על ערכים וכסף ומה שביניהם
היי חברים,
אחת מזירות המאבק שלי בחיי הסוערים, היא המלחמה על ערכי "הקיבוץ הישן" בתוככי "הקיבוץ המתחדש". את המלחמה הזו אני מנהל מעל דפי העתונות הקיבוצית ולפניכם דוגמית. הרקע לכתבה הזו הוא החלטת מנהל הקהילה – יאיר בוימל - והנהלת הקהילה בקיבוץ סער למסור את תיפעול הבריכה לזכיין חיצוני ולאשר את יוזמתו "החרדית". אותו זכיין החליט להזמין את החרדים מנהריה לבריכה בסער, תוך הפרדה מגדרית, לפי שעות. חברי הקיבוץ מתנגדים לכך, אך מנהל הקהילה טוען כי כך יחסכו 1300 ₪ - 1600 ₪ לשנה מכל בית אב.
האם ראוי או לא ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי?
(תגובה למאמרו של יאיר בוימל, "בין ראוי ללא ראוי" 1.9.2016)
האם ראוי או לא ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי? זאת היא בעצם הדילמה העולה סביב המעשה של הנהלת קיבוץ סער המאפשרת בשטחה הפרדה בין נשים וגברים מטעמי דת בשעות מסויימות, בבריכת השחייה, מאחר ומצאה שרק בדרך זו תגיע הבריכה לאיזון כלכלי.
יאיר בוימל עצמו מודה כי הוא שותף לחשש "מהתחרדות של הפרהסיה הכללית" מ"נסיגת הנאורות החילונית המודרנית", "מתהליך ההדתה החברתי והפוליטי והרגרסיה שלו". המלחמה בכל התהליכים האלו היא מלחמה ערכית, ללא ספק, והמעשה של נתינת יד להפרדה חרדית בין גברים ונשים בשטח הקיבוץ מנוגדת לכל הערכים הללו.
וכיצד יאיר מצדיק את המעשה האנטי-ערכי הזה? הוא מספר לנו שהחזקת הבריכה ללא המהלך הזה תעלה לכל בית 1300 ₪ - 1600 ₪. מבחינה עקרונית הוא כאילו אומר: "בעד ערכים איני מוכן לשלם כסף!". בואו ניקח את זה עוד צעד: בקיבוץ אחר ישנו אולם מופעים שמפסיד כסף כל שנה. "גוש אמונים" ביקשו לשכור את האולם כאולם הכנסים הקבוע שלהם. האם על הקיבוץ להסכים? הנהלת הקיבוץ טוענת כי רק כך האולם יגיע לאיזון.
מסיקור הפרשה בסער, עולה הרושם כי העניין לא הובא להכרעה דימוקרטית של חברי סער, אלא נחתך בין הזכיין להנהלת הקיבוץ. האם לא מן הראוי להביא הכרעות ערכיות כאלו לקלפי? והאם לא ניתן היה להביא זכיין אחר? והאם לא ניתן היה לכפות על הזכיין הבאת מגזרים אחרים ולאו דווקא את המגזר החרדי? אף פעם אין רק שתי אפשרויות – תמיד יש אפשרות שלישית אומר דני קיי בסרט "יעקובובסקי והקולונל".
בסיכום, לדעתי, הנהלת קיבוץ סער עשתה מעשה בלתי ראוי, אף על פי שהשיקול הכלכלי מצדיק זאת לכאורה, הערכים שגדלנו עליהם, ואנו אמורים להלחם עליהם – לא מצדיקים אותו.
אחת מזירות המאבק שלי בחיי הסוערים, היא המלחמה על ערכי "הקיבוץ הישן" בתוככי "הקיבוץ המתחדש". את המלחמה הזו אני מנהל מעל דפי העתונות הקיבוצית ולפניכם דוגמית. הרקע לכתבה הזו הוא החלטת מנהל הקהילה – יאיר בוימל - והנהלת הקהילה בקיבוץ סער למסור את תיפעול הבריכה לזכיין חיצוני ולאשר את יוזמתו "החרדית". אותו זכיין החליט להזמין את החרדים מנהריה לבריכה בסער, תוך הפרדה מגדרית, לפי שעות. חברי הקיבוץ מתנגדים לכך, אך מנהל הקהילה טוען כי כך יחסכו 1300 ₪ - 1600 ₪ לשנה מכל בית אב.
האם ראוי או לא ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי?
(תגובה למאמרו של יאיר בוימל, "בין ראוי ללא ראוי" 1.9.2016)
האם ראוי או לא ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי? זאת היא בעצם הדילמה העולה סביב המעשה של הנהלת קיבוץ סער המאפשרת בשטחה הפרדה בין נשים וגברים מטעמי דת בשעות מסויימות, בבריכת השחייה, מאחר ומצאה שרק בדרך זו תגיע הבריכה לאיזון כלכלי.
