ב1937 עולים לג'וערה
חמש שנים שהו החברים בחדרה וחלמו לעלות על הקרקע. ב- 1936 הוחלט על-ידי המוסדות המיישבים בארץ ,שקיבוץ "אמריקה בניר" עובר לג'וערה וב- 1937 נערך נשף פרידה מחדרה . ובנשף שרו את השיר המצוטט כאן:
ברכסי הרי אפרים
חיים נקימה במהירות
ערב בוקר וצהרים
נחרוש התלם
ניטע הכרם
בהתיישבות... בהתיישבות...
אדמת סלע בור הניר
זירה לוחמת ניצחון
ובדרכים יחדור השיר
שיר קיבוצנו
לקראת מפעלנו
להתיישבות... להתיישבות...
הגורל חמד לצון
חלומנו מציאות
באמונה וברצון
יתד תקענו
דרך קבענו
להתיישבות... להתיישבות...
אבנים שם - נסקל
מים אין נמצאים
רכוש ונפש - נשמרים
גיא ומדרון - נעבדם.
העלייה לג'וערה
בארבעה ביולי 1937 ארזו החברים כלים וחומרי בניין בארבע משאיות ונסעו להתארגנות אחרונה בקיבוץ משמר העמק.
המקום שהוצע לאנשי "אמריקה בניר" להתיישבות היה גבעה מבודדת, קילומטרים אחדים מקיבוץ משמר העמק. קראו למקום ג' וערה. היו חברים שפקפקו אם יצליחו להיאחז במקום המוצע. מקום רחוק מהעיר. אין דרך בטוחה אליו , אין כל ביטחון שימצאו מים לשתייה בסביבה, האדמה סלעית וקשה לעיבוד ובסביבה הקרובה הרבה כפרים ערביים עוינים.אך אברהם הרצפלד, אדם שהשרה רוח מלבה וסוחפת על כל החלוצים בארץ, בא לאסיפת הקיבוץ ושכנע את החברים לעלות לג'וערה בכל מחיר.
בארבעה ביולי 1937 ארזו החברים כלים וחומרי בניין בארבע משאיות ונסעו למשמר העמק להתארגנות אחרונה ומשם לג'וערה. הוחלט שהעולים לג'וערה יהיו רק גברים - חלקם "נוטרים" ששמרו על החברים עם נשק . שתי חברות: יהודית קוצר ורחל צור - התמרדו. גם הן רצו לעלות יחד עם הגברים. כשכל המשאיות היו עמוסות, השתיים התגנבו והתחבאו בין החפצים וכך הצליחו להגיע לג'וערה.
על העלייה לג'וערה מספר ברל :
יצאנו מחדרה בארבע משאיות. אחרי מסע ממושך דרך ואדי ערה הגענו למשמר העמק.קבלו אותנו שם בשמחה ובהתרגשות וערכו לכבודנו "מסיבת עליה".למחרת השכם בבוקר יצאנו לעבר ג'וערה.
הצטרפו אלינו חברים רבים מקיבוצים ומה "ההגנה" כדי לעזור להקים את מחנה היישוב עד הערב.ילדי משמר העמק ליוו אותנו בצאתנו.נסענו בדרך בין הזורע ליוקנעם , ומשם פנינו לרמת השניים,עברנו בין הגבעות השוממות עד שהגענו לרגלי ג'וערה.
בצד הדרומי של הגבעה היה עדין הכפר הערבי ג'וערה, כפר של חושות.בנינו גדר סביב המחנה עד לגבול החושות.מסביב למחנה הקמנו עמדות שמירה,על הבית הגדול היו עמדת שמירה ופרוז'קטור.היה לנו קשר איתות עם קיבוץ שריד.את הבית שיפצנו למגורים. למטה היה המטבח, אבנים שימשו כמושבים. מתחת היה הסליק הראשון.מצד מערב היו הצריפים למגורים מוקפים "ביצורים" (גדרות אבנים ) והיה גם מגרש אוהלים.
בסופו של יום זה,חזרתי עם קבוצת חברים לחדרה עם חששות ודאגה רבה לקבוצה שנשארה מבודדת - כשבכפרים הערביים סביב-כפרין,דלית-אל-רוחה,ריחניה, שלטו אז הכנופיות. בתקופה זו קרה המקרה של חטיפת משפחת לייזרוביץ ובה שלושה ילדים.האבא היה קצין משטרה במחנה אסירים ליד עתלית.אנשי כנופיית אבו דורה חטפו אותו עם בני משפחתו.כנראה שאת המבוגרים הוציאו להורג.את הילדים שחררו בשדות משמר-העמק והם הגיעו לפנות בוקר לקיבוץ.
כגזבר הגעתי מדי פעם לג'וערה לכמה ימים בשבוע.כדי להגיע לג'וערה הייתי נוסע באוטובוס חדרה לחיפה ( ולפעמים הזדמן טרמפ באוטו משא שלנו ), ומחיפה באוטובוס ליוקנעם.הכתובת שלנו ביוקנעם הייתה מאפיית קרמר.שם חיכינו עד שהזדמן רכב כלשהו לנסיעה דרך רמת השניים,עגלה או משאית,עד לג'וערה. את הדרך ממשמר העמק היינו עושים ברגל. מדי פעם יצאה עגלה עם סוסים ליוקנעם,עד למאפיה של קרמר.ביום שנהרגו לולק ואפרים, בשמענו את היריות מכיוון רמת השניים ראינו מגג הבית את הפרדות עם העגלות בריצה מבוהלת ובאחת מהן הגיעו ברוך ומישה.
בתקופה הראשונה היינו יורדים עם עגלה לבאר להביא לג'וערה מים בחביות. מאוחר יותר , ניקינו את מעין עין סוס. המעיין היה מוזנח, מלא בוץ. אחרי שניקינו אותו ושאבנו את שאריות הבוץ הוספנו קירות בטון וגג, והתקנו משאבה וצינורות להעלות את המים אל מיכל שעמד על גג הבית הגדול.
יצא להיות בחברת נוער
בקיבוץ "עין השופט"
ולאחר מיכאן בקיבוץ "רמת השופט"
וזאת הייתה התקופה הכי יפה
בחיי, היה ממש אחלה"