פרק ג - מחלוקת חכמים על הגאולה
פרק ג' : המחלוקת על הגאולה בין ר' אליעזר בן הורקנוס לבין ר' יהושע בן חנניה וגישת בתי מדרשם של ר' עקיבא של ישמעאל לגאולה
מבחר מקורות (אפשר לדלג ולעבור לדיון שלהלן)
• "ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלים, ואם לאו, אין נגאלים. אמר ליה ר' יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלים? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" ( סנהדרין, צ"ז, ע"ב – צ"ח, ע"א)
• רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלי' לעולם שנאמר בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם? אמר לו רבי אליעזר הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מה טעמא ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע אמר לו רבי יהושע והא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו מה עבד לה רבי ליעזר תשובה כמה דאת אמר צרור הכסף לקח בידו וגו' אמר לו ר' יהושע והא כתיב אני יי' בעיתה אחישנה מה עבד לה ר' ליעז' תשוב' כמה דת אמ' ועתה ישר' מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ר' אחא בשם ר' יהוש' בן לוי אם זכית' אחישנ' ואם לאו בעת' כיון שאמ' לו ר' יהושע ר' ליעז' תשוב' כמה דת אמ' ועתה ישר' מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ר' אחא בשם ר' יהוש' בן לוי אם זכית' אחישנ' ואם לאו בעת' כיון שאמ' לו ר' יהושע "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה" איסתלק רבי ליעזר (תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק א דף סג טור ד /ה"א ).
• ר' אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומגוג ומחבלו של משיח ומיום דין הגדול לכך נאמר אכלוהו היום (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ד )
• ליל שמורים הוא ליי. בו נגאלו ובו עתידין להגאל. דברי רבי יהושע שנאמר הוא הלילה הזה ליי' רבי אליעזר אומר בו נגאלו. לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי... (מכילתא דרבי ישמעאל בא –מס' דפסחא בא פרשה י"ד ד"ה ליל שימורים).
• "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. אמר רבא: וכל יום מרובה קללתו משל חברו" (סוטה מא, ע"א).
• "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.
אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים.
שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח". (אבות דרבי נתן, נוסח א', ד, ה; מהדורת שכטר).
***
דיון: תלמידיו של ריב"ז. התנאים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה נחלקו על היחס שבין התשובה לבין הגאולה. המחלוקת נמסרת בשתי נוסחאות.
לפי האחת רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלים, ואם לאו אין נגאלין. אמר לו רבי יהושע: אם אין עושים תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב. (סנהדרין צ"ז, ע"ב – צ"ח, ע"א).
לפי הנוסח השני שבירושלמי (תענית פ"א ה"א, ע"ד), והוא הנכון לדעת אברהם אדרת, רבי יהושע אינו מתפשר, ואת המשפט "הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין" אמר רבי אליעזר. לדעת אדרת יש פה עימות חריף, המעורר תמיהה מכיוון ששניהם היו תלמידיו של ריב"ז (אדרת, עמ' 77). אדרת סבור שהחורבן והציפיה לגאולה גרמו להעצמת ערך התשובה כדרך לכפרה, כאשר רבים מהחכמים סברו כי החורבן נגרם בשל חטאי העם (שם, עמ' 78).
בטקסט הקצר הזה סוג הגאולה לא הוגדר, אבל רשאים אנו להניח ששני התנאים התכוונו לגאולה הלאומית-דתית, בעלת האופי הרסטורטיבי, דהיינו שחרור משעבוד, החזרת החירות הלאומית, בניין בית המקדש כתנאי לתיקון עולם במלכות שדי, ולהגשמת יעודי הנביאים על אחרית הימים והכרוך בהם. רבי אליעזר מתנה את הגאולה בתשובה. "אם אין עושין תשובה אין נגאלין". התשובה קודמת. הגאולה אינה איפוא אקט אסכטולוגי בעל קיום עצמי, ואין לה מועד קבוע. רבי יהושע מנתק את הקשר שבין התשובה לבין הגאולה.
