אני האתיופית השקופה...

לדביר שושן

השיר יפה ומבטא את תחושתה של נערה אטיופית  על קיפוח והפלייתה כי היא שחורה. . השיר מעורר בי אי נוחות  כי הנערה חשה כאן אפליה. ושם בארץ מכורתה היא הייתה שוה בין שווים וכאן היא לא לא  שוה.. .אם מתיחסים לתאורים של האתיופים החשים את התיסכול מתעוררת השאלה אם יש לכך בסיס?. כן ,ישנה אפליה אולם לא רק כלפי האתיופים. כי טיבעי שתרבויות שונות ביחוד בשנים  הראשונות במדינה, יעדיפו את חברת האנשים שהגיעו מאותה תרבות. זוכרים את ואדי סאליב ואת גולדה שלא הבינה את השחורים האלה.? זוכרים גם את  העליות השונות שלכל אחת מהן הייתה "תקופת הסתגלות"  שלוותה באפליה.. קבוצות לא מעטות של מיזרחיים  נירדפים גם כיום כי לא מבינים אותם.? או אולי את תרבותם הלא מובנת? המיבטא שונה. השירים שאוהבים שונים .ואפילו  השפה והנגינה של המילים.  ראיתי אטיוןפים שאפשר לקנא בהם. רהוטים ,בעלי הופעה וכושר רטורי שאפשר להתקנא בהם.  שמעתי את דבריה של חברת הכנסת האטיופית לשעבר.  .רהוטה ולא רק יפה. . זו הדרך לשבירת המחסומים. . הנושא רחב ויחד עם זה מסוכן. ההתעסקות בו עלולה לגרום  לשבר בחברה.חריף יותר ממה שרואים בשטח

לדביר שושן,

אני מחזקת את דברי יעקב.כשאני היגעתי בתור ילדה ב49 קראו לנו"סבונים".הכי נחמד לראות את הפיליטון הישן של אריק איינשטיין ואורי זהר.כל עלייה  מגדפת את  החדשה.אולי ביוטיוב ניתן למצוא אותו.את הרומנים כינו"רומני גנב"את המרוקאים"מרוקאי סכין"על הפולניות המציאו אלף בדיחות,על העיראקים -"פיג'מות" ומה לא.ככה זה.אתה יודע מה אמרו על הרוסיות.ואנחנו אפילו לא קיבלנו כמו שמקבלים כיום דיור ועזרה ואולפן.גרנו(אבי היה רופא והיגענו מאירופה)באהל,אחר כך בצריף ואחר כך בדירה שכורה בשותפות עם עוד משפחה באמבטיה והשרותים.והתגברנו ואף אחד לא בכה ולא התלונן,למרות שבבית היה לנו חדר בו גרה העוזרת וכל יומיים הגיעה המבשלת ופעם בחודש זאת ששיפשפה את הפרקט מהעץ על בירכיה.וכאן באהל והורי אמרו תודה שאנחנו כאן,למרות שזמן רב עד שאבי מצא עבודה ועד שקיבלנו צריף שעוד לא היה בו חשמל ומים,שלא לדבר שעוד לא סיימו להתקין שרותים ומיקלחת.ולא היתה תלונה מאף אחד.