הבה נצא במחולות

כנס המחולו

כנס המחולות ב-1947

(מעריב)

בערב הכנס היה עוצר לילה,העוצר לא הפריע לשלושים אלף איש למלא את האצטדיון הענק שנבנה מטרסות מדורגות.בגלל עוצר הלילה היה צריך להגיע במכונית לדליה לפני שקיעת החמה ו"למשוך" את התכנית עד אור הבוקר,כדי שהאנשים יוכלו לחזור במכוניות ללא תקלה.שוטרים בריטים כיוונו את התנועה.הארץ הייתה ערב החלטת האו"ם וערב התוהו ובוהו הגדול שנתן את האות למלחמת השחרור.וועדת החקירה של האו"מ עמדה לסיים את עבודתה- והכוונה הייתה להראות להם גם שטח חדש בחיי היהודים בארץ-ישראל-ריקודי עם עבריים וקהל צופים של שלושים אלף איש,נוער לוהט ותוסס,שמחר מסוגל לקחת את הסטן ליד וללחום.גורית קדמן היא זו שחוללה את הפלא הזה,עמדה מאחורי הקלעים והייתה הרוח החיה של מפעל דליה.היא ש "הרקידה" את הנוער.

במופע בדליה רקדו שרלה בתלבושות של נטורי קרתא שכבשו את לב הקהל השמאלני.ריקודים של עולי גלויות שונות,שניים מבני תימן הפליאו במחול מסורתי,להקות של רקדנים ערביים שהראו "דבקה" בעיקר.בני קיבוצים רקדו את ריקוד "המגל והחרב" וריקוד "אקטואלי" ששמו "צנע".עם עוקץ סאטירי חריף

(הרקדנים נועלים ברגע מסוים נעל אחת בלבד...)

הרבנים

לא כל הארץ התגאתה בריקודי דליה,הוויכוח בעיתונות על "כנס המחולות בדליה" התעצם כאשר הרבנים יצאו בקריאה קשה להחרים את כנסי המחולות מכיוון שהתקיימו בשבת.בכרוז מיוחד שהוצא מטעם הרבנות נאמר:

"חילול שבת ברגל גאווה,עלבון הארץ והישוב ובזיון זכרם של גדושי האומה באופן גס ומעליב.זהו תוכן "ריקודי העם" שנערכו בליל שבת ב' בתמוז תש"ז בדליה,העומדת על אדמת הלאום כחיקוי למנהג ארי-אלילי-קדום שהצורר הנאצי ימ"ש חדש בשנות שלטונו.כשלוש רבבות מישראל נתכנסו ובאו,ב-1500 כלי-רכב מסוגים שונים לחזות בריקודים שנערכו בליל שבת קודש משעה 8.30 בערב עד אור הבוקר מלווים בחילולי השבת החמורים ביותר."בתנועות לפידים ,ריקודים ונגינת התזמורות הובעו זיכרונות האבל למילוני היהודים שנספו."מוסרת הכרוניקה.

הוסר בדליה בשחצנות הכתר של קדושת השב , חוללה התפארת של העם היושב בציון, והושח לעפר כבודם הטהור של מיליוני אחינו הי"ד.

יגלה עפר מעיניכם אחים קדושים וטהורים,וראיתם איך מעלים את זכרכם בארצנו במעמד שלושים אלף איש-בחלול השבת תפארת האומה,שהייתה יקרה לכם יותר מחייכם,וברקוד לעג של רקדניות ורקדנים לקול נגינת התזמורת-זמן קצר אחרי שואת היהדות במיידניק,אושביצים וברגן-בלזן.כך עוד לא חולל זכר קדושינו באופן מביש זה,ללא צל של בושה ומוסר כליות.

אנו מוחים ומוקיעים לדיראון ולחרפה את מרכז ה"תרבות" של ההסתדרות העובדים הכללית,יוזמת הריקודים,שלא שעתה לכל הפניות שנעשו לפני כן לבטל את ריקודי העם או לדחותם ליום חול.במעשיהם אלה הם הפורשים מתורת האומה,מתנקשים בנשמת חייה וחותרים תחת יסודות תרבות ישראל.

