גלגולה של איגרת ברכה

גלגולה של אגרת ברכה
אבי סבי עלה לארץ ישראל לא כדי לחיות ולהבנות בה אלא כדי למות ולהיקבר בה. עלה כמו יהודים רבים באותה תקופה כדי להיות הכי קרובים ל"מקור הישועה" ולזכות לתחיית המתים עם בואו של משיח צדקנו. אך מה לעשות שעד בוא המוות צריכים לחיות והגעגועים אל הנותרים מאחור בגלות רבים וקשים? התקשורת באותם הימים היתה תקשורת כתובה, קרי אגרות שנעות לאט לאט מקצה אחד של העולם אל קצהו האחר.
חודשיים לפני ראש השנה התיישב אבי סבי עם קסת ונוצת כתיבה וכתב בכתב קטן וצפוף את הקורה אותו בארץ הקודש בעיר המקובלים צפת. סיפר על העוני ועל הקשיים, סיפר על הנוף ועל הערבים, סיפר על בתי המדרש והתפילה בהם מתפללים בדבקות אל ריבון העולמים.
לקראת ראש השנה יצאה לה האיגרת אל הדרך. בתחילה עם עגלה רתומה לסוס שהוחלף לפחות פעמיים עד חיפה ושם באוניה לתורכיה ומתורכיה ברכבת לאירופה ושם שוב בעגלה רתומה לסוס או שניים אל ערי המחוז ומשם........עד שהגיעה אל מחוז חפצה. לא קלה הדרך אך לקראת חג סוכות, האיגרת היתה כבר בידיו הרועדות מהתרגשות של סבי.
בחיל ורעדה פתח את שולי המכתב ונזהר לא לקרוע את הנייר הדק והשקוף כדי לא לאבד אף אות ממנה.
שנים חלפו והקסת עם הנוצה התחלפה בעט כדורי או בעט נובע. את האיגרות המשיכו לשלוח איש לרעהו בגולה או בארץ ישראל. הדרך היתה אולי קצת יותר מהירה אך עדיין ארוכה ארוכה.
מה כתבו? מי כתבו? למי כתבו?
לרוב הורים כתבו לילדים שכבר חיו מעבר לים, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
הורים איחלו לילדיהם הצלחה ופרנסה ובריאות טובה ונחת מהילדים שנולדו להם שם והם לא הכירו. הילדים ענו להורים והבטיחו שבעוד שנה שנתיים ישלחו להם כסף שגם הם יוכלו להגיע אליהם. השנים התארכו וההורים הסתפקו בתמונות ובאיגרות אותן קראו שוב ושוב. "ילדי הנייר" תמיד נראו מסודרים ומגוהצים ומרשימים ועושים רושם של מצליחנים. גאוות ההורים.
איגרות הברכה חצו ימים ובכולן אותן הברכות, אותם הייחולים. להצלחה ופרנסה טובה ובריאות טובה.
בארץ ישראל המתחדשת הברכות כבר נשאו אופי מעט שונה, כאן ייחלו הגשמה ובנייה והאגרות הפכו לברכות קצרות ומבריקות ונוצצות ובהן נראו ילדים צוחקים ושדות ירוקים וחיילים אמיצים עם רובים נקיים על הכתפיים האיתנות ונערות עם צמות וזרים על השערות. הכל כל כך אוטופי, כל כך מושלם. כולם שלחו לכולם. שוק "השנות הטובות" פרח ושגשג.
השנים חלפו, ודור חדש של "שנות טובות" פקד אותנו. כבר לא איגרות שמגיעות על גבי עגלות-רכבות-אוניות אלא אגרות שאין להן לא צורה ולא מראה. אגרות שהמילים בהן ספורות ולרוב אחידות בתוכן. שנות טובות שמתחילות ב-"הייייייי" שנה טובה לך ולב"ב, בייייייי. שום רגש, שום התרגשות, שום ציפייה.
נכתבות-מגיעות-נקראות-חוזרות. כל כך קר ומנוקר ויבש ולא מרגש.
השינוי עצום. המילים ספורות. כמעט ספרטניות.
הדור שלא הכיר את "שוק השנות הטובות" אינו יודע על מה אני כותבת/מדברת. למה הם יתגעגעו בעוד דור או שניים?
שנה טובה והגשמה ושלום ופרנסה ובריאות ונחת והצלחה וגבולות בטוחים ושלום לחיילים האמיצים ובשפה העדכנית............, היי לשנה החדשה.
ערה"ש תשע"ד
ממני, חדוה
לידיעתך - מוטקה שינתה פניה וקהילת הבלוגים הפכה לקהילה השוקקת והפעילה ביותר. אני מקווה שגם את תהיי בין הכותבים הקבועים.
את לא יודעת אך אם את מפרסמת בלוג אחד ואחריו עוד אחד, הבלוג הראשון יורד למטה ולא רואים אותו ברשימה אלא אם נכנסים במיוחד אל הפרופיל שלך.
רצוי לפרסם בלוג ליום ואז כולם יספיקו לקרוא וגם להגיב בשמחה.
שנה טובה ומאושרת לך ולמשפחה.
תודה על הזמנתך שאכתוב. אשתדל להיות יצירתית ולתת דרור לרעיונותי.
מאחלת לך שנה טובה, מאושרת עם המון חיוכים ונחת מהסובבים אותך מקרוב ומרחוק.
חדוה
גם הנוכחי מעלה לחלוחית נוסטלגיה.
אל תתני לנו להמתין שנה שלמה לרשומה הבאה שלך.
כותבת אך לא תמיד חושבת שזה מתאים לפרסם.
בסוד אגלה רק לך שיש לי כמה סיפורי נשים שהיו מעלים בת צחוק על פניך,חחחחח
אולי גם יומם יגיע ואפרסם אותם,חיוך
בינתיים, שנה טובה ומבורכת לך. שמחתי לראות אות חיים ממך לאחר כל כך הרבה זמן שלא התראינו על דפי האתר.
תודה על תגובתך,
חדוה