הסליקים

בג'וערה היינו כ 30 נוטרים והיו 30 רובים באישור (לגאליים). מלבד נשק זה ה"הגנה" חייבה אותנו לרכוש נשק להגנת היישוב. קיבלנו הלוואה מבנק הפועלים להזמנת הנשק: 10 רובים פולנים ומקלע (רקם). נשק זה היה בלתי לגאלי וצריך היה להבריח אותו מהנמל ולהסתירו בסליקים. את הנשק הבלתי לגאלי היו מבריחים מחו"ל למחסנים מרכזיים של ה"הגנה". היו "מובילים " שהובילו משם את הנשק לכל היישובים ברכבים מיוחדים שהוסוו כמוניות, כמובילי נפט וכד'. בין המובילים היה אליק. הוא עבד ב" רכש " ועזר לנו להשיג נשק בלתי לגאלי.

סליק ראשון הקמנו בג'וערה, ברצפת הבית הגדול בין המטבח לחדרי השינה. פתחנו שם נישה עמוקה שימשה להטמנת הנשק.

הסליק הראשון בעין השופט היה בבית קומתיים הדרומי, בחדר הקטן שמתחת למדרגות. גר שם איציק רוזן, מתחת למיטה שלו היה לוח ומתחתיו המחבוא.

סליק ראשון מסודר היה בסככה, אז - הרפת והיום - הקומונה, מתחת לרצפה הכנסנו מיכל עגול, בתוכו הוטמן הנשק, על המכסה פיזרנו קש.

סליק אחר היה ברפת א'. מתחת לרצפה בפינה הדרום-מזרחית, החור עוד קיים.

כשג'וערה שימשה כמחנה להכשרת מפקדים, התקינו שם סליק בתוך המערה שבדרום-מזרח הגבעה. הסתירו בו רובים, מקלעים, תחמושת. בדרום הגבעה היה בית קברות של הכפר. זקן אחד מהאריסים, שעבר מג'וערה לכפריין, קיבל רשות לבקר בבית הקברות. חושדים בו שגילה את הסליק וסיפר לאנשי הכנופיות. יום אחד נעלם כל הנשק מהמסתור. חלק ממנו מצאו אנשי הש"י וחלק אבד. אחרי הפרשה הזאת היה הסכם שהנשק יוסתר בעין השופט. הייתי אז מא"ז, ובעזרת סיומקה, פוטי ואיציק רוזן העלינו את הנשק של ג'וערה לסליק במחסן הכוסבות, קרוב לגג. איש מאנשי ג'וערה לא ידע את מקום המחבוא. בבוקר היינו מוסרים להם את הנשק לאימונים ובערב היו מביאים אלינו להסתרה.

בינתיים נבנתה רפת ב' וגם בה הותקן סליק (ליד המוזיאון עומדת חבית כפולה מולחמת שהצליחו להציל בעת הריסת הרפת.)

בשנת 1946 חיפושי הנשק הוגברו. בשבת השחורה הוצאנו את הנשק מכל הסליקים והובלנו אותו ליער. הסתרנו אותו במערה בקרבת בית הקברות בתוך צינורות ברזל גדולים ובכדים. רק לאחר שנפסקו החיפושים, החזרנו אותו לסליקים הקודמים.