חנה אורלוב פסלת

המסורת היהודית פוסלת את אמנות הפיסול, אך העם היהודי הצמיח את גדולי הפסלים,מארק אנטוקולסקי מרוסיה,נחום אהרונסון צרפת, סר יעקב אפשטיין אנגליה, וז'אק ליפשיץ בארצות הברית.

גדולי המבקרים גמרו את ההלל על אורלוב, יצירתה הפוריה רבת השנים והפנים.תמיד שאלתי את עצמי כיצד יכולה להתמודד עם קשיים גופניים כאלה, עם חומרים קשים שאפילו גבר לפעמים לא יכול להם פסלת עם ידים נשיות? אין לי תשובה מלבד כח פיזי נחישות כח רצון והתמדה. לפני עשרות שנים  נכתב כי מצויים מעט פסלים בדורנו היכולים להשתוות לרודן, חנה אורלוב היא אחת מהם. איזו גדלות בפשטות ואזו פשטות בגדלות. איזו ראייה חדה ועמוקה ניסכים בתוך פסליה הדוממים.

היא נולדה באוקראינה בת מתוך תשעה ילדים, האב נתקל בקשיים בקשר לפרנסתו, והם חיו בעוני נורא.

כאשר ביקרה בפריס חשבה שתשהה בה שבועיים, האווירה המיוחדת בבירת העולם קסמה לה והיא נשארה בה חמישים שנה.
את תערוכתה הראשונה ערכה בשנת 1913. בשנת 1924 ערכה תערוכה משותפת עם הציירים רואו ומאטיס, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הציגה שני מוצגים, ראש גבר וראש אשה, הצלחתה היתה מיידית, היא מיד התקבלה בין החוגים הסגורים של האמנות והספרות בפריס.

אוהבת היא את האדם את תמימות החיים את הטבע, אך יותר מכל את האמהות המשמשת לה סמל כל חי. יצירתה האוניברסלית משתרעת מגדות הסיינה       ועד להרי הגליל, נתנסתה בכל סוגי הפיסול ויצרה בחומרים שונים, היא עבדה באבן בשיש בברונזה, אך יותר מכל העדיפה לעבוד עם עץ. "האשה והמניפה"עץ 1921, "האשה והגיטרה" ברונזה 1924, המנגן על האקורדיון ורומין ברוקס ננרונזה .

מעטים מבין פסלי זמננו ניחנו בכח חדירה פסיכולוגי כמוה. באותם ימים טרם נמכרו עבודותיה, נאלצה להתפרנס מרישומים, היא התאלמנה מבעלה המשורר אריה יוסטמן נשארה עם תינוק ששימש לה כמודל בזמנים ובגילאים שונים.
בימי הכיבוש הנאצי הופיע שמה ברשימת הגסטאפו, הגרמנים פרצו לאטליה שלה עשו בו הרס רב, נטלו עימם כל מה שיכלו, פגעו קשה בפסלים הכבדים, אשר לא יכלו לשאת, אורלוב נמלטה לשוויצריה ומצאה את פרנסתה במכירת פסלי כיס.
הבולטות והעיקריות בין התכונות והחוויות האנושיות של אורלוב באומנותה היתה האמהות "האשה האם" "האשה הנצחית" כל עירום של גוף אשה הוא עירום של אם."המתרחצת" ברונזה 1951, "דמות ילדה קטנה סוזי" 1928 האם שבעתיד. העירו בעבודותיה הוא תמיד חטיבת טבע טהור גוף שאין בו מן הטומאה, מעטים ביטאו את הרוך עתיר הכח של האמהות כמוה, היא היתה המשוררת של האמהות באבן ומתכת.
פסל האם" הוא מפעל זכרון לחללי משק עין גב שהיתה מבודדת במשך חצי שנה בתקופת מלחמת השחרור, הפסל הוא דמות אשה איכרה המרימה אל על את תינוקה, תוך תנופת הגנה מפני האוייב המתקרב, נתנה היא בטוי של אהבת אם וחרדת אם נצחית, נתנה בטוי לישובי הארץ בכבלל ועין גב בפרט.
כל יצירותיה של אורלוב מעידות על זיקתה החזקה לנושא האמהות.