מוטקה > בלוגים > הבלוג של אסתי טל > "עפיפונים" - דרמה אנושית מלאת קסם, על פי ספרו של רומן גארי, מתבוננת בגורלו ובאחריותו המוסרית של היחיד בשעת משבר ומבחן לאנושות כולה. המשחק האותנטי של צוות השחקנים המעולה חודר ללב ומעניק לנו חוויה בלתי נשכחת.
"עפיפונים" - דרמה אנושית מלאת קסם, על פי ספרו של רומן גארי, מתבוננת בגורלו ובאחריותו המוסרית של היחיד בשעת משבר ומבחן לאנושות כולה. המשחק האותנטי של צוות השחקנים המעולה חודר ללב ומעניק לנו חוויה בלתי נשכחת.

צילום: מעיין קאופמן
המחזה "עפיפונים" מאת עידו ריקלין ובבימויו, המבוסס על ספרו של הסופר המפורסם רומן גארי, מהווה גרסה בימתית ראשונה לספרו, שנכתב תחת שם העט - אמיל אז'אר.
"לפעמים אתה מתאהב ברעיון. הוא נראה לך הרעיון היפה בעולם. ואז, כשהוא הופך למציאות, הוא בכלל לא דומה למה שדמיינת. לפעמים אתה אוהב כל כך את הארץ שלך, שאתה לא יכול לסבול אותה. ואז אתה עושה מהחיים שלך, מהרעיונות ומהחלומות שלך - עפיפונים."
העלילה:
לודוביק (תום חגי), בן איכרים מנורמנדי, פוגש את לילה (אביגייל הררי), בת למשפחת אצולה פולנית, נערה יפהפייה ומלאת חיים. לודביק מוקסם מהכריזמה שלה, חווה לראשונה אהבת נעורים שנצרבת בזיכרונו. מלחמת העולם השנייה מפרידה בין השניים, אך בעוד לודוביק מוצא מחסה במהלך המלחמה בחווה מבודדת בשמבון סור ליניון, לילה עוברת תלאות נוראיות כדי לשרוד, נאלצת לעבוד למחייתה בבר ולהתמסר לצוררים הנאצים שרומסים את גופה ונשמתה. במרתפי זיכרונה שמור מקום חם ללודוביק שהעניק לה רגעים קסומים של אהבת אמת, אך לאור הטראומה שהיא עוברת במהלך המלחמה ועם סיומה, קשה לדעת אם אהבתם תרקום עור וגידים כאשר ייפגשו והאמת תצא לאור.
לודוביק, שחונן בזיכרון מופלא, נאבק לשמר את זכר האהבה, כשם שאחרים סביבו נאבקים לשמר זכר לחרות, למוסר, לצלם אנוש. יש מי שמתגייס למחתרת, מי שנאחז במסורת כדי לקיים את "רוח צרפת", מי שמוכן להקריב את חייו ומי שמשלם מחיר נורא כדי לשרוד.
קשה לשפוט או לבקר את התנהלותם של היהודים והסובבים אותם בתקופה כה סוערת כשחרב מונחת על צווארם וכל יום עלול להיות יומם האחרון.
בהצגה מוזכרת העיירה הצרפתית לה שמבון סור ליניון, שתושביה, סך הכול כ-5000 אנשים שהתגוררו בכפרים קטנים ובחוות מבודדות, הצילו בתחילת שנות ה-40 יותר מאלף יהודים ויש האומדים את מספר הניצולים אף ב-3000-5000.
בראש הכנסייה הפרוטסטנטית בכפר עמד בתקופת המלחמה כומר כריזמטי ובעל דעה עצמאית בשם אנדרה טרוקמה, שראה ביהודים את "אנשי התנ"ך" ולאחר גירוש יהודי פריז בשנת-1942 החל יחד עם אשתו מגדה – ולמרות שבאותה עת היו להם שבעה ילדים קטנים - תוך סיכון עצום לפעול להסתרת יהודים בבתי המאמינים בקהילה.
עידו ריקלין עיבד את הרומן לבמה להפקה גדולה, מרשימה, מרתקת ומטלטלת.
הוא הצליח להחיות את התקופה הנוראה ההיא ולעורר בקהל הצופים אמפתיה והזדהות עם חלק מהדמויות שכיכבו על הבמה, כמו היו אלו בני משפחתם הקרובים.
