לא כל שכיר הוא בטלן
יש שכירים חרוצים ויש שכירים שעובדים ועובדים ועובדים ואינם מוותרים על מקור הכנסה. ישבתי עם שניים ושוחחנו. לפגישה נסעתי באוטובוס והתעצבנתי על ההודעות ברמקול. קוראים בשמות לא נכונים של תחנות ורחובות. אפשר להאזין להקלטות ולתקן אותן. מדוע הנוסעים נידונים ללמוד שגיאות?
באמריקה, כך אומרים, משכורות הן נושא שיחה מקובל. "כמה אתה מרוויח?" ו-"כמה אתה?" - אלה עניינים שמקובל לדבר עליהם. בישראל, זה טאבו. לא שואלים ולא מסַפרים. אפילו לחברים טובים, ובמיוחד במקום העבודה. רק לחברי הוועד, אולי. הם צריכים להשוות משכורות ולהילחם למען מי שאינו יודע לעשות זאת בעצמו.
אבל הייתה לי הפתעה, בישיבת אקראי בבית קפה שכונתי הייתי עד לשיחה יוצאת דופן.
ישבתי עם חבר ושוחחנו על הא וגם על דא ועבר ידיד שלו והצטרף אלינו. היה נחמד שתינו קפה, וכאשר הייתי בעיצומה של שתיית שחור גדול, שלף הידיד את תלוש משכורתו והראה, די בגאווה, שקיבל החודש כ- 9,500 ש"ח. החבר שלי גילה עניין ואף אמר מילות עידוד לידידו המשתפך. אני שתקתי.
כאשר הקפה שלי הסתיים וגם הידיד הסתלק, יכול היה חברי לומר את דעתו: "זה לא כסף זה".
שניהם, יש לומר, עובדים במתן שירותים אישיים באותו מקום. חברי עצמאי ומשלם בעד המקום וידידו שכיר, מקבל משכורת מן המקום. בקיצור, חברים טובים שעושים עבודה דומה. אז כמה מרוויח חברי העצמאי? "משהו בין שלושים אלף לארבעים אלף בחודש", אמר בגאווה.
- אז איך הוא מרוויח כל כך מעט, ועוד מתפאר בזה?
"זה ההבדל בין שכיר ועצמאי. הוא עושה 126 שעות בחודש. כלומר, הוא עובד עשרים ימים בחודש ממוצע, ביום ממוצע שש שעות וקצת".
- ואתה?
"אני עצמאי. זאת אומרת אני עובד מתי שצריך ומתי שאני יכול. אני מתחיל מוקדם, אפילו בשש בבוקר, ומסיים מאוחר. מתי שמבקשים אותי - אני בא. מלבד שבת, שמוקדשת למשפחה. למשל, הייתי בבית באיזה ערב. קצת עייף, קצת נח וצלצל לקוח. הוא שאל אם אוכל לבוא, ואני כמובן באתי. לא מוותרים על פרנסה, אפילו קטנה".
- זאת אומרת, שכיר הוא בטלן?
"כן. עושה את השעות שלו ואחר כך רואה טלוויזיה או אני לא יודע מה". . .
אוטובוסים וקרייניות שלא יודעות לדבר
כשהתחלתי לנסוע באוטובוסים התפעלתי מן השירות, הדייקנות והיחס. אחר כך זה קצת עבר לי, כשהכרתי את התקלות. אבל יש תקלה מעצבנת: ההקלטה של הקרייניות ברמקול.
מישהו החליט, בצדק, לקרוא את שמה של התחנה הבאה בקול רם לפני שמגיעים אליה. נכון, טוב לא לשגות. א- מה- מה? הקרייניות. הן שוגות בשמות האישים שעל שמם נקראים הרחובות הסמוכים והשגיאות חוזרות ונשנות בלי סוף.
לא הנהגים אשמים. ההנהלה.
ליקטתי כמה מן השמות היותר משובשים.
למשל, בתל אביב סמוך לדרך בגין נמצאת תחנת גן וולובלסקי. שם מסובך, שאני זוכר אותו היטב מתקופת אזור המלאכה של וולובלסקי בדרום תל אביב. אבל הקריינית הוסיפה לו ב' וקוראת לתחנה 'גן וולובלבסקי לך תצעק לנהג, שלא ידע מי האיש ששמו בן שמונה אותיות, כמעט כמו 'נוח בשבע שגיאות'.
על שם מי נקרא רחוב 'מנדס', אינני יודע. היה ראש ממשלת צרפת היהודי, פייר מֶנדס פרנס והיו כמה רופאים מפורסמים. הכול נקראו מֶנדס עם מ' בסגול. רק באוטובוס קוראים לו מַנדס עם מ' בפתח. הוא לא היה מכיר את עצמו.
