נשים רוצחות במשטר הנאצי

נשים גרמניות ריכזו בידיהן כח רב,ניתנה להם רשות לפגוע באנשים שנחשבו זוהמה חברתית, נשים אלו היו חדורות להט כשודדות כמענות וכרוצחות, מספר הנשים היה עצום, די להעיד כמה חשובות היו הנשים הגרמניות במנגנוני הלוחמה הרצחנית של הנאצים.
הצלב האדום הגרמני הכשיר 640.000 נשים בתקופה הנאצית, אשר שירתו בתפקידים שונים. חלקן היו מזכירות אשר היו רוצחות מאחורי שולחן הכתיבה וסדיסטיות הן לא רק הדפיסו פקודות חיסול, אלא גם השתתפו במעשי טבח.
בגיטאות בלטביה התבלטה קצרנית צעירה כרוח החיה במסיבות, ובד בבד כרוצחת המונים, ההיטוריה היתה עיוורת והזכירה את זה מעט אם בכלל.במיוחד בהתייחס לנשים בטריטוריות הכבושות במזרח, מורות, אחיות, מזכירות, עובדות רווחה, ורעיות, אלו הן הנשים בטריטוריות המזרחיות אשר בהן התרחשות רב הפשעים החמורים ביותר של הרייך.
לנשים צעירות ושאפתניות זו היתה מקפצת חיים,הנשים באו מרקעים שונים מרועת כבשים בעיירה ש
כוחת אל ,ועד לנשים ממשפחות אריסטוקרטיות, הן מהוות קבוצת גילאים מגיל17-30.בינהן כאלו שחלמו על קריירה ועל קידום, בין שהיו מחווה קטנה בשוואביה ובין מעיר נמל סואנת בהמבורג. הן רצו מקצוע מכובד,משכורת נאה בגדים וחברים, כאשר הביטו בבבואתן התפעלו מעצמן במדי הצלב החדשים.

האשה הגרמניה תוארה כגיבורה שנאלצה לנקות את זוהמה המביש של גרמניה, כקורבן לאונס של חיילי הצבא האדום תיארו את הנשים כקורבנות ולא כשותפות למעשי פשע מצמררים, מחציתה של אוכלוסייה שעסקה ברצח עם, מזוכה מאשמת פשעי המדינה ומוצבת מחוץ להיסטוריה עצמה. בשנת 1939 אוכלוסיית הנשים בגרמניה היתה 40.000.000 מליון, שליש מהן 13 מליון נשים מעורבות ופעילות  בארגונים של המפלגה הנאצית ועד סוף המלחמה הלך וגדל מספרן במפלגה הנאצית.

בלשית בכירה במשרד הראשי לבטחון הרייך קבעה ישירות את גורלם של אלפי ילדים ועשתה זאת בלי להניד עפעף בעזרתם של כמעט 200 סוכנות שהיו פזורות ברחבי הרייך.הן אספו ראיות על בני נוער "מנוונים גזעית" וחייגו אותם כפושעים לעתיד, כלאו אותם בצחנות מיוחדים.

רצח עם אינו יכול לפעול בלי השתתפות רחבה של החברה, כמעט כל המחקרים ההיסטוריים אינם כוללים  את מחציתה השניה של האוכלוסייה.
תפקודו של מנגנון הרצח היה תלוי בבנות 18-25, האחיות סייעו בניסויים רפואיים והזריקו זריקות מוות, הצעירה ביותר היתה בת 15.תפקידן היה גם לנחם ולעודד חייל אס.אס. שנרתעו מחוויית המוות בקורבנות מטווח קצר.ריכוז הפשעים המתועדים שביצעו אחיות היטה הגבוה ביותר, עבור קנייסלר היתה ההמתה קריירה מדי יום ביומו במשך חמש שנים, היא סייעה בתהליך ההמתה בגז, הרעיבה מטופלים והזריקה זריקות מוות.