אחרי עיון מתבאר כי המחלוקת שנסובה לכאורה על שאלת התשובה, עניינה ונושאה הוא בעצם הקץ הקבוע. לדעת רבי אליעזר "אין עת קץ" או "קץ פלאות" מוחלט וממילא ניטל טעמם של כל הנסיונות לפיענוחו של קץ זה ושל הסימנים הקשורים בבואו. שיטת רבי יהושע מניחה מקום למחשבי קיצין, לחוזי מאורעות קטסטרופליים ו"חבלי משיח" הקודמים לגאולה.
יסודה של מחלוקת זו הוא ביחס לחזון האפוקליפטי והיא מבוארת יותר במסורת המקבילה (מהירושלמי), שבה כל אחד מהתנאים מביא ראייה לדבריו מפסוק שבמקרא. כנגד פסוקו של רבי אליעזר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כ"ב), מביא רבי יהושע את הפסוק "חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיהו נ"ב ג'), וכך הם ממשיכים להעמיד דברי נביא כנגד דברי נביא, עד שרבי יהושע אומר: והלא כבר נאמר "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחיי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדוש, תכלנה כל אלה" (דניאל י"ב ז'). בירושלמי מסיימים את הויכוח במילים "שתק רבי אליעזר". כאשר הסתמך רבי יהושע על דברי חזון אפוקליפטי מסוגו של דניאל, לא ראה רבי אליעזר מקום להמשכו של הויכוח, שכן דווקא לתפיסה זו התנגד במאמרו "אם אין עושין תשובה אין נגאלין".
מחלוקת אחרת בין רבי אליעזר ורבי יהושע עוסקת בחודש שעתידים ישראל להיגאל בו. לדעת רבי אליעזר "בניסן נגאלו בתשרי עתידים להיגאל", ולדעת רבי יהושע "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" (ר"ה י"א ע"א). נראה שמחלוקת זו קשורה במחלוקת הראשונה ואף היא על עניין עקרוני. רבי יהושע משווה את הגאולה האחרונה לגאולה הראשונה גם מבחינת מועדה, וכשם שהגאולה ממצרים נקבע לה קץ בברית בין הבתרים, למרות שבני ישראל היו מעורטלים מכל המצוות, ואף היו עובדי עבודה זרה, (ורק כדי לזכותם ניתנו להם ממש לפני הגאולה שתי מצוות, דם מילה ודם פסח, כדי שיהיו ראויים להיגאל (מכילתא דרבי ישמעאל, פסחא פ"ה) - כך תהא גם הגאולה העתידה. לעומת זאת לדעת רבי אליעזר לא תהא הגאולה העתידה אלא בחודש תשרי, שהיום הראשון שלו הוא יום הרת עולם, יום הדין ויום התשובה.(אורבך, עמ' 600 - 603)
למחלוקת זו יש המשך במחלוקת תנאים שני דורות לאחר מכן:
ר' יהודה אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, שנא' (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון, רבי שמעון אומר בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין שנאמר (שם /ישעיהו/ ס) אני ה' בעתה אחישנה. רבי אלעזר אומר אם אין עושין תשובה מעצמן הקב"ה מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן ומתוך כך עושין תשובה שנאמר (שם /ישעיהו/ נט) כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו באותה שעה ובא לציון גואל (שם /ישעיהו נ"ט/) (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בחוקותי סימן ג).
ר' יהודה הולך בשיטת ר' אליעזר שהיה רבו של אביו, ר' אילעי . ר' שמעון הוא רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו הנאמן של ר' עקיבא וכמובן שהוא מציג עמדה אסכטולוגית בלתי מתפשרת. ר' אלעזר מציג עמדה שיש בה משום פשרה בין שתי העמדות.