נשיא מכבי העולמית היה פייר גילדסגֵיים. שם אנגלי והג', כמובן, בצֵירֶה. באוטובוסים הג' בפַתַח. נשמע רע.
מעטים יודעים על דב בוריס פאנתלייביץ' שהיה מתרגם גאון מגאורגיה, שתרגם מגיאורגית ומרוסית לעברית. יש על שמו רחובות אחדים וכל בר דעת יודע ששמו גַפּונוב. באוטובוסים שינו את שמו לגֶפּונוב, עם ג' סגולה...
ראש עירית ניו יורק עיה"ק, האיטלקי פּיורלו לה גווארדיה, זכה ועל שמו נקרא שדה התעופה הגדול בארה"ב. המוני ישראלים עברו דרך השדה ואף אחד לא שם לב שבאוטובוס בארץ שינו את שמו ל"לֶה גארדיה".
עולי הגרדום במצרים, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, השתתפו בחוליית ריגול וחבלה ישראלית במצרים. שמם הונצח ברחובות רבים בשם מרזוק- עַזַר. באוטובוס נאמר מרזוק- עֵזֶר...
אוטובוסים זה לא המקום ללמוד עברית, אבל גם לא המקום ללמוד שגיאות.
עזר בעריכה המושיע האקדמי
אבל הייתה לי הפתעה, בישיבת אקראי בבית קפה שכונתי הייתי עד לשיחה יוצאת דופן.
ישבתי עם חבר ושוחחנו על הא וגם על דא ועבר ידיד שלו והצטרף אלינו. היה נחמד שתינו קפה, וכאשר הייתי בעיצומה של שתיית שחור גדול, שלף הידיד את תלוש משכורתו והראה, די בגאווה, שקיבל החודש כ- 9,500 ש"ח. החבר שלי גילה עניין ואף אמר מילות עידוד לידידו המשתפך. אני שתקתי.
כאשר הקפה שלי הסתיים וגם הידיד הסתלק, יכול היה חברי לומר את דעתו: "זה לא כסף זה".
שניהם, יש לומר, עובדים במתן שירותים אישיים באותו מקום. חברי עצמאי ומשלם בעד המקום וידידו שכיר, מקבל משכורת מן המקום. בקיצור, חברים טובים שעושים עבודה דומה. אז כמה מרוויח חברי העצמאי? "משהו בין שלושים אלף לארבעים אלף בחודש", אמר בגאווה.
- אז איך הוא מרוויח כל כך מעט, ועוד מתפאר בזה?
"זה ההבדל בין שכיר ועצמאי. הוא עושה 126 שעות בחודש. כלומר, הוא עובד עשרים ימים בחודש ממוצע, ביום ממוצע שש שעות וקצת".
- ואתה?
"אני עצמאי. זאת אומרת אני עובד מתי שצריך ומתי שאני יכול. אני מתחיל מוקדם, אפילו בשש בבוקר, ומסיים מאוחר. מתי שמבקשים אותי - אני בא. מלבד שבת, שמוקדשת למשפחה. למשל, הייתי בבית באיזה ערב. קצת עייף, קצת נח וצלצל לקוח. הוא שאל אם אוכל לבוא, ואני כמובן באתי. לא מוותרים על פרנסה, אפילו קטנה".
- זאת אומרת, שכיר הוא בטלן?
"כן. עושה את השעות שלו ואחר כך רואה טלוויזיה או אני לא יודע מה". . .
אוטובוסים וקרייניות שלא יודעות לדבר
כשהתחלתי לנסוע באוטובוסים התפעלתי מן השירות, הדייקנות והיחס. אחר כך זה קצת עבר לי, כשהכרתי את התקלות. אבל יש תקלה מעצבנת: ההקלטה של הקרייניות ברמקול.
מישהו החליט, בצדק, לקרוא את שמה של התחנה הבאה בקול רם לפני שמגיעים אליה. נכון, טוב לא לשגות. א- מה- מה? הקרייניות. הן שוגות בשמות האישים שעל שמם נקראים הרחובות הסמוכים והשגיאות חוזרות ונשנות בלי סוף.
לא הנהגים אשמים. ההנהלה.
ליקטתי כמה מן השמות היותר משובשים.
למשל, בתל אביב סמוך לדרך בגין נמצאת תחנת גן וולובלסקי. שם מסובך, שאני זוכר אותו היטב מתקופת אזור המלאכה של וולובלסקי בדרום תל אביב. אבל הקריינית הוסיפה לו ב' וקוראת לתחנה 'גן וולובלבסקי לך תצעק לנהג, שלא ידע מי האיש ששמו בן שמונה אותיות, כמעט כמו 'נוח בשבע שגיאות'.
