בואו נדבר על אהבה
לקראת יום האהבה, אני רוצה לדבר על אהבה. מה זאת אהבה? ומה ההבדל בין גברים לנשים בעניין. איך נשים רואות את האהבה ואיך גברים צריכים צומי.
הגברים מיסודם לא משתנים, אלא אם הם הופכים לאישה. שוביניזם גברי הוא בסך הכל דיכאון תגובתי ולא כוחניות או עוצמה. גברים מתרגמים עקשנות ואגרסיביות לכוח ושליטה ומעבירים את זה הלאה בתורשה. עקשנות זה לא כוח. אגרסיביות זה לא שליטה. להפיל גבר, זה מאוד קל.
כל הגברים, ממש כל הגברים בלי יוצא מהכלל צריכים צומי. שמעון הירקן שלי, יורם מהמכולת, ראש הממשלה ביבי, שר האוצר שטייניץ, לילו הסבל שהעביר לי את תכולת הדירה, מל גיבסון, מיכאל השכן בן השמונים מהועד בית, בעלה של בלה השכנה הצרחנית שלי, הנשיא ברק אובמה, כל בעלי הבסטות, כל הגברים שמשתתפים בפורמים, כל הגברים שלא משתתפים בפורומים. כולם, כולם בלי יוצא מן הכלל מתחרפנים כשהם לא מקבלים צומי.
גברים מתחרפנים גם מדחייה. לא משנה איזו אישה את, ברגע שאת משדרת לגבר שאת לא רוצה, הוא ירדוף אחריך עד סוף העולם כדי להשיג אותך. ברגע שאת מרגישה כי העניין שלו כבר פג, את צריכה לעשות טובה לעצמך ולהגיד לו ברגע שהוא נזכר להזמין אותך, כי מישהו אחר כבר בא לאסוף אותך. הוא יתחרפן. הוא ירדוף אחריך ולא ירפה עד שיכבוש אותך שוב ולו רק כדי להעיף אותך עוד פעם. גדודים של דוגמניות יזמינו אותו לבופה של סלט חסה ומים מינרליים והוא יסרב באסרטיביות. כי רק אותך הוא רוצה רק בך חשקה נפשו.
כל עוד את משדרת שאת רוצה בו וכל עוד את לא מוכנה להיפרד ממנו, כל עוד את נאחזת בו בשיניים ובציפורניים, הוא ישחק לך ברגשות כמה שהוא ירצה. הוא ישחק את העסוק והקשה להשגה. הוא יעשה לך טובה בכל פעם שיזכר ויצלצל אליך או יזמין אותך לפגישה במרווחים הולכים וגדלים של זמן בין לבין. הוא יחזיק אותך על הולד. ככה הוא ירגיש מבוקש ונחשק. ככה הוא ידע שלפחות אחת מאד, מאד צריכה אותו. ברגע שאת מפסיקה לספק לו את החומר למשחקים ומשדרת לו שאת לא מעוניינת בכלל, כל עולמו הצר מתהפך עליו.
בנות זה עתיק – אבל זה עובד!!!
עובדה.
למה האהבה היא כל-כך קסומה בהתחלה וגורמת לכל-כך הרבה סבל בסוף? כי האשמות בסבל הזה הן הנשים. הן שגורמות לעצמן את הסבל הזה. ברגע שהכימיה מתפוגגת והאיש אשר מיצה את עצמו מתחיל לעשות קולות של להמשיך הלאה וציוצים של להיפרד כי העניין שלו בך הסתיים, את לא מוכנה לתת לו ללכת. ברגע שאת תביני ותקלטי כי אי אפשר להחזיק גבר בכוח. ברגע שאת תשלימי עם העובדה כי אם את לא רצויה, אז את לא רצויה וכלום, ממש כלום לא יכול להחזיר את הגלגל אחורנית והוא לא יתחיל לאהוב אותך מחדש, ברגע שתקלטי את המסר הזה, הסבל יגמר.
אני אומרת, אף גבר לא שווה את הדמעות ואת הצער הזה שלך. אין כזה גבר בעולם. אין גבר ששווה את הבכי ואת הסבל ואת נדודי השינה בלילות. אחד הולך, יגיע אחר אחריו. גם אם נגיד הוא ירחם עליך כי לא יוכל לעמוד בפני הדמעות וישאר איתך. איזו מין אהבה זאת תהיה? אהבה שנובעת מרחמים שלו? את צריכה את זה?