למחלוקות הללו ישנו הד חזק במכילתא דרבי ישמעאל. בבית מדרשו ובמשנתם של תלמידיו ואין זה מקרה. בית מדרש זה התנגד לכל חישובי הקץ ודחיקת הקץ של חכמים אחרים ועל כך אנו לומדים מהמקורות הבאים:
1. "שבעה דברים מכוסין מבני האדם ואלו הן: יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, ומלכות בית דוד אימתי תחזור למקומה ומלכות זו חייבת אימתי תעקור (מכילתא דרבי ישמעאל "בשלח" – מס' דויסע בשלח פרשה ה').
2. תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום (חבקוק ב') כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז') עד עדן עדנין ופלג עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש (תהלים פ') האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב') עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר (ישעיהו ל') ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר (ישעיהו ל') אשרי כל חוכי לו (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב).
בדברי ר' נתן אנו רואים הטפה כנגד הדוחקים את הקץ, והוא אף מעז לבקר את בר-כוכבא ואת ר' עקיבא. דברי ר' יונתן אף הם יוצאים באופן חריף נגד הדוחקים את הקץ ונגד העוסקים בחישובי קץ.
שני החכמים הנ"ל הם מתלמידיו של רבי ישמעאל:
רבי נתן בר אבישלום - תנא דברייתא. מובא במחלוקת עם תלמידיו של רבי עקיבא - רבי יוסי, רבי יוחנן הסנדלר ורבי יהודה (ברכות כ"ב ע"א). סביר לומר, שחי בדור הרביעי לתנאים.
רבי יונתן - תנא בדור הרביעי. נראה שסתם ר' יונתן בר יוסף ור' יונתן בי ר' יוסי חד הם. היה תלמידו של רבי עקיבא (ירו', מעשרות פ"ה ה"ב). חברו של ר' יאשיה, ושניהם היו תלמידיו המובהקים של ר' ישמעאל (מנחות נ"ז ע"ב). מסופר: "א"ר יונתן: 'נמתי לו לבן עזאי וכו' נם לי 'ומה ישמעאל אומר בדבר הזה וכו' ובלשון הזה אמר לי [בן עזאי] חבל על שלא שמשתי את ר' ישמעאל'" (חולין ע' ע"ב.)
חישוב הקץ היה דבר נפוץ בין החכמים וודאי שבבית מדרשו של עקיבא כפי שראינו במתקפה על עקיבא מצד ר' נתן: " ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב') עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה".
דוגמאות נוספות לנטייתו של עקיבא לעסוק בחישובי קץ:
• הוא(רבי עקיבא – א.ק) היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר (ישעיה מ"א) קורא הדורות מראש אף על פי שנאמר (בראשית ט"ו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ונאמר (שם /בראשית ט"ו/) ודור רביעי ישובו הנה (משנה מסכת עדויות פרק ב משנה ט ).
• ר' עקיבא שעמד בראש התנועה המשיחית, נטה בשנים שלפני המרד לתפיסות של דחיקת הקץ, כלומר לתפיסה שהגאולה קרובה. ראינו את זאת לעיל במדרשים השונים ובעיקר בגינויו של ר' נתן את ר' עקיבא על שהוא עוסק בחישובי הקץ.
• ניתן לראות את בטחונו של עקיבא שהגאולה קרובה במדרשים אחרים (מכות כ"א, עמ' א' – ב'; ספרי, דברים, סי' מ"ג). כמו כן ניתן ללמוד על מגמה זו של ר' עקיבא מהתיקון שהוא קבע לליל הסדר: "כן ה' אלוהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים... ברוך אתה ה' גואל ישראל" (משנה פסחים פרק י', מ"ו).
לדעת אורבך, יתכן כי ר' עקיבא סבר בעקבות הקריטריון שהניחו רבותיו ר' אליעזר ור' יהושע שלכאורה החזרה בתשובה היא תנאי לבוא הגאולה, כי דורו ראוי לגאולה (עדויות ס"ב , מ"ט; תוספתא עדויות, פ"א הי"ד). לאור הידוע על דור בר כוכבא מן האיגרות והממצאים במדבר יהודה (ידין, עמ' 214 ואילך) יכול היה הדור ההוא יכול היה להחשב לדור של בעלי תשובה ושל מקיימי מצוות.