על שם מי נקרא רחוב 'מנדס', אינני יודע. היה ראש ממשלת צרפת היהודי, פייר מֶנדס פרנס והיו כמה רופאים מפורסמים. הכול נקראו מֶנדס עם מ' בסגול. רק באוטובוס קוראים לו מַנדס עם מ' בפתח. הוא לא היה מכיר את עצמו.
נשיא מכבי העולמית היה פייר גילדסגֵיים. שם אנגלי והג', כמובן, בצֵירֶה. באוטובוסים הג' בפַתַח. נשמע רע.
מעטים יודעים על דב בוריס פאנתלייביץ' שהיה מתרגם גאון מגאורגיה, שתרגם מגיאורגית ומרוסית לעברית. יש על שמו רחובות אחדים וכל בר דעת יודע ששמו גַפּונוב. באוטובוסים שינו את שמו לגֶפּונוב, עם ג' סגולה...
ראש עירית ניו יורק עיה"ק, האיטלקי פּיורלו לה גווארדיה, זכה ועל שמו נקרא שדה התעופה הגדול בארה"ב. המוני ישראלים עברו דרך השדה ואף אחד לא שם לב שבאוטובוס בארץ שינו את שמו ל"לֶה גארדיה".
עולי הגרדום במצרים, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, השתתפו בחוליית ריגול וחבלה ישראלית במצרים. שמם הונצח ברחובות רבים בשם מרזוק- עַזַר. באוטובוס נאמר מרזוק- עֵזֶר...
אוטובוסים זה לא המקום ללמוד עברית, אבל גם לא המקום ללמוד שגיאות.
עזר בעריכה המושיע האקדמי
בנק הוא לא ידיד
בזמן האחרון כמה מהבנקים הגדולים צמצמו את כוח האדם שלהם. רוצים עוד רווחים. בעתונים הכלכליים מצאתי שרווחי...
לקריאת הפוסט
לילה ללא שינה
על עטיפת הספר כתוב "ברוך דרור הוא שחקן, נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל אביב". זה רומן הביכורים שלו והופיע ב-2020...
לקריאת הפוסט
זיקני ציון
היום, במלאות כששים וחמש שנה אני נזכר כי בשנת 1956 היינו מלאי מרץ כשסיימנו את בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן,...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
רשומה יפה ומעניינת.העצמאי שכח לציין שעל הרכוש שאיתו הוא עובד(אולי לא בעיסקי נדל"I)הוא צריך להשקיע לפחות בהתחלה ועם הזמן צריך שוב להשקיע בפיתוח העסק.בנוסף לשכיר לרוב פטור מדאגות מה יקרה לתשתית של המוסד או למשל מישרד התחבורה-מה יה אם יסגר או יפשוט רגל,לעומת זאת העצמאי כל הזמן(כמעט)חי בדאגות על התשתית שלו,על פיתוחה.בנוסף העצמאי אחראי לכל מה שקורה במיפעלו לא כן השכיר.חיסרון גדול לשכיר שאותו ניתן לפטר,לא כן העצמאי.אבל כפי שרואים יש יתרונות רבים בהיות אדם שכיר ועוד לא מניתי את כולם.ככה זהבחיים כמעט לכל דבר יש חסרונות ויתרונות.
לטובה, נכון כתבת. לשכיר יש משכורת קבועה ולעצמאי יש בעיות קבועות. אני מאמין שההבדל העיקרי בין שכיר ועצמאי הוא האופי שלהם. לכל צד יש יתרונות וחסרונות ואני כתבתי על מפגש של אנשים, שאולי קצת גם משקף.
לאריאל, אינני חושב שהמסים בישראל גבוהים יותר מאשר במדינות אחרות. לא ערכתי סקר כלכלי, אבל כל פעם שמצביעים בפני על יתרונות כלכליים של מדינה אחרת, אחר כך מתגלים חסרונותיה. ואם באמת יש לנו יותר מדי מסים - צריכים הבוחרים להחליט מה הם רוצים.
סממית, צודקת. אנחנו גרועים בשמות זרים, אבל אנחנו גם גרועים בלימוד השפה שלנו. כאזרח ותיק אני שומע את שיבושי הלשון של הצעירים בלשון אמם. משרד החינוך "הגדיל" לעשות וצמצם את לימודי הספרות, השפה והדקדוק.
זכותך לחשוב על המיסים בישראל כרצונך אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח - סקרי הOECD. הכנס במטותא ממך לאתר הסקרים של האירגון הזה ובדוק את מיקומה של ישראל, ורק אל תדבק גם אתה במיתוס הפטטי של "כולם שם אנטישמים" שמסביר את כשלונות הנבחרת בחו''ל...