יאיר בוימל עצמו מודה כי הוא שותף לחשש "מהתחרדות של הפרהסיה הכללית" מ"נסיגת הנאורות החילונית המודרנית", "מתהליך ההדתה החברתי והפוליטי והרגרסיה שלו". המלחמה בכל התהליכים האלו היא מלחמה ערכית, ללא ספק, והמעשה של נתינת יד להפרדה חרדית בין גברים ונשים בשטח הקיבוץ מנוגדת לכל הערכים הללו.
וכיצד יאיר מצדיק את המעשה האנטי-ערכי הזה? הוא מספר לנו שהחזקת הבריכה ללא המהלך הזה תעלה לכל בית 1300 ₪ - 1600 ₪. מבחינה עקרונית הוא כאילו אומר: "בעד ערכים איני מוכן לשלם כסף!". בואו ניקח את זה עוד צעד: בקיבוץ אחר ישנו אולם מופעים שמפסיד כסף כל שנה. "גוש אמונים" ביקשו לשכור את האולם כאולם הכנסים הקבוע שלהם. האם על הקיבוץ להסכים? הנהלת הקיבוץ טוענת כי רק כך האולם יגיע לאיזון.
מסיקור הפרשה בסער, עולה הרושם כי העניין לא הובא להכרעה דימוקרטית של חברי סער, אלא נחתך בין הזכיין להנהלת הקיבוץ. האם לא מן הראוי להביא הכרעות ערכיות כאלו לקלפי? והאם לא ניתן היה להביא זכיין אחר? והאם לא ניתן היה לכפות על הזכיין הבאת מגזרים אחרים ולאו דווקא את המגזר החרדי? אף פעם אין רק שתי אפשרויות – תמיד יש אפשרות שלישית אומר דני קיי בסרט "יעקובובסקי והקולונל".
בסיכום, לדעתי, הנהלת קיבוץ סער עשתה מעשה בלתי ראוי, אף על פי שהשיקול הכלכלי מצדיק זאת לכאורה, הערכים שגדלנו עליהם, ואנו אמורים להלחם עליהם – לא מצדיקים אותו.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
יש לבחון את שני הצדדים, ולשים על כפות המאזניים - מחד, הפקעת הברכה מהחברים בעשות מסוימות בכל יום, לטובת אחרים (במקרה הזה - אנשים דתיים, הנוהגים להפריד בין נשים לגברים). מאידך - התשלום המתקבל (שעשוי לסייע בתחומים שונים באותה חברה, כלומר לאנשי הקיבוץ.)
אם הכסף נחוץ ביותר, לדעת החברים, לפחות לדעת רובם, כי אז אולי כדאי לשלם את מחיר אי היכולת לרחוץ בבריכה בכל שעה שרוצים,
איני סבורה שמתן האפשרות לאנשים דתיים לשחות בה, מעודדת כל אדם לנהוג כך. הם באמונתם, אנשי הקיבוץ - באמונתם.
באשר למקרה הנוסף שאתה מביא, כדוגמה, או שאולי אף התקיים במציאות, לא משנה, הרי שזה מעורר דילמה גדולה יותר. אך שוב, יבחן המקרה על פי שני צדדיו, ומה שיכביד על הכף, הוא שיכריע
תודה על תגובתך המפורטת צריך לזכור שני דברים:
א. סער קיבוץ עשיר ו-1300 ש"ח אינם בעיה עבור חבריו.
ב. הזכיין יכול להביא מגזרים אחרים ולא חרדים.
ולבסוף: התנועה הקיבוצית מתיימרת להיות תנועה ערכית שאחד מערכיה הוא התנגדות לכפייה דתית.
בדרך כלל קשה לשמר את הישן בתוך המתחדש....
ובדוגמה שהבאת---השינוי הצפוי הוא ממש קיצוני.( רחצה
מופרדת בין גברים לנשים, שעות ביקור שונות בבריכה לחרדים
ולחברי הקיבוץ).... וזאת בשל רווח כספי ,לעומת ערכי החברה
הקיבוצית.
קיבוצים רבים הכשירו את מטבחיהם (בעזרת משגיח כשרות)
כדי לאפשר להסעיד קבוצות מטיילים שונות בטיוליהם...
במקרים כאלו, השינוי אינו קיצוני, וגם זאת למען ההכנסה
הכספית. (ולדעתי אינו פוגע בערכים של הקיבוץ)
כך שיש פנים לכאן ולכאן, ולכן יש לעשות את ההחלטה
על פי דעת הרוב במקום.
עליזה
מה יש לך נגד חרדים שרוצים לבא לבריכה?????
אם הם יביאו ערבים והערבים יבקשו הפרדה---האמת! האם גם תתנגד???