בעקבות הודעה של הרבנים,העיתונות בארץ געשה וסערה..

•- בחדשות הערב- מ1947 - פורסמה הרשימה הבאה.:

"וקכנליה" סביב דליה-

מאת ניימאן

... וכאן יש צורך להבהיר את הדברים ולומר : עד כאן. יש גבול.הסבילות צריכה להיות הדדית.אין החילונים מביעים דעה בהלכות "יורה דעה" ואל ילמדו אותנו האדוקים הלכות כוריאוגרפיה וריקוד.יחיה כל אחד באמונתו באפיקורסיות הפרטית שלו,ואל יעבור איש על סמכותו..

..אנשי " הצופה " אינם דורשים את המרובה.הם רוצים לבטל את כל עניין דליה, אפילו בימי חול מפני שלפי דעתם יש ברקודי עם בדליה "אלילות "...

..זאת הלעזה כשאומרים על שלושים אלף איש ממיטב הנוער שהתכנסו בדליה שהם דוגלים באלילות.

באיזו קלות מוצאים שם רע על 30 אלף מישראל. זאת לא רק חוסר סבילות,אלא חוסר אחריות וחוסר הגינות.כל מי שביקר בכינוס לריקודי עם בדליה יעיד: צנע ואפילו צניעות בתלבושות,טוהר בכל תנועה,אין צל של וולגריות ואף רמז לארוטיקה זולה ומגרה..

אבל "הצופה" משנת 1951 ממשיך לנגוס בחגיגת הריקודים :"השנה נערך הכנס ביום חול ונמנעו חילול שבת קשים.ריקודי אנשי קיבוץ גלויות שיסודותיהם יהודיים עממיים אין בהם כשלעצמם מהפסול.אלא עשיית פולחן מהריקודים והאווירה החילונית המובהקת בעצרת זו,הן אומרות,שבחיינו הולכים וכובשים מקום מחזות חדשים,ללא יניקה מהמסורת,שמרכזים סביבם המוני עם גדולים.דליה של מפ"ם שמחתה אינה שמחה של מצווה.

ואין השכינה שורה לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים,אלא מתוך שמחה של מצווה." העם הזה כוסף אל שעות התעלות ומשנדחק לתוך החלל ריקוד דליה- רבים מבניו ובנותיו נוהרים אליו ומבקשים בו ביטוי לחפצם.עצרות חג , ללא השראה דתית וללא בלם מוסרי- מסורתי ,עלולות להתגלגל לאלילות נטולת רסן."

אבל הציבור החילוני לא התרשם מכעסם של החרדים ונהר בהמוניו לכנס המחולות בדליה.בעיתון "הדור " מ1951 מתוארת ההתכנסות בדליה -כישראל אחרת.האמפיתיאטרון הטבעי,אינו אלא מדרון ענק המשתרע בחצי גורן,כעין בקעה אשר מעבריה שוכן קיבוץ דליה.לרגלי המדרון-משטח נרחב,ובמרכזו, במה עטורה ירק ודגלים ומעליה רמה נישאת שהוכשרה במיוחד למסכת המרכזית של הערב "קבוץ גלויות".הקהל פורש על האדמה שמיכות ובגדים ומתקין לעצמו מקומות ישיבה נוחים ככל האפשר.

מאליו מתבקש להשוות אווירת פגרה המונית נלבבת זו לאווירה הדחוסה והאנוסה בכל אותם בנקטים ,כינוסים וטקסים בהם מופיעים אותם אנשים עצמם,כת עסקנים ופקידים מצומצמת...

התבוננו סביבכם וראו מי ומי רובץ שם על השמיכות הפרושות וכיצד נהנים האנשים ומבסוטים.

בחיק הרים הדורי מראה אלה-ישראל אחרת,רעננה,פשוטה,ישרת אורח ,גלוית פנים,מסבירת פנים וחייכנית.