צוות המשתתפים
מחזאי ובמאי : עידן ריקלין | תפאורה : איתן לוי | תלבושות : סבטה ברגר | תאורה : אבי יונה בואנו | מוסיקה: דורי פרנס. תנועה: טולה דמארי.
שחקני תיאטרון באר שבע: אביגיל הררי, תום חגי, מולי שולמן, תום גרציאני, ניר מנקי, אודי בן דוד, שירי גולן, רון ביטרמן, ירון ברובינסקי, והשחקנים הצעירים. שרון נאה ועלא דקה.
הצגה מרתקת ומאלפת שנחרטת בזיכרון
טלפון להזמנת כרטיסים:
תיאטרון באר-שבע: 08/6266444
המחזה "עפיפונים" מאת עידו ריקלין ובבימויו, המבוסס על ספרו של הסופר המפורסם רומן גארי, מהווה גרסה בימתית ראשונה לספרו, שנכתב תחת שם העט - אמיל אז'אר.
"לפעמים אתה מתאהב ברעיון. הוא נראה לך הרעיון היפה בעולם. ואז, כשהוא הופך למציאות, הוא בכלל לא דומה למה שדמיינת. לפעמים אתה אוהב כל כך את הארץ שלך, שאתה לא יכול לסבול אותה. ואז אתה עושה מהחיים שלך, מהרעיונות ומהחלומות שלך - עפיפונים."
העלילה:
לודוביק (תום חגי), בן איכרים מנורמנדי, פוגש את לילה (אביגייל הררי), בת למשפחת אצולה פולנית, נערה יפהפייה ומלאת חיים. לודביק מוקסם מהכריזמה שלה, חווה לראשונה אהבת נעורים שנצרבת בזיכרונו. מלחמת העולם השנייה מפרידה בין השניים, אך בעוד לודוביק מוצא מחסה במהלך המלחמה בחווה מבודדת בשמבון סור ליניון, לילה עוברת תלאות נוראיות כדי לשרוד, נאלצת לעבוד למחייתה בבר ולהתמסר לצוררים הנאצים שרומסים את גופה ונשמתה. במרתפי זיכרונה שמור מקום חם ללודוביק שהעניק לה רגעים קסומים של אהבת אמת, אך לאור הטראומה שהיא עוברת במהלך המלחמה ועם סיומה, קשה לדעת אם אהבתם תרקום עור וגידים כאשר ייפגשו והאמת תצא לאור.
לודוביק, שחונן בזיכרון מופלא, נאבק לשמר את זכר האהבה, כשם שאחרים סביבו נאבקים לשמר זכר לחרות, למוסר, לצלם אנוש. יש מי שמתגייס למחתרת, מי שנאחז במסורת כדי לקיים את "רוח צרפת", מי שמוכן להקריב את חייו ומי שמשלם מחיר נורא כדי לשרוד.
קשה לשפוט או לבקר את התנהלותם של היהודים והסובבים אותם בתקופה כה סוערת כשחרב מונחת על צווארם וכל יום עלול להיות יומם האחרון.
בהצגה מוזכרת העיירה הצרפתית לה שמבון סור ליניון, שתושביה, סך הכול כ-5000 אנשים שהתגוררו בכפרים קטנים ובחוות מבודדות, הצילו בתחילת שנות ה-40 יותר מאלף יהודים ויש האומדים את מספר הניצולים אף ב-3000-5000.
בראש הכנסייה הפרוטסטנטית בכפר עמד בתקופת המלחמה כומר כריזמטי ובעל דעה עצמאית בשם אנדרה טרוקמה, שראה ביהודים את "אנשי התנ"ך" ולאחר גירוש יהודי פריז בשנת-1942 החל יחד עם אשתו מגדה – ולמרות שבאותה עת היו להם שבעה ילדים קטנים - תוך סיכון עצום לפעול להסתרת יהודים בבתי המאמינים בקהילה.
עידו ריקלין עיבד את הרומן לבמה להפקה גדולה, מרשימה, מרתקת ומטלטלת.
הוא הצליח להחיות את התקופה הנוראה ההיא ולעורר בקהל הצופים אמפתיה והזדהות עם חלק מהדמויות שכיכבו על הבמה, כמו היו אלו בני משפחתם הקרובים.
