החמאם

להתרחץ בערום עם נשים אחרות לא קסם לי אף פעם.בצבא,בטירונות, הייתי קמה השכם בבקר,לפני שהמכ"ית באה להעיר אותנו לריצת המשולשים בסרפנד,כדי שאספיק להתקלח לבד.ועכשיו ארי ממש נידנד לי,לחץ,שלא כמינהגו,שאכנס לחמאם בירושלים"אני כבר הייתי.את מוכרחה לראות מה זה".ידעתי שהסקרנות שלו תגיע לסיפוק אחרי שאספר לו איך זה אצל הנשים.

.לא יכולתי לעמוד בפניו וניכנסתי לחמאם.הופתעתי לטובה.הפנים של בית המרחץ היה אוריינטלי כמו לקוח מציוריו של דלקרואה.מחד-הגן המבושם מאידך גיסא-גן העדן מהקוראן.

מחוץ לבניין האבנים שחורות כמו מפיח,אך בפנים,בחמאם,אור ועור.לשמאלך חדר גדול בסיגנון מרוקו,שולחנות נחושת נמוכים,ספות נמוכות עליהן מתפרקדות נשים ערומות חלקית או מלא,ברבוריות,חתוליות,תפוחיות, בתנוחות שונות של כניעה מוחלטת לפינוק,בשקט של שעת הצהריים.על השולחנות הנמוכים כוסות קטנות מעוטרות ציורים מוזהבים וקנקנים מנחושת לתה.אשה אחת מרחה גוף רעותה ועיסתה בשמן ריחני.היתה הרגשה של נוחות וחרות.האוויר הכחול חדר מתוק בעד הויטראז'ים הציבעוניים והתמזג עם זכוכית כתומה.השקט לח.מים ציבעוניים מבעבעים ותוססים אל קשיות לשפתיים חושניות ומתסיסים את הריקמה הספוגית של שדיהן.התסיסה הזו עוברת אל ביטנן ואל הפלומה התמימה כביכול בשיפולי הבטן.

שער בלונד ארוך מתיז רסיסי אור אל שער חום וקצר שנחבא אל תלתלים, משם עוברת התסיסה הזו מעלה לעיני הנשים,אם מסקרנות ואם מחמדה ואז נגוז הביעבוע.

עולים לגג-כאן הכל אור.כחסידות הבונות קן,שוכבות להן נערות שבדיות,אנגליות וישראליות,ערומות לגמרי,לספוג שמש ירושלמית הזויה.

כשיצאתי משם,ארי קיבל את פני ושאל בסקרנות של ילד,שגם בטוח שגיליתי שם עולם מיוחד במינו"אז איך זה אצל הנשים?"

עניתי לו"נשי ביותר"ובינתיים,עד ששוחחנו לפני השינה,לא הוספתי דבר,אבל אז בחשכה,סיפרתי לו לפרטי פרטים.,והוספתי כהנה וכהנה.