נוסטלגיה אהובתי - 70414

בשנות ה-50 עם הוצאתם מהשירות של קטרי הקיטור הישנים והחלפתם בקטרי דיזל, הופק סרטון הסברה שנושאו היה קטר הקיטור האחרון ופרישתו לגימלאות.
"עלילת" הסרטון הייתה מסעו האחרון של הקטר 70414 מבאר שבע לבית הקברות לקטרים בחיפה. פסקול הסרט היה שיר שנכתב ע"י חיים חפר והולחן ע"י יוחנן זראי.
השיר בביצועו של אריק לביא, יצא גם כתקליט והפך להיט בזמנו.
***
בפעם הראשונה בה ראיתי רכבת, הייתי ילד אוחז בידו של אבא. נעצרנו ברחוב הרצל בתל אביב.
מחסום הרכבת ירד, התנועה ברחוב נעצרה, ואז, הגיעה הרכבת ובראשה הקטר נושף ומעשן, גורר אחריו  קרונות משקשקים. אנשים הציצו עלינו מתוך הקרונות והרכבת התגלגלה לה מכיוון יפו לעבר תחנת בית הדר בואכה ירושלים.
כמה שנים מאוחר יותר ועודני ילד, לקחני אבא לנסיעה ברכבת לירושלים.
אז כבר נזנחה "התחנה" (היום מתחם התחנה) ביפו ותחנת היציאה מתל אביב הייתה מרציף בנין "בית המכס" שברח' הרכבת.
בבוקר הגענו לרציף מצוידים  בכרטיסים.  הרכבת הקצרה עמדה והמתינה לשעת היציאה. ואנוכי הילד עומד ומתפעל ליד הקטר:
" קטר קיטור תשוש קטר קיטור ישן עמד בתחנה והעלה עשן"
ואכן התפעלתי מאד מהייצור הענק שעמד אפוף ענני קיטור. למעשה היה זה קטר קטן, בוודאי לא 70414. אולי אחד
מ "רעיו החלודים חמש מאות וחמישים ותשע מאות שלוש" .
"הגיעה עת לזוז המבקר שרק וגם נתן את הסימן בדגל ירקרק"
הקטר צפר נשף ונשף ויצאנו לדרך אל עבר תחנת לוד. בהגיענו ללוד ירדנו מהרכבת, עברנו במנהרה לרציף השני ועמדנו והמתנו לרכבת שתבוא מחיפה והיא זו שממשיכה לירושלים.
הרכבת מחיפה הגיעה, רבת קרונות ומלאה בנוסעים. רתומה לקטר גדול מסוגו של 70414.
המבקר שרק והניף את הדגל הירוק, הקטר צפר ויצאנו לדרך.
התפעלתי מריבוי הקרונות ובמיוחד מקרון המסעדה בו הוגשו ארוחות לשולחנות.
בתחנת בית שמש נרתם לרכבת קטר נוסף שיעזור במשיכת הרכבת בעליות לירושלים.
ואז לקולות נשיפה ושקשוק המשכנו בדרכנו ירושליימה.
 " בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת ".
ובכן לטוס לא טסנו. הרכבת התנהלה בכבדות תוך שקשוק גלגלים וחריקות מסילה, כשהיא מתפתלת ביו הרים וסלעים בתוואי נחל איילון. בכל פעם נגלה לעינינו נוף הררי שונה על פי סיבובי הרכבת.
בשעת צהריים, אחרי ארבע שעות מרגע צאתנו מתל אביב הגענו לירושלים.