אז אולי הוא ישאר איתך, אבל בכל הזדמנות הוא יבגוד בך ולא יפסיק לחפש. גברים כמו ילדים קטנים, לא יודעים לדחות סיפוקים. הם צריכים להוכיח לכל העולם כי הם רצויים, מבוקשים ויודעים דרך גבר בעלמה וחייבים שוב ושוב להשתתף במלאכת נשים עלי משכב. הם גם צריכים להוכיח את זה כל פעם מחדש.
הדרך הכי טובה והכי בריאה בשבילך זה לתת לו ללכת. ברגע שהוא מעלה את האפשרות לפרידה או מתחיל לבקש את המרחב שלו, פשוט שחררי אותו ולא משנה כמה את אוהבת אותו. בנים מתחרפנים מהקטע הזה. זה פוגע להם ישר במקום הרגיש. הם תמיד רוצים להיות מרכז תשומת הלב. הם תמיד רוצים להוכיח כי אין, אין כמוהו. ברגע שאת אומרת לו "לך" הוא יעשה שמיניות באוויר כדי להשאר איתך.
אל תתחנני. אל תשאלי למה ומדוע. זה לא שייך לעניין, בלאו הכי הוא לא יודה כי יש לו מישהי אחרת או כי הריגוש נגמר והוא מחפש מישהי אחרת. אם את בקטע של לשמוע שקרים ולחיות באשליות, אז כן… תשאלי אותו למה. ואז גם תתכונני לסבול. ולבכות. לא לישון בלילות. כי האיש יעשה לך את המוות. הוא יהנה מכל רגע להוכיח לעצמו עד כמה הוא רצוי, האגו שלו ימריא ואת תשחקי לו את המשחק של האגו שלו.
אז אם את לא רוצה לסבול ואת רואה כי תמו ימי היין והשושנים והאהבה כבר צולעת והוא כבר מבקש ספייס ורואה אותך פחות ופחות ויש את כל הסימנים שהוא כבר לא מעוניין, תני לו ללכת. אם את טועה בסימנים, הוא ישאר. אם הוא ילך, אז לא טעית, חפשי לך מישהו אחר וכמה שיותר מהר.
ככה צריך לראות את העולם:
אהבה זה דבר כואב.
בגידה זה דבר כואב יותר.
עוני זה דבר כואב עוד יותר.
וכמו שכולנו יודעות, שורשים שחורים בשיער כשאת בלונדינית…
טוב…נו…
זה הכי הכי כואב שיש.
כל הגברים, ממש כל הגברים בלי יוצא מהכלל צריכים צומי. שמעון הירקן שלי, יורם מהמכולת, ראש הממשלה ביבי, שר האוצר שטייניץ, לילו הסבל שהעביר לי את תכולת הדירה, מל גיבסון, מיכאל השכן בן השמונים מהועד בית, בעלה של בלה השכנה הצרחנית שלי, הנשיא ברק אובמה, כל בעלי הבסטות, כל הגברים שמשתתפים בפורמים, כל הגברים שלא משתתפים בפורומים. כולם, כולם בלי יוצא מן הכלל מתחרפנים כשהם לא מקבלים צומי.
גברים מתחרפנים גם מדחייה. לא משנה איזו אישה את, ברגע שאת משדרת לגבר שאת לא רוצה, הוא ירדוף אחריך עד סוף העולם כדי להשיג אותך. ברגע שאת מרגישה כי העניין שלו כבר פג, את צריכה לעשות טובה לעצמך ולהגיד לו ברגע שהוא נזכר להזמין אותך, כי מישהו אחר כבר בא לאסוף אותך. הוא יתחרפן. הוא ירדוף אחריך ולא ירפה עד שיכבוש אותך שוב ולו רק כדי להעיף אותך עוד פעם. גדודים של דוגמניות יזמינו אותו לבופה של סלט חסה ומים מינרליים והוא יסרב באסרטיביות. כי רק אותך הוא רוצה רק בך חשקה נפשו.