• ר' עקיבא גרס, בדומה לבעל עזרא הרביעי, שהגאולה יכולה לבוא גם בזכות הצדיקים שבדור, בלבד, ועל גאולת מצרים אמר: "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו" (סוטה י"א עמ' ב') (בדפוס וילנה כתוב עוירא, אבל בכתבי יד נכתב ר' עקיבא).
אורבך מסכים עם קלויזנר כי ר' עקיבא לא ציפה מבר כוכבא לגאולה הכוללת קיבוץ גלויות, תחיית מתים וכו', אלא חשב שבר כוכבא יביא את הגאולה הלאומית והארצית בלבד.
• בדרשתו של עקיבא על "משפט גוג ומגוג ועתיד לבוא 12 חדשים..." דוחה עקיבא את המאורעות הקטסטרופליים של "חבלו של משיח" לעתיד לבוא, ומקרב את הגאולה ל"מקץ שנים עשר חדשים" וזאת, דחיקת הקץ במלוא מובן המילה (משנה, עדויות, פ"ב, מ"י).
• התקוות המשיחיות באות לידי ביטוי חד-משמעי במקור היחידאי שבו אומר עקיבא כי בר-כוכבא הוא המשיח: "תני ר' שמעון בן יוחאי: עקיבא רבי היה דורש: דרך כוכב מיעקב ר' עקיבא כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' וחנן בן-תורתא: עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן-דוד לא יבא" (ירושלמי, תעניות, פ"ד, סח, ע"ד) .
• כמו כן ההכרה כי דורם הוא דור הגאולה באה לידי ביטוי במטבעות בר-כוכבא ובכתובות המופיעות עליהן. על חלקן נכתב : שנה אחת לגאולת ישראל", על חלקן נכתב שנה ב' לגאולת ישראל, וכו'. נוסח דומה מופיע באגרות בר-כוכבא: "בעשרים בשבט שנת שתיים לגאולת ישראל ע"י שמעון בן כוסבא, נשיא ישראל".
מבחר מקורות (אפשר לדלג ולעבור לדיון שלהלן)
• "ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלים, ואם לאו, אין נגאלים. אמר ליה ר' יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלים? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" ( סנהדרין, צ"ז, ע"ב – צ"ח, ע"א)
• רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלי' לעולם שנאמר בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם? אמר לו רבי אליעזר הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מה טעמא ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע אמר לו רבי יהושע והא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו מה עבד לה רבי ליעזר תשובה כמה דאת אמר צרור הכסף לקח בידו וגו' אמר לו ר' יהושע והא כתיב אני יי' בעיתה אחישנה מה עבד לה ר' ליעז' תשוב' כמה דת אמ' ועתה ישר' מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ר' אחא בשם ר' יהוש' בן לוי אם זכית' אחישנ' ואם לאו בעת' כיון שאמ' לו ר' יהושע ר' ליעז' תשוב' כמה דת אמ' ועתה ישר' מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ר' אחא בשם ר' יהוש' בן לוי אם זכית' אחישנ' ואם לאו בעת' כיון שאמ' לו ר' יהושע "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה" איסתלק רבי ליעזר (תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק א דף סג טור ד /ה"א ).
• ר' אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומגוג ומחבלו של משיח ומיום דין הגדול לכך נאמר אכלוהו היום (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ד )
• ליל שמורים הוא ליי. בו נגאלו ובו עתידין להגאל. דברי רבי יהושע שנאמר הוא הלילה הזה ליי' רבי אליעזר אומר בו נגאלו. לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי... (מכילתא דרבי ישמעאל בא –מס' דפסחא בא פרשה י"ד ד"ה ליל שימורים).
• "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. אמר רבא: וכל יום מרובה קללתו משל חברו" (סוטה מא, ע"א).
• "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.
אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים.
שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח". (אבות דרבי נתן, נוסח א', ד, ה; מהדורת שכטר).
