המשט שהיה או לא
אכלנו ארוחת ערב דשנה במסעדה המומלצת ע"י אנשי משמר מרינת סאן רפאל. אמנם ביקשנו מסעדה המגישה "מאזה" קפריסאי שזכור לי לטובה ובה מגישים כל הזמן הרבה מאכלים מתאבנים בכמות של טעימה, מקובלים 2 סוגי מאזה ימי או יבשתי. ברור הימי כולל שלל יצורי הים עשויים בשלל צורות וטעמים. והיבשתי הוא יותר בשרי ועשוי מרוב בעלי החיים שבאי. כאמור המזון מוגש ברצף ע"י המלצרים. ואתה טועם ומתמלא, וכאשר אתה חושב שלא תוכל להכניס לפיך עוד פירור, מגיעה המנה העיקרית !! רק כמות טובה של אוזו (הערק הקפריסאי/יווני) והרבה רצון זללנות רעה וטעם טוב של האוכל מאלצים אותך לחסל את המנה כשאתה נשבע לעצמך שזה פיצוי על רעב העבר ומקדמה לרעב העתיד. במסעדה שלנו לאכזבתנו היו אמנם כל המאכלים אך בצורת מזנון ! "אכול ככל יכולתך". האוכל אותו דבר הרושם לגמרי שונה. אבל היה טעים ונעים. מפקד המשמר סרב להזמנתנו לסעוד איתנו כי רצה להספיק לשוחח ולהשכיב את ילדיו. והסכמנו שהסיבה מוצדקת וראויה. אך הוא עדכן את בעלי המסעדה והם באמת הרעיפו עלינו חיבה ושתיה. כך שב' לא הבין את אכזבתנו ואמר שזו הארוחה הכי טובה שאכל. חזרנו לספינה, קפה, חם, מלא הספל, עם עוגה, מה יש יותר טוב מזה ? יש ! לישון במיטה כל הלילה בלי משמרת, בלי נדנודים, חבטות, רעש מנוע ויללת הרוח. (מה שמראה את יחסיותם של מצבים, ומסביר מצוין את משל העזים)
למחרת בבוקר כשהתעוררתי כבר רוב הצוות היה ער הכין ארוחת בוקר ושתיה חמה. החלטנו שנצא בשעות אחה"צ כך שנגיע ליעדנו הבא בשעות הבוקר. והיו לנו משימות תקונים השלמות שנגרמו בסערה. אני לא הייתי שבע רצון מהצינור שהחלפתי ורציתי לבדוק אם אוכל לרכוש מתאים יותר. בערב הקודם בררתי אצל מפקד המשמר ונאמר לי שיש בתי מלאכה במרינה שהיו סגורים בבואנו אך נפתחים בבוקר. ולשם שמנו פעמינו ב' הצעיר ואני. ואמנם בבית המלאכה הראשון שנכנסנו היה הצנור המיוחל משוריין בגיד נירוסטה. ואומר הנני, קחני. שאלתי לעלותו ? ושוב אמר לי המכונאי, שטויות קח ולך. לא נותר לי אלא לדקלם אפחריסטו, אפחריסטו (תודה, תודה ביוונית).
-לא ידעתי שאתה דובר יוונית - אומר לי ב' - אני מכיר את הכי חשוב, עניתי ופעם כמעט קיבלתי סטירה על כך אבל זה נגמר בנשיקה. - ספר לי ביקש ב'. - יש בלרנקה בחורה אוסטרלית בעלת מכבסה. ולקחתי אליה כביסה והיא אמרה לי לבוא למחרת לקבל את הכביסה. הודיתי לה ביוונית והיא שאלה אם אני דובר יוונית ועניתי לה כמו לך. והיא שאלה מה זה "הכי חשוב" ? עניתי לה : קליספרה , סאגאפו, קלימרה, אפחריסטו. (ערב טוב, אהבתיך , בוקר טוב. תודה.) והיא אמרה שזה מה שהכי חשוב לחצוף ומגיעה לי סטירה. וכמו שאמרתי קודם סוף טוב הכל טוב. חזרנו לספינה. החלפתי שוב את הצינור. סיימנו את עניינינו והפלגנו מסן רפאל.
בהמשך : מצאנו אח אובד.
יעקב גרשון 1