כל עוד את משדרת שאת רוצה בו וכל עוד את לא מוכנה להיפרד ממנו, כל עוד את נאחזת בו בשיניים ובציפורניים, הוא ישחק לך ברגשות כמה שהוא ירצה. הוא ישחק את העסוק והקשה להשגה. הוא יעשה לך טובה בכל פעם שיזכר ויצלצל אליך או יזמין אותך לפגישה במרווחים הולכים וגדלים של זמן בין לבין. הוא יחזיק אותך על הולד. ככה הוא ירגיש מבוקש ונחשק. ככה הוא ידע שלפחות אחת מאד, מאד צריכה אותו. ברגע שאת מפסיקה לספק לו את החומר למשחקים ומשדרת לו שאת לא מעוניינת בכלל, כל עולמו הצר מתהפך עליו.
בנות זה עתיק – אבל זה עובד!!!
עובדה.
למה האהבה היא כל-כך קסומה בהתחלה וגורמת לכל-כך הרבה סבל בסוף? כי האשמות בסבל הזה הן הנשים. הן שגורמות לעצמן את הסבל הזה. ברגע שהכימיה מתפוגגת והאיש אשר מיצה את עצמו מתחיל לעשות קולות של להמשיך הלאה וציוצים של להיפרד כי העניין שלו בך הסתיים, את לא מוכנה לתת לו ללכת. ברגע שאת תביני ותקלטי כי אי אפשר להחזיק גבר בכוח. ברגע שאת תשלימי עם העובדה כי אם את לא רצויה, אז את לא רצויה וכלום, ממש כלום לא יכול להחזיר את הגלגל אחורנית והוא לא יתחיל לאהוב אותך מחדש, ברגע שתקלטי את המסר הזה, הסבל יגמר.
אני אומרת, אף גבר לא שווה את הדמעות ואת הצער הזה שלך. אין כזה גבר בעולם. אין גבר ששווה את הבכי ואת הסבל ואת נדודי השינה בלילות. אחד הולך, יגיע אחר אחריו. גם אם נגיד הוא ירחם עליך כי לא יוכל לעמוד בפני הדמעות וישאר איתך. איזו מין אהבה זאת תהיה? אהבה שנובעת מרחמים שלו? את צריכה את זה?
אז אולי הוא ישאר איתך, אבל בכל הזדמנות הוא יבגוד בך ולא יפסיק לחפש. גברים כמו ילדים קטנים, לא יודעים לדחות סיפוקים. הם צריכים להוכיח לכל העולם כי הם רצויים, מבוקשים ויודעים דרך גבר בעלמה וחייבים שוב ושוב להשתתף במלאכת נשים עלי משכב. הם גם צריכים להוכיח את זה כל פעם מחדש.
הדרך הכי טובה והכי בריאה בשבילך זה לתת לו ללכת. ברגע שהוא מעלה את האפשרות לפרידה או מתחיל לבקש את המרחב שלו, פשוט שחררי אותו ולא משנה כמה את אוהבת אותו. בנים מתחרפנים מהקטע הזה. זה פוגע להם ישר במקום הרגיש. הם תמיד רוצים להיות מרכז תשומת הלב. הם תמיד רוצים להוכיח כי אין, אין כמוהו. ברגע שאת אומרת לו "לך" הוא יעשה שמיניות באוויר כדי להשאר איתך.
אל תתחנני. אל תשאלי למה ומדוע. זה לא שייך לעניין, בלאו הכי הוא לא יודה כי יש לו מישהי אחרת או כי הריגוש נגמר והוא מחפש מישהי אחרת. אם את בקטע של לשמוע שקרים ולחיות באשליות, אז כן… תשאלי אותו למה. ואז גם תתכונני לסבול. ולבכות. לא לישון בלילות. כי האיש יעשה לך את המוות. הוא יהנה מכל רגע להוכיח לעצמו עד כמה הוא רצוי, האגו שלו ימריא ואת תשחקי לו את המשחק של האגו שלו.
אז אם את לא רוצה לסבול ואת רואה כי תמו ימי היין והשושנים והאהבה כבר צולעת והוא כבר מבקש ספייס ורואה אותך פחות ופחות ויש את כל הסימנים שהוא כבר לא מעוניין, תני לו ללכת. אם את טועה בסימנים, הוא ישאר. אם הוא ילך, אז לא טעית, חפשי לך מישהו אחר וכמה שיותר מהר.
