השמדת עמים במקרא?
האם הייתה השמדת עמים בהתנחלות בארץ (פרשת ואתחנן)?
"כי יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך:
(ב) ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא תחנם:
(ג) ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך:
(ד) כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף יהוה בכם והשמידך מהר:
(ה) כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש:
(ו) כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה":
דברים פרק ז
כשאני קורא כל שנה את הקטע הזה, השייך לפרשת ו"אתחנן" אני בא במבוכה ומתבייש בעמי. אני לא יודע איך אני כיהודי חילוני ליברלי, יכול להתמודד, או "לעכל" קטע כזה הקורא בגלוי להשמדת העמים היושבים בארץ, האוסר לכרות איתם ברית, האוסר לחון אותם. גם הנימוק הדתי כי דבר זה נעשה על-מנת למנוע עבודת אלילים, או נימוק ששמעתי לאחרונה מרב דתי – שתושבי הארץ היו כל-כך מושחתים שזה היה מגיע להם, אינו משכנע אותי.
כשאנחנו באים לערוך התמודדות הומניסטית עם קטע כזה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה שאלות: האם זהו היחס הבלעדי אל הגויים המצוי בתורה?
האם אצל חז"ל זהו היחס לגויים?
האם הייתה השמדה שיטתית של תושבי הארץ הישנים?
האם מבחינה היסטורית כך התייחס עם ישראל לגויים סביבו?
מי החוגים שכתבו קטעים אלו בתורה?
אגע בקצרה בכל אחת מן השאלות הללו, אשר תעזורנה לנו להתמודד עם הקטע המחריד הזה:
1.) כל הרובד של סיפורי אברהם בתורה, שונה לגמרי ברוחו מהקטע הזה. אברהם מתייחס בכבוד לתושבי הארץ. כורת איתם בריתות, משחרר את שבוייהם, נותן כבוד לאליהם, ורוכש את חלקת הקבר בקנייה. בסיפורי התורה על יציאת מצריים, משה לומד מחותנו המדייני כיצד לכונן מערכת משפטית. משה לא רוצה לתת לו ללכת מעמו, ומציע לו לחבור לעם שלנו ולנחול יחד עמנו את א"י.
2.) חז"ל שיכתבו את סיפור יהושע וכיבוש הארץ על-מנת להחלץ מהיחס של השמדה טוטאלית כלפי הגויים היושבים בארץ והם כותבים בדברים רבה, כי יהושע שלח לכל הערים בכנען מכתבים שנתנו להם אפשרות לבחור בין מלחמה, בריחה או שלום. חלקם השלימו עימו, חלקם ברחו וחלקם עשו עימו מלחמה.
במדרש אחר של חז"ל, מובאים דבריו של אחד החכמים האומר כי בזמננו כל העמים הנקראים בשמות התנכיים – כמו העמונים – אינם אותם עמים של תקופת התנ"ך, כי אלו כבר גלו ממקומם בתקופת סנחריב (אשור). כך הם מתגברים על אותם פסוקים הקובעים כי מואבי ועמוני לא יבואו בקהל ה' עד דור עשירי, גם אם יתגיירו.
3.) כבר בתנ"ך – שופטים פרק א' אנו למדים כי התוכנית להשמיד את הגויים היושבים בארץ לא יצאה לפועל, וכי חלק מהשבטים הישראלים היו משועבדים תקופה ארוכה לגויים החזקים שישבו בארץ. על יחסי ברית אנו מוצאים עדויות בספר יהושע עצמו, הכורת ברית עם הגבעונים. כל הארכיאולוגים כותבים כי לפי העדויות בשטח, הישראלים ישבו תקופות ארוכות ליד הכנענים, ולא היה כיבוש כמתואר בספר יהושע.
4.) לפי המסופר בספר שמואל וספר מלכים, מלכי ישראל העסיקו לא מעט גויים בתפקידי מפתח. אזכיר רק את דואג האדומי שר המקנה של שאול. את אוריה החיתי אחד ממפקדיו הבכירים של דוד. עצם העובדה שוא המשיך לשאת את השם החיתי, מלמדת כי הוא לא ראה פגם במוצאו. לדוד היה חיל שכירים שבראשו עמדו מפקדים שכירים פלשתים, שאחד מהם מתואר בחום רב בזמן בריחתו של דוד מירושלים. כמובן שצריך להזכיר את העובדה שדוד ושלמה נשאו להם נשים נכריות.
5.) לפי כל חוקרי התנ"ך, את התורה ערכו (וכתבו) כמה פעמים כמה עורכים לפי הסדר הכרונולוגי הבא: העורך היהוויסטי, העורך האלוהיסטי, העורך הדויטרונומיסט והעורך הכהני. העורכים הללו ערכו גם חלק מנביאים ראשונים, וכל אחד מהם מתאפיין בלשון מיוחדת ובאידיאות מיוחדות. העורך הדויטרונומיסטי, המזוהה עם הקטע שלפנינו, וגם עם ספר יהושע, שפעל במאות השמינית ועד החמישית, היה בעל דעות קנאיות במיוחד לעבודת ה', ולכן הוא היה מאד עוין לגויים, כמו שהוא ממליץ גם להשמיד ערים של בני ישראל שסטו מעבודת אלוהים (פרשת "העיר הנידחת").
לסיכום, כדי שנרגע: לא הייתה השמדת עמים שיטתית בכיבוש א"י וגם לא אחר-כך. גם בתורה היחס לגויים הבא לידי ביטוי בפרשתנו, אינו היחס הבלעדי. מבחינה היסטורית היו לפעמים יחסי מלחמה ולפעמים יחסי אינטגרציה בין ישראל לגויים שהוא שכן בינותם.