***
דיון: תלמידיו של ריב"ז. התנאים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה נחלקו על היחס שבין התשובה לבין הגאולה. המחלוקת נמסרת בשתי נוסחאות.
לפי האחת רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלים, ואם לאו אין נגאלין. אמר לו רבי יהושע: אם אין עושים תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב. (סנהדרין צ"ז, ע"ב – צ"ח, ע"א).
לפי הנוסח השני שבירושלמי (תענית פ"א ה"א, ע"ד), והוא הנכון לדעת אברהם אדרת, רבי יהושע אינו מתפשר, ואת המשפט "הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין" אמר רבי אליעזר. לדעת אדרת יש פה עימות חריף, המעורר תמיהה מכיוון ששניהם היו תלמידיו של ריב"ז (אדרת, עמ' 77). אדרת סבור שהחורבן והציפיה לגאולה גרמו להעצמת ערך התשובה כדרך לכפרה, כאשר רבים מהחכמים סברו כי החורבן נגרם בשל חטאי העם (שם, עמ' 78).
בטקסט הקצר הזה סוג הגאולה לא הוגדר, אבל רשאים אנו להניח ששני התנאים התכוונו לגאולה הלאומית-דתית, בעלת האופי הרסטורטיבי, דהיינו שחרור משעבוד, החזרת החירות הלאומית, בניין בית המקדש כתנאי לתיקון עולם במלכות שדי, ולהגשמת יעודי הנביאים על אחרית הימים והכרוך בהם. רבי אליעזר מתנה את הגאולה בתשובה. "אם אין עושין תשובה אין נגאלין". התשובה קודמת. הגאולה אינה איפוא אקט אסכטולוגי בעל קיום עצמי, ואין לה מועד קבוע. רבי יהושע מנתק את הקשר שבין התשובה לבין הגאולה.
אחרי עיון מתבאר כי המחלוקת שנסובה לכאורה על שאלת התשובה, עניינה ונושאה הוא בעצם הקץ הקבוע. לדעת רבי אליעזר "אין עת קץ" או "קץ פלאות" מוחלט וממילא ניטל טעמם של כל הנסיונות לפיענוחו של קץ זה ושל הסימנים הקשורים בבואו. שיטת רבי יהושע מניחה מקום למחשבי קיצין, לחוזי מאורעות קטסטרופליים ו"חבלי משיח" הקודמים לגאולה.
יסודה של מחלוקת זו הוא ביחס לחזון האפוקליפטי והיא מבוארת יותר במסורת המקבילה (מהירושלמי), שבה כל אחד מהתנאים מביא ראייה לדבריו מפסוק שבמקרא. כנגד פסוקו של רבי אליעזר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כ"ב), מביא רבי יהושע את הפסוק "חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיהו נ"ב ג'), וכך הם ממשיכים להעמיד דברי נביא כנגד דברי נביא, עד שרבי יהושע אומר: והלא כבר נאמר "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחיי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדוש, תכלנה כל אלה" (דניאל י"ב ז'). בירושלמי מסיימים את הויכוח במילים "שתק רבי אליעזר". כאשר הסתמך רבי יהושע על דברי חזון אפוקליפטי מסוגו של דניאל, לא ראה רבי אליעזר מקום להמשכו של הויכוח, שכן דווקא לתפיסה זו התנגד במאמרו "אם אין עושין תשובה אין נגאלין".