ככה צריך לראות את העולם:
אהבה זה דבר כואב.
בגידה זה דבר כואב יותר.
עוני זה דבר כואב עוד יותר.
וכמו שכולנו יודעות, שורשים שחורים בשיער כשאת בלונדינית…
טוב…נו…
זה הכי הכי כואב שיש.
האמת על סיפור המגילה
זה סיפור על חג פורים וזו חשיפה ראשונה על מה שהיה שם בארמונו של אחשוורוש באמת. אני יודעת כי לא מספרים את זה לילדים כדי לא לקלקל להם את חג פורים, אבל גם לא מספרים על מקצועה האמיתי של רחב שדאגה...
לקריאת הפוסט
על אונס והטרדה מינית
היום חל יום האישה הבינלאומי, עם כל הכבוד לנשים על מה שהן, אני חייבת לקצת למחות על היחס וההתנהגות של נשים מסויימות שמוצאות לנכון להציק לגברים.
הקלות הבלתי נסבלת של הגשת תביעה נגד גברים בעמדות...
לקריאת הפוסט
אהבת אמת
לכל אלה שתהו ולכל אלה שפיקפקו, לכל אלה שמחפשים לשואולכל אלה שלא מאמינים שאהבת אמת קיימת, אני מבטיחה שהיא קיימת ואני פגשתי בה, באהבת אמת. היום חל יום האהבה והיום ראיתי מה זאת אהבת אמת.איש מקסים...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כתבה ארוכה, מושקעת, חת סיטרית...
משום מה הזכירה לי מחזה בערוץ נש'יונאל ג'אוגראפיק. לביאה מחזרת אחרי אריה. מסתובבת סביבו. מתחכת בו ונשכבת על העשב הרך כדי שהאריה יעלה עליה. האריה עלה עליה... בתום ההזדווגות, ציפיתי לתמונה פסטורלית, לראות את שניהם נחים זו לצד זה, בהרמוניה זוגית רוגעת נינוחה, אך התאכזבתי "העלמה המתחנחנת" אחרי שהגיעה לסיפוקה, וקיבלה מה רצתה, הפכה ללביאה זועמת, ובזינוק שלוף טופרים ושיניים, התנערה מה"אומלל" שלא מצא את נפשו, לאן לברוח מפניה... ועוד אומרים - 'האריה הוא מלך החיות'!!!
נו, רינה'לה מה תגידי על זה?... 'המין החלש' גאלקקקקק...חחחחח .
כתבתך יפה, שוטפת. (ברור לא מסכים איתה, שכן יש צד שני למטבע, אותו "שכחת" להזכיר), בכל מקרה, קיבלת את הצומי המבוקש ממני, וודאי מעוד עמיתות/ים לכתיבה. המשך שבוע מעניין ומהנה רינה'לה. (חיוך)
קודם כל, כן הזכרתי את הצד השני של המטבע.
כל הכתבה עוסקת בו, הצד השני של המטבע, זה שזקוק לצומי ומחפש אותו אצל בנות המין היפה.
שנית, אף פעם לא חשבתי שנשים הן המין החלש, להיפך, הן משדרות חולשה כדי להפעיל את הגבר.
שלישית, אני ממש, אבל ממש לא זקוקה לצומי מאף אחד (יש לי יותר מידי, במציאות)
רביעית, אם אתה חושב שלא הזכרתי את הצד השני, אז אולי תכתוב אתה את הצד השני?
(כדי שאני אשכיל בעניין)
תודה על התגובה:)
אולי לא לזה ציפית. אולם כך במציאות מתנהלים החיים, בפועל. קריאה מהנה. רינה. (פרח).
אקרא ואשכיל
למה? למה היית שמחה להכיר את האם שגידלה אותי?