שומרות במחנות ובבתי הכלא יכלו לבחור כמה סדיזם ואכזריות לגלות כלפי אסירים, המנגנון הנאצי אמנם ניצל עאת המעירות אך גם פתח בפניהן הזדמנויות חדשות.
יוזפינה קרפ היתה כתבנית בת 23  מסירותה ושאפתנותה זכו להכרה והוצע לה תפקיד בכיר בגסטפו בלב וינה  באותו רחוב נמצא ביתו של זיגמונד פרויד אשר נבזז, לאחר חודשים ספורים נמלט פרויד הזקן לפריס, יוזפיה נישאה להנס בלוך קצין אס.אס. והזוג קבל דירה מרווחת אשר עמדה ריקה מאז גירושם  של היהודים מווינה.
מבקרים עוינים התלוננו שנשים גונבות משרות מגברים ושהן מחלישות מסורות משפחתיות, באידאולוגיה ובתורה הנאצית האם היא שנותרה הגיבורה של הגזע בגרמניה, בעליהן היו בתפקידים בכירים באס.אס. הן ביטאו תפיסות שונות של נישואין, מצד אחד עקרת בית מצייתת רעיה מסורתית, ומאידך נשים חיקו את הגברים בעבודה המלוכלכת של המשטר.
ורה שטהאלי היתה ערמומית ורודפת תשומת לב, הפכה פעילה באיגוד הסחר של הרייך, היתה גאה בהישגיה, היתה אידיאל הנשיות הנאצית, תכולת עיניים, שיער בלונדי קצר, אף ישר, ידעה לשכנע את בוחניה שהיא אשה חסכנית העלת תושיה, אוהבת סדר, ניחנה בטעם טוב ובתבונה, היא נחפזה להינשא לסרן ווהלאוף, אשר היה אמור לצאת לפולין הכבושה, היא התקבלה לעילית החדשה, החליטה להצטרף לבעלה בפולין.
נשים אלו תערובת מוזרה ולעיתים מבולבלת של שתי תקופות, היטלר סיפר להן שהמלחמה היא מאבק על קיומה של גרמניה, גם כאשר ראו את כוחותיה האלימים של הפוליטיקה הרדיקלית ברחובות גרמניה שמעו על פעולות משטר הטרור בדכאו ובבוכנוואלד הן לא היו מוכנות עדיין  כאשר הגיעו לאוקריינה לפולין לארצות הבלטיות איש לא יכול היה לדמיין מה חלקן יעשו שם.
אריקה אוהר מתארת את הרכבת שחצתה את הגבול אל תוך פולין, הכל נראה שונה כפרים מופצצים,חיילים שפניהם היו מיועדות לסטלינגרד שינו את התנהגותם, היא הבינה ששידורי הרדיו והסרטים שהתרברבו בעליונות הגרמנית, המלחמה נמשכת יותר מן הצפוי, נדמה שאין חיים בארץ זרה זו, רין אנשים בקושי ציפורים, ביומה הראשון החלה לעבוד בבי"ח 200 חיילים קראו לעזרתה המקום הצחין מדם מוגלה ושתן, חיילים עם כוויות קור יללו מכאב, היא רצה ממיטה למיטה ונתנה זריקות טישטוש, בסיום המשמרת נמלטה לחדרה, איך יכלה לחשוב שמלחמה זו הרפתקאה?

בתוך הנוף האלים הזה אניטה שינקינתה יותאת דופן,היא תיעדה את כל הזוועות שראתה ומוסרית הסתייגה מהם. מספר הנשים שתרמו בדרכים שונות לרצח ההמונים היה גדול לאין שיעור למיספרן של המועטות אשר ניסו לבלום אותו.כתבה שינקינג לאימה מה שאבא אומר הוא נכון מאנשים חסרי עכבות מוסריות נודף ריח מוזר כעת אני יכולה להבחין באנשים האלה, לרבים מהם יש ריח של דם, הו אמא העולם הוא בית מטבחיים ענק.
אלטפטר היתה ניגשת לילדים ובידה סוכריות, היתה אומרת להם לפתוח פה ואז היתה יורה אל תוך פיהם, היתה מסתובבת במכנסי רכיבה ובידה שוט, דוחפת גברים נשים וילדים אל תוך משאית ומצליפה בשוט כמו רועה בקר.התנהגותה היתה גברית טיםוסית, בעלת גוף גדול ורחב, תספורת גברית קצוצה, תווי פנים גבריים, הופעתה יוצאת הדופן בגבריותה, נתנה הסבר למעשיה האלימים להחריד.

היו מקרים של אבות המשתפים את בניהם בהרג, היו נשים שהיו משתפות את בנותיהם בהרג.

גטרודה ופליקה שיחקו במרפסת בקלפים, הם היו שרועים בכורסאות, לפתע קם פליקס אשר היה ידוע בבולמוסי הירי שלו, לקח את רובה הפלובר ירה ביונים לאחר מכן בגננים היהודים, הם צחקו כאשר עזבו את המרפסת.
המשטר הנאצי נכנע ללא תנאי ב-8 במאי 1945, אחד ההתובעים המפורסמים במשפטי נירנברג היה רוברט קמפנר שאולץ להגר מגרמניה
. כעו"ד יהודי עבד עם רעייתו על מחקר רשמי "נשים בגרמניה הנאצית, בני הזוג קמפנר הזהירו את האמריקאים שהנשים הגר4מניות היו תומכות פנאטיות והשתלבו בכל הפעילויות, הם העריכו ששבעה מליון נשים עברו אינדוקרינציה אשר שילבה אותם בתנועה הנאצית., רב הפושעים והפושעות חיו בהכחשה, או אינם רואים את עצמם כמי שעשו מעשים פסולים, אכזריותם של הפושעות היכו בהלם הן את העדים והן את התובעים בחקירותיהן הן התייחסו לשואה כאל"הענין היהודי ההוא במלחמה" או אמרו שבסך הכל ירו כמה יהודים.
כדאי לשים לב שרב הגרמנים גדלו בבתים סמכותיים שבהם השתמשו דרך קבע במכות.

אוטו אוהלדורף הודה בהריגת 90.000 גברים נשים וילדים, דיבר הוא על מעשי האכזריות שלו בדרך אגבית,כאשר שאל אותו השופט אם היה הורג את אחותו, השי אוהלדורף בחיוב..

גם לאחר המלחמה המשיכו הפושעים לקיים שבועות נאמנות וסודיות לא לפיהרר המת אלא איש לרעהו