מחלוקת אחרת בין רבי אליעזר ורבי יהושע עוסקת בחודש שעתידים ישראל להיגאל בו. לדעת רבי אליעזר "בניסן נגאלו בתשרי עתידים להיגאל", ולדעת רבי יהושע "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" (ר"ה י"א ע"א). נראה שמחלוקת זו קשורה במחלוקת הראשונה ואף היא על עניין עקרוני. רבי יהושע משווה את הגאולה האחרונה לגאולה הראשונה גם מבחינת מועדה, וכשם שהגאולה ממצרים נקבע לה קץ בברית בין הבתרים, למרות שבני ישראל היו מעורטלים מכל המצוות, ואף היו עובדי עבודה זרה, (ורק כדי לזכותם ניתנו להם ממש לפני הגאולה שתי מצוות, דם מילה ודם פסח, כדי שיהיו ראויים להיגאל (מכילתא דרבי ישמעאל, פסחא פ"ה) - כך תהא גם הגאולה העתידה. לעומת זאת לדעת רבי אליעזר לא תהא הגאולה העתידה אלא בחודש תשרי, שהיום הראשון שלו הוא יום הרת עולם, יום הדין ויום התשובה.(אורבך, עמ' 600 - 603)
למחלוקת זו יש המשך במחלוקת תנאים שני דורות לאחר מכן:
ר' יהודה אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, שנא' (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון, רבי שמעון אומר בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין שנאמר (שם /ישעיהו/ ס) אני ה' בעתה אחישנה. רבי אלעזר אומר אם אין עושין תשובה מעצמן הקב"ה מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן ומתוך כך עושין תשובה שנאמר (שם /ישעיהו/ נט) כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו באותה שעה ובא לציון גואל (שם /ישעיהו נ"ט/) (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בחוקותי סימן ג).
ר' יהודה הולך בשיטת ר' אליעזר שהיה רבו של אביו, ר' אילעי . ר' שמעון הוא רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו הנאמן של ר' עקיבא וכמובן שהוא מציג עמדה אסכטולוגית בלתי מתפשרת. ר' אלעזר מציג עמדה שיש בה משום פשרה בין שתי העמדות.
למחלוקות הללו ישנו הד חזק במכילתא דרבי ישמעאל. בבית מדרשו ובמשנתם של תלמידיו ואין זה מקרה. בית מדרש זה התנגד לכל חישובי הקץ ודחיקת הקץ של חכמים אחרים ועל כך אנו לומדים מהמקורות הבאים:
1. "שבעה דברים מכוסין מבני האדם ואלו הן: יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, ומלכות בית דוד אימתי תחזור למקומה ומלכות זו חייבת אימתי תעקור (מכילתא דרבי ישמעאל "בשלח" – מס' דויסע בשלח פרשה ה').
2. תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום (חבקוק ב') כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז') עד עדן עדנין ופלג עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש (תהלים פ') האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב') עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר (ישעיהו ל') ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר (ישעיהו ל') אשרי כל חוכי לו (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב).
בדברי ר' נתן אנו רואים הטפה כנגד הדוחקים את הקץ, והוא אף מעז לבקר את בר-כוכבא ואת ר' עקיבא. דברי ר' יונתן אף הם יוצאים באופן חריף נגד הדוחקים את הקץ ונגד העוסקים בחישובי קץ.
שני החכמים הנ"ל הם מתלמידיו של רבי ישמעאל:
רבי נתן בר אבישלום - תנא דברייתא. מובא במחלוקת עם תלמידיו של רבי עקיבא - רבי יוסי, רבי יוחנן הסנדלר ורבי יהודה (ברכות כ"ב ע"א). סביר לומר, שחי בדור הרביעי לתנאים.
רבי יונתן - תנא בדור הרביעי. נראה שסתם ר' יונתן בר יוסף ור' יונתן בי ר' יוסי חד הם. היה תלמידו של רבי עקיבא (ירו', מעשרות פ"ה ה"ב). חברו של ר' יאשיה, ושניהם היו תלמידיו המובהקים של ר' ישמעאל (מנחות נ"ז ע"ב). מסופר: "א"ר יונתן: 'נמתי לו לבן עזאי וכו' נם לי 'ומה ישמעאל אומר בדבר הזה וכו' ובלשון הזה אמר לי [בן עזאי] חבל על שלא שמשתי את ר' ישמעאל'" (חולין ע' ע"ב.)
