מועדונים של שנות השישים והשבעים

כאשר תל אביב היתה עדגיין קטנה, רבים מאנשי הציבור ואנשי הרוח, סופרים ומשוררים, אמנים ופוליטיקאים ועתונאים  הסתופפו יחדיו בבתי הקפה, תופעה זו התפוגגה עם השנים, ככל שגדלה העיר.

באותם ימים בלטו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יעקב אורלנד, וילנסקי, יחיאל מוהר, והזמרים שבלטו באותה תקופה היו, שושנה דמאר, יפה ירקוני, ברכה צםירה, ריקה זראי, אילנה רובינא, נחמה הנדל, שולמית ליבנת, ישראל יצחקי, שמשון בר נוי, פרדי דורה, ג'ו עמר, צמד העופרים שלימים אסתר היתה אחת הזמרות הבולטות באירופה של זמרים וזמרות, כמו עדנה גורן, ג'טה לוקה, גדי יגיל, בני אמדורסקי, ישראל גוריון, אריק סיני, ירדנה ארזי, בועז שרעבי, דודו דותן ז"ל, וגם עוזי חיטמן שנקטף בדמי ימיו.

אני מתגעגעת לימים ההם  בזמן שהאמנות והתרבות היו עדיין בחיתוליהן וצעדו את צעדיהם הראשונים.
 

.בשנת אלף תשע מאות שישים ותשע, התארח בישראל האמריקני השחור, בעל החיוך הכובש, והכשרון הענק, רקדן בחסד זמר ונגן ששלט בכמה כלים, שמו סמי דיוויס ג'וניור.כאשר פגש את דיין אמר לו סוף סוף פגשתי  אדם שעמו אני יכול לראות עין בעין. בשנות השישים ביקרה בארץ השחקנית אורסולה אנדרס, שהיתה יפה עד כאב. התפרסמה בסרט ג'ימס בונד בההיא נראית יוצאת מהים עם ביקיני לבן. בשנת אלף תשע מאות שישים ושש ביקרה בארצנו סופיה לורן לצורך צילומי הסרט יהודית, בשנו השישים והשבעים ביקרו בארץ זמרי השנסון משרל אזנאבור ועד ז'אק ברל שהיה אדם מאד מיוחד, איש שיחה מרתק אשר נתן במה לחשיפת אאמנים בתחילת דרכם., ביקרה כאן גם דלידההזמרת הצרפתיה ילידת מצרים.הזמרת והשחקנית האגדית מרלן דיטריך בעלת הקול הנמוך הסקסאפיל הבלתי נדלה והרגלים החטובות,הגדול ביותר מבין זמרי השנסון היה אזנאבור הזמר נמוך הקומה שהיה ונשאר ענק,הצטיין בכתיבה הלחנה וביצוע. ממגנטים אותי צלילי השנסון.
בין המועדונים היה הראשון מועדון "סברה" שנפתח ברחוב הירקון, תוך זמן קצר הפך למקום המפגש של כל המי ומי, הופיעו שם אמנים ידועי שם, זמרים רקדנים בדרנים ולהטוטנים.

איך אפשר לפסוח על מועדון "כליף" אשר נפתח בשנות השישים ביפו, מקום מפגשם של בלייני תל אביב ולא רק, מסביבו צמחו בתי קפה,מסעדות, גלריות, גם עולם הפשע לא הדיר את רגליו, ביניהם היה מלך העולם התחתון של אז בוסי גם האחים שמשון וישראל דנוך.
מועדון יפואי ומאד פופולארי היה "אריאנה", מועדון הלילה היווני הראשון, שם גילה הקהל הישראלי את מי שעתיד להיות החלוץ ואחד הזמרים הגדולים בזמר היווני אריס סאן, כאשר שמעו אותו הבינו שהוא חונן בכשרון ענק, הוא הגיע מפיראוס לחיפה, כאשר הגיע לאריאנה התקבל מיד, הלחין שירים שהפכו לקלאסיקה, כמו "סיגל" "ובחיים הכל עובר", כעבור שנים פתח מועדון במנהטן "סירוקו" שהצליח מאד, אך אריס הסתבך בפלילים ואף הורשע, הוא נפטר בגיל חמישים ושתיים בשנת אלף תשעמאות תשעים ושתיים.
מועדון בסגנון שונה היה "עומר כיאם" מועדונו של יואל שר שהיה וירטואוז בפסנתר, מדי ערב המקום אוכלס בהרבה מאד אנשים ביניהם גם תיירים. אשר שילב בתכניתו  נגינה שירהכ וקטעי הומור.

אלו היו המועדונים  שהפכו ללהיטים  של שנות השישים והשבעים.

ומה נותר ? זכרונות מענגים.








הדור שלאחר מכן