוד, להכין צידה לדרך וכו'... משה נותן הוראות ומצוות שונות לשימור זיכרון יציאת מצרים כמאורע מכונן עם:

הוא נותן לעם לוח שנה חדש: "החודש הזה הוא לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". מדובר על חודש ניסן שהפך לחודש הראשון בלוח השנה. שינוי לוח השנה, היא תופעה נפוצה במהפכות גדולות. כך קרה למשל במהפיכה הצרפתית, שם  שינו את כל שמות חודשי השנה.

בליל יציאת מצרים, בני ישראל מצווים לקיים טכסים שונים שיהפכו לחלק מחג הפסח לדורי דורות: אכילת קרבן פסח (כבש); על בני ישראל להיות לבושים וחגורים לקראת יציאת מצריים; את קרבן הפסח יש לאכול בחיפזון; יש לאכול מצות שבעת ימים לאחר יום החג, "בכל מושבותיכם תאכלו מצות". הסיבה היא שכשבני ישראל עזבו בחיפזון את מצריים, בצקם לא הספיק להחמיץ ולא יכלו להכין לחם.

משה מבשר לעם כי את כל הטכסים הללו, יחוגו  מעתה ועד עולם: "והיה היום הזה לכם לזיכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם". ההגיון מאחורי ציוויים אלו הוא "שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות" כלומר העשייה מחנכת את האדם יותר מהחשיבה והלימוד.

גם הצד האינטלקטואלי והלימודי של הזיכרון חשוב למשה. בפרשה שלנו נזכרת שלוש פעמים המצווה להעביר לבנים את הידיעה ההיסטורית על מה שקרה במצריים: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". הדגש כאן הוא על החובה של ההורים להעביר את המורשת ההיסטורית לבנים. על פרשה זו מבוסס בהגדה הקטע של ארבעת הבנים השואלים על פשר מצוות סדר פסח.

בפני משה, שיצא ממצרים בראש עם של עבדים, ללא מסורת, ללא חיים לאומיים וחברתיים עמדה משימה לא פשוטה – להפוך את העבדים במהלך הנדודים במדבר לעם במלוא מובן המילה.

אך לא רק משה צריך לעסוק בהנחלת הזיכרון. לדעתי כל משפחה צריכה להעביר את הזיכרון המשפחתי שלה מדור לדור, וגם כל חברה צריכה להעביר את הזיכרון ההיסטורי שלה מדור לדור.