"כי יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך:
(ב) ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא תחנם:
(ג) ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך:
(ד) כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף יהוה בכם והשמידך מהר:
(ה) כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש:
(ו) כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה":
דברים פרק ז
כשאני קורא כל שנה את הקטע הזה, השייך לפרשת ו"אתחנן" אני בא במבוכה ומתבייש בעמי. אני לא יודע איך אני כיהודי חילוני ליברלי, יכול להתמודד, או "לעכל" קטע כזה הקורא בגלוי להשמדת העמים היושבים בארץ, האוסר לכרות איתם ברית, האוסר לחון אותם. גם הנימוק הדתי כי דבר זה נעשה על-מנת למנוע עבודת אלילים, או נימוק ששמעתי לאחרונה מרב דתי – שתושבי הארץ היו כל-כך מושחתים שזה היה מגיע להם, אינו משכנע אותי.
כשאנחנו באים לערוך התמודדות הומניסטית עם קטע כזה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה שאלות: האם זהו היחס הבלעדי אל הגויים המצוי בתורה?
האם אצל חז"ל זהו היחס לגויים?
האם הייתה השמדה שיטתית של תושבי הארץ הישנים?
האם מבחינה היסטורית כך התייחס עם ישראל לגויים סביבו?
מי החוגים שכתבו קטעים אלו בתורה?
אגע בקצרה בכל אחת מן השאלות הללו, אשר תעזורנה לנו להתמודד עם הקטע המחריד הזה:
1.) כל הרובד של סיפורי אברהם בתורה, שונה לגמרי ברוחו מהקטע הזה. אברהם מתייחס בכבוד לתושבי הארץ. כורת איתם בריתות, משחרר את שבוייהם, נותן כבוד לאליהם, ורוכש את חלקת הקבר בקנייה. בסיפורי התורה על יציאת מצריים, משה לומד מחותנו המדייני כיצד לכונן מערכת משפטית. משה לא רוצה לתת לו ללכת מעמו, ומציע לו לחבור לעם שלנו ולנחול יחד עמנו את א"י.
2.) חז"ל שיכתבו את סיפור יהושע וכיבוש הארץ על-מנת להחלץ מהיחס של השמדה טוטאלית כלפי הגויים היושבים בארץ והם כותבים בדברים רבה, כי יהושע שלח לכל הערים בכנען מכתבים שנתנו להם אפשרות לבחור בין מלחמה, בריחה או שלום. חלקם השלימו עימו, חלקם ברחו וחלקם עשו עימו מלחמה.
במדרש אחר של חז"ל, מובאים דבריו של אחד החכמים האומר כי בזמננו כל העמים הנקראים בשמות התנכיים – כמו העמונים – אינם אותם עמים של תקופת התנ"ך, כי אלו כבר גלו ממקומם בתקופת סנחריב (אשור). כך הם מתגברים על אותם פסוקים הקובעים כי מואבי ועמוני לא יבואו בקהל ה' עד דור עשירי, גם אם יתגיירו.
3.) כבר בתנ"ך – שופטים פרק א' אנו למדים כי התוכנית להשמיד את הגויים היושבים בארץ לא יצאה לפועל, וכי חלק מהשבטים הישראלים היו משועבדים תקופה ארוכה לגויים החזקים שישבו בארץ. על יחסי ברית אנו מוצאים עדויות בספר יהושע עצמו, הכורת ברית עם הגבעונים. כל הארכיאולוגים כותבים כי לפי העדויות בשטח, הישראלים ישבו תקופות ארוכות ליד הכנענים, ולא היה כיבוש כמתואר בספר יהושע.
4.) לפי המסופר בספר שמואל וספר מלכים, מלכי ישראל העסיקו לא מעט גויים בתפקידי מפתח. אזכיר רק את דואג האדומי שר המקנה של שאול. את אוריה החיתי אחד ממפקדיו הבכירים של דוד. עצם העובדה שוא המשיך לשאת את השם החיתי, מלמדת כי הוא לא ראה פגם במוצאו. לדוד היה חיל שכירים שבראשו עמדו מפקדים שכירים פלשתים, שאחד מהם מתואר בחום רב בזמן בריחתו של דוד מירושלים. כמובן שצריך להזכיר את העובדה שדוד ושלמה נשאו להם נשים נכריות.
5.) לפי כל חוקרי התנ"ך, את התורה ערכו (וכתבו) כמה פעמים כמה עורכים לפי הסדר הכרונולוגי הבא: העורך היהוויסטי, העורך האלוהיסטי, העורך הדויטרונומיסט והעורך הכהני. העורכים הללו ערכו גם חלק מנביאים ראשונים, וכל אחד מהם מתאפיין בלשון מיוחדת ובאידיאות מיוחדות. העורך הדויטרונומיסטי, המזוהה עם הקטע שלפנינו, וגם עם ספר יהושע, שפעל במאות השמינית ועד החמישית, היה בעל דעות קנאיות במיוחד לעבודת ה', ולכן הוא היה מאד עוין לגויים, כמו שהוא ממליץ גם להשמיד ערים של בני ישראל שסטו מעבודת אלוהים (פרשת "העיר הנידחת").
לסיכום, כדי שנרגע: לא הייתה השמדת עמים שיטתית בכיבוש א"י וגם לא אחר-כך. גם בתורה היחס לגויים הבא לידי ביטוי בפרשתנו, אינו היחס הבלעדי. מבחינה היסטורית היו לפעמים יחסי מלחמה ולפעמים יחסי אינטגרציה בין ישראל לגויים שהוא שכן בינותם.
תגובות
0
אהבו
0
1841
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות