הראלי שלא היה

באמצע חודש אפריל השנה (2013) אמור היה להתקיים משט (ראלי) בחופי מזרח הים התיכון . ונרשמו אליו כ-10 (יכטות) ישראליות.

ביום היציאה ממעגן הקישון בחיפה נרשמו 7 ספינות (ועוד היו צריכות לצאת מהרצליה ות"א) נערכו ההכנות כולל רישום יציאה מהארץ והחתמת הדרכונים ע"י הרשויות המוסמכות ותחזית מזג האויר הבטיחה רוח צפונית עם נטיה מערבה בעצמה 18 קשר ( היא נגדנו מה שנקרא על האף ) וגלים של 80 ס"מ עד מטר.(שזה לא כל כך טוב כי למרות שהגלים לא מגיעים לגובה הסיפון הם בולמים את הספינה ולא מאפשרים לפתח מהירות.) אבל הסך הכל אילה נחשבים לתנאים מקובלים.

יצאנו לים לקראת הצהריים לשטנו בכיף ש. היה הסקיפר יורד ים ותיק ששום דבר לא מוציא אותו משלוותו. להעט אם מישהו אוכל גרעינים שחורים שהקליפות שלהם נכנסים ומלכלכים מקומות שקשה להוציאם. א. שייט ובעל ספינה אחרת קטנה יותר והעדיף להפליג איתנו. וצלם חובב שצילם כמה וכמה ראלים שהפלגנו יחד. טיפוס אדיש מחד וחששן גדול מאידך. אם היית מופיעה ספינה, אוניה, צל של, הוא היה נכנס לכוננות חרדתית עד למעבר הספינות .

י. גם הוא משתתף ראלים ומי שלוקח על עצמו את המטבח והנקיון של הספינה כמטלה אישית.

ב. המושבניק שהצתרף למשט ומיד הפלנו עליו לנהל את הקופה.

ואני א. שכאמור עשיתי אי אילו משטים ושימשתי כסגן והאיש הטכני של הספינה במשט זה.

לקראת ערב התחילה הרוח להתגבר משבים של 25 ויותר נשבו והעלו את הים. ובראיה חכמה צמצמנו את המפרשים והתארגננו לבאות. אני שמתי לב שהסמרטפון החדש שלי אצלי בכיס החולצה לצרכי צילום, תזכורות ומוסיקה. אמנם כבעל נסיון עטפתי אותו בשקית פלסטיק. כמו שקשרתי את משקפי בחוט דייג שלא ישוטו לי עם אחד הגלים. והדבר הוכיח את עצמו כאשר התחלנו לחטוף שפריצים ונתזים כבדים. מד הרוח עבר מכבר את ה-30 קשר ושיאי הגלים הסתכלו עלינו מלמעלה. ההגה האוטומטי התקשה לעמוד בעומס מכות הגלים ושחררנו אותו לקחתי את הגא הספינה ונהגתי אותה ידנית.

ניסינו ליצור קשר רדיו עם יתר הספינות אולם רק מספינה אחת נתקבל איזה רחש לא ברור. והראות ירדה לסביבה המיידית.