חישוב הקץ היה דבר נפוץ בין החכמים וודאי שבבית מדרשו של עקיבא כפי שראינו במתקפה על עקיבא מצד ר' נתן: " ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב') עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה".
דוגמאות נוספות לנטייתו של עקיבא לעסוק בחישובי קץ:
• הוא(רבי עקיבא – א.ק) היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר (ישעיה מ"א) קורא הדורות מראש אף על פי שנאמר (בראשית ט"ו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ונאמר (שם /בראשית ט"ו/) ודור רביעי ישובו הנה (משנה מסכת עדויות פרק ב משנה ט ).
• ר' עקיבא שעמד בראש התנועה המשיחית, נטה בשנים שלפני המרד לתפיסות של דחיקת הקץ, כלומר לתפיסה שהגאולה קרובה. ראינו את זאת לעיל במדרשים השונים ובעיקר בגינויו של ר' נתן את ר' עקיבא על שהוא עוסק בחישובי הקץ.
• ניתן לראות את בטחונו של עקיבא שהגאולה קרובה במדרשים אחרים (מכות כ"א, עמ' א' – ב'; ספרי, דברים, סי' מ"ג). כמו כן ניתן ללמוד על מגמה זו של ר' עקיבא מהתיקון שהוא קבע לליל הסדר: "כן ה' אלוהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים... ברוך אתה ה' גואל ישראל" (משנה פסחים פרק י', מ"ו).
לדעת אורבך, יתכן כי ר' עקיבא סבר בעקבות הקריטריון שהניחו רבותיו ר' אליעזר ור' יהושע שלכאורה החזרה בתשובה היא תנאי לבוא הגאולה, כי דורו ראוי לגאולה (עדויות ס"ב , מ"ט; תוספתא עדויות, פ"א הי"ד). לאור הידוע על דור בר כוכבא מן האיגרות והממצאים במדבר יהודה (ידין, עמ' 214 ואילך) יכול היה הדור ההוא יכול היה להחשב לדור של בעלי תשובה ושל מקיימי מצוות.
• ר' עקיבא גרס, בדומה לבעל עזרא הרביעי, שהגאולה יכולה לבוא גם בזכות הצדיקים שבדור, בלבד, ועל גאולת מצרים אמר: "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו" (סוטה י"א עמ' ב') (בדפוס וילנה כתוב עוירא, אבל בכתבי יד נכתב ר' עקיבא).
אורבך מסכים עם קלויזנר כי ר' עקיבא לא ציפה מבר כוכבא לגאולה הכוללת קיבוץ גלויות, תחיית מתים וכו', אלא חשב שבר כוכבא יביא את הגאולה הלאומית והארצית בלבד.
• בדרשתו של עקיבא על "משפט גוג ומגוג ועתיד לבוא 12 חדשים..." דוחה עקיבא את המאורעות הקטסטרופליים של "חבלו של משיח" לעתיד לבוא, ומקרב את הגאולה ל"מקץ שנים עשר חדשים" וזאת, דחיקת הקץ במלוא מובן המילה (משנה, עדויות, פ"ב, מ"י).
• התקוות המשיחיות באות לידי ביטוי חד-משמעי במקור היחידאי שבו אומר עקיבא כי בר-כוכבא הוא המשיח: "תני ר' שמעון בן יוחאי: עקיבא רבי היה דורש: דרך כוכב מיעקב ר' עקיבא כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' וחנן בן-תורתא: עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן-דוד לא יבא" (ירושלמי, תעניות, פ"ד, סח, ע"ד) .
• כמו כן ההכרה כי דורם הוא דור הגאולה באה לידי ביטוי במטבעות בר-כוכבא ובכתובות המופיעות עליהן. על חלקן נכתב : שנה אחת לגאולת ישראל", על חלקן נכתב שנה ב' לגאולת ישראל, וכו'. נוסח דומה מופיע באגרות בר-כוכבא: "בעשרים בשבט שנת שתיים לגאולת ישראל ע"י שמעון בן כוסבא, נשיא ישראל".
תגובות
0
אהבו
1
1815
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות