מסיפורי סבתא -תל אביב הקטנה

בהמשך לתמונה שעל הקיר, האנשים שבסיפור נימאים בתמונה הזו.

סיפור אמיתי ...מי סיפר לי תקראו בהמשך.

יש לי גלידה הכי טובה

הכי טובה ומשובחה

קנו ממנה ילדים

קוק אה אה

גלידה טובה.....

האם מי מכם מכיר את השיר או שמע אותו אי פעם?

השיר שחובר והושר על ידי מוכר גלידה אלמוני בתל אביב ...הרבה שנים לפני קום המדינה, כשהיה בא למכור את תוצרתו ליד בתי הספר, או ברחובות העיר.

האיש היה דוחף לפניו עגלה קטנה עם גלידה שיתה מאד אהובה על ילדי תל אביב בזכות טעמה המשובח.

את הגלידה היה המוכר מיצר במו ידיו, וכך היה מפרנס את משפחתו בכבוד.

יצור הגלידה היה מתבצע בעזרת שתי חביות מתכת שהיו מוצבות אחת בתוך השניה, כשהחבית החיצונית גדולה יותר מהפנימית, בחבית הפנימית היה המוכר שם את החומרים לגלידה וברווח בין שתי החביות היה שם קרח ואז היה מסובב את החבית הפנימית בעזרת ידית במהירות האפשרית החומרים היו מתערבלים תוך כדי התקררות עד שהיתה נוצרת גלידה, תהליך ארוך ולא קל.

יום אחד פנה אל מוכר הגלידה אדם בעל ממון, ויטמן שמו, והציע לו לעשות עסק משותף ליצור גלידה כשבעל הממון יביא את הכסף והמוכר את הפטנט ליצור הגלידה וכך הוא לא יאלץ להסתובב ברחובות אלא ישב בחנות ואנשים ובואו אליו לקנות את הגלידה, האש הגאה, שהשותפה היחידה שלו לפטנט היתה אישתו סירב למכור את הפטנט שלו ליצור גלידה והמשיך למכור את הגלידה שלו ברחובות תל אביב עד שחלה ונאלץ להפסיק.

ויטמן פתח מיפעל ליצור גלידה שיש לשם דבר בכל הארץ, ומוכר הגלידה הקטן נשכח להלך לעולמו.

את הסיפור הזה שמעתי מפי סבתי ז"ל שהיתה אישתו של מוכר הגלידה, והשותפה היחידה לסודו.

לאחר מותו זכינו רק אנו הנכדים ואורחים שהגיעו לביתנו להנות מהגלידה הטעימה שסבתי הכינה עבורינו ומעולם לא אכלתי טעימה כמוה

בתמונה המצורפת סבי עם עגלת הגלידה שלו