עצמאות
עצמאות
עצמאות לאדם מגיעה עם התובנה, שה"אויב" מספר אחד אינו אלא הוא עצמו.
יכול האדם ליצור לעצמו את המכשולים שבהם הוא עצמו נתקל ונופל. האדם רואה סביבו וקולט רק את מה שהוא עצמו בוחר לראות ולקלוט.לדוגמא, אם עיניו רואות שדה פרחים, אין מוחו בהכרח קולט שהם קיימים.כי אם הוא מדוכא, מהורהר או מרותק במחשבות הדורשות ריכוז, יתכן שלא יהיה מודע לקיומם של הפרחים.החיים הם כמו סרט שאנו מקרינים על מסך המודעות שלנו.כמו שקורה בעת שנגמר הסרט ושוב נדלקים האורות, ומתגלה, בפתאומיות קצת מאכזבת, שהסיפור היה הקרנת סרט על מסך לבן, כך גם בחיים ממש.כאשר מתגברים על הפחד הטבעי משינוי זווית הראייה, אנו מגלים שכל מה שהאמנו שבא מ "בחוץ", מוצאו מן הפנימיות הרוחנית של עצמינו הנזרק על ה"מסך" של העולם הטבעי
הבחירה-עצמאות עם זרימת החיים כהווייתם או שעבוד לאיום שיש לו לאדם מן החיים כהווייתם
בוקר טוב,
אני מסכימה לדבריך שהאדם "יוצר לעצמו מכשולים שבהם הוא עצמו נתקל ונופל..."
ומסתבר שהוא קולט את מה שהוא בוחר לראות, וזאת לפי מצב רוחו ופנימיותו--
ולאו דוקא מגורם חיצוני... בתהליך כזה הוא מבזבז אנרגיות בתוך עצמו: ושינוי
בזוויות הראיה שלו, ככל שיהיה מדאיג ואף מפחיד----- מוכיח שהדברים קיימים
בתוך עצמנו ועלינו לנסות ולעשות את הבחירה! ואגב-- גם הזמן עושה את שלו!
יום טוב מעליזה
אמת
הזמן יכול להוות בניה ו/או תקיעות
גם זו בחירה
עצמאות שמח
את צודקת,אבל לא תמיד האדם מסוגל להשתלט על חרדותיו.למשל היכרתי מוכה הלם קרב שהיה צריך להתיצב בתל-השומר ולקבל זריקות וכדורים כדי להשתלט על התחושה הנוראה שלו,יש שינויים פיסיים בגוף שלא תמיד יש שליטה עליהם,כמו דיכאון אחרי לידה,או לחילופין דיכאון גריאטרי..
ניצולי שואה,למשל קשה להם לשלוט בחרדות שלהם,באובססיות של אגירת מזון ומינהגים שנובעים ממצבם בעבר.
את מדברת על אדם רגיל,שלא עבר טראומות בחייו ואכן,זה אפשרי.לאדם רגיל להביא עצמו לאיזון.אני נוהגת לומר,שאני מכסה את הזיכרונות העצובים בשמיכה של זיכרונות שמחים וכך אני רואה רק את השמחים.