האם שגידלה אותי הייתה חלשה מאוד, שכבה במיטה רוב הזמן ולא הרגישה כל כך טוב. היא הייתה אישה תלותית ונאחזה בבעלה הטיפש (אבא שלי) לכל דבר ועניין. היא מאוד אהבה להיות חולה ועשתה הכל כדי להשאר במצב הזה. היא בכלל לא דוגמה לאישה ואני, עוד כשהייתי קטנה כבר נשבעתי שאני לא אהיה כמוה. ואני לא כמוה בכלל. אני הדור האחרון במשפחה שלה.
את הבנות שלי גידלתי אחרת לגמרי והן יצאו שונות ממנה לחלוטין. יותר דומות לי מאשר לה.
אני מודעת לכך שיש גם אהבות אחרות ואני לא רק שלא שוללת, אני מסכימה בהחלט. מזמן אמרתי כי אם כבר לחיות בזוגיות, אז כדאי עם אישה. בגלל כל הנושאים המשותפים.
תודה על התגובה:)
תודה רינוש. יום אהבה שמח .
תודה על התגובה החמודה:)
אין בטענותי ואפילו לרגע לקחת את השקעתו הנדרשת של הגבר מאותה שלמות ישותית. אך בחיינו של היום לא מספיק להשתמש בכוח הפיתוי אותו הפקיד העליון בידיה של האישה,יש דוקא ,בכוחה כי רב , לאפשר לו להענות בהצלחה פוריה לאתגר אותו הפקיד ,מסדיר הסדר העולמי ,בידי הנשים,דרך הטבע, אשר אנו בהוויתנו הנשים כנשים שמות לפניו
בדיעבד ,המהפיכה הפמניסטית הטיבה עם שיוויון הזכויות של הנשים במעט, אך הרעה לא פחות באותן זכויות שוות לשוני של בין המינים ולאי שיוויוניות שבמהותם הטבעית.
לא בטוח שלא יצא שכרן בהפסדן של הנשים בחוסר האיזון של השימוש בחופש השיוויון
רצתי ללמוד טנגו ארגנטינאי ,לקחתי את העינין ברצינות , ועדין מצאתי כי קשה לי החופש להיות מובלת. "תרגיעי אמרתי לעצמי תוך כדי ריקוד - תני לו שקט על מנת לבנות את מהלכיו ,את החופש לבנות את הכוריאוגרפיה ל "הוביל" אותך בריקוד " ואולי זה התרגול של ריקוד החיים הזוגי
בהצלחה ל כ ו ל םםםםםםםםםםםםםם
WHY AM I
דובר המשתמשים, לכל השתמשות צריך שניים, אם השתמשת השתמשו גם בך
בנוסף משתמש נמרץ איך בתור אחד כזה אתה בכלל מהין לדבר על אהבה (את המילה כתבת בשגיאת כתיב מצערת) כמושג נעלה וערך כמעט אלוהי . האם אתה יכול להגדיר את אותו רגש נעלה? אולי יבינו ההדיוטות מה פיך מדבר? וזאת לפני שתהין להגדיר השתמשות . ועכשיו תגדיר השתמשות כל עוד כמשתמש אתה יכול להראות השתמשות.
אדון נכבד חיים ומות ביד הלשון שלך אפילו לא מצליחה להגדיר כראוי מכמנים הזורמים ללא קונטרול מפיך
תודה על החום תודה על הלב תודה על השפה ובמיוחד על ההבנה
העולם שלנו הוא כמו ים מלא דגים מכל המינים. אך זוגיות יש רק "היא" וכל אחד מפרגן לה כפי הבנתו
משתמשים יש בסמים . משתמשים יש בחפצים ומידת הרחמים גדולה היא בעיני האל.
אוהבת אותך דוליטל ומודה לאל כי הינך קיים
WHY AM I
לא כל יום אפשר לפגוש גבר שמהין לתאר בדיוק איך צריכ לנהוג בגבר שלך
היתה תקופה בחיי בה רציתי ללמוד איך גבר חושב , מה חשוב לו מה מוליך אותו , תשאלתי גברים רבים שכולם ענו לי באותה מטבע "גבר חושב עם האנטנה שלו" היא זו המוליכה אותו בכל צעדיו. ואילו אתה תארת בשפה עדינה ובמיוחד טרחת להסביר עם הרבה סבלנות מה כמה ולמה ואני מסכימה עם כל מילה
כה לחי
שיהיה ערבך ברוך וערבך תענוגך
WHY AM I