צוות המשתתפים
מחזאי ובמאי : עידן ריקלין | תפאורה : איתן לוי | תלבושות : סבטה ברגר | תאורה : אבי יונה בואנו | מוסיקה: דורי פרנס. תנועה: טולה דמארי.
שחקני תיאטרון באר שבע: אביגיל הררי, תום חגי, מולי שולמן, תום גרציאני, ניר מנקי, אודי בן דוד, שירי גולן, רון ביטרמן, ירון ברובינסקי, והשחקנים הצעירים. שרון נאה ועלא דקה.
הצגה מרתקת ומאלפת שנחרטת בזיכרון
טלפון להזמנת כרטיסים:
תיאטרון באר-שבע: 08/6266444
ניסים ונפלאות
בודקת אם אתם עדיין קיימים בעידן הבלבלת הקורונטית.
אודליה
לקריאת הפוסט
"לילה בפריז" השאנסונים הגדולים של כל הזמנים
צילום: באדיבות תיאטרון הקאמרי
מסע לילי קסום בעיר האורות לצלילי מיטב שיריהם של אדית פיאף, ז'אק ברל, שארל...
לקריאת הפוסט
תחושת בטן - דרמה משפחתית שעולה על במת תיאטרון הקאמרי
צילום: גבריאל בהרליה.
תחושת בטן עוסקת בחופש הבחירה של נשים בתקופתנו: לגבי גופן, מסלול חייהן והייעוד שלהן...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ויצאתי קצת מבולבל . הצגה לא קלה עם רצף של קטעים מרטקים ומטלטלים ואולי בגלל חוסר הניסיון החיבור לא הצליח כל כך.
ובסוף ללא כול קשר הוזכרה העירה שמבון סור ליניון שהיא עירה אחות למיתר ישובי (בפתעה)
לאולם נכנסנו לאחר שבקרנו במסעדה לכוס קפה וסחרחורת קבלנו (מבנה עם אדריכליות ומיוחדת ומעניינת שגורמת לטעויות אופטיות ואיבוד המרחב)
השחקנים דברו בשקט ובשטף ולודביק כלל לא שכניע ושוב אולי כי זו היתה הפעם הראשונה
נוסיף לכך שהאוזניות שמחלקים לאלה שרוצים לשמוע יותר טוב לא מוצלחים במיוחד והיה צורך בהחלפה מספר פעמים.
אולי שווה לחזור וללכת פעם נוספת להצגה ולשבת קרוב לבמה (לדעתי בשורות האחרונות יש בעיה עם האקוסטיקה)
סיפור על מארג הדמויות שחיו בפריס באותו אזור בעלי דתות שונות, ומכל רבדי החברה בעיקר מהשולים שלה,מהגרים,זונה לשעבר ואחרים, והחיבור ביניהם. ספר טוב מאוד שמפנה ביקורת לחברה הגבוהה בפריס, שעל פיו נעשה הסרט בכיכובה של סימון סניורה הענקית . ועליו הייתי ממליצה.
נושא הסתרת יהודים במלחמה על ידי שכניהם הנוצרים מעניין, אם כי נדמה שהספרות והקולנוע בשנים האחרונות ,קצת מנפחים את מימדי התופעה שרווחה אז, באותם ימים. את הרוב לא הצילו אולי יותר הסגירו...
אתה צודק. הצגה לא קלה. לא כתבת אם ראית אותה בבאר שבע. במסעדה שתינו כוס קפה בעמידה ואפילו קיבלנו מאפה. ישבתי בשורה שלישית ושמעתי בבירור כל מילה. אכן לודוביק דיבר יותר בשקט ואחר כך נשמע כמו מדקלם, אך כל שאר השחקנים היו משכמם ומעלה. לא יכולתי להזכיר את כולם מפאת חוסר מקום, אבל תומר שרון היה מצוין ויורם בורנובסקי ו'המדאם' שהעסיקה בנות בבר שניהלה וכך חייהם ניצלו. בתום המלחמה האשימו אותן - את הקורבנות בעצם - על ששיתפו פעולה עם נאצים, התעללו בהן בצורה אכזרית ביותר.
על האזור בו הצילו יהודים קראתי בהרחבה בתוכניה שקיבלנו. הכומר ואשתו ועוד שמונה אנשים הונצחו ביד ושם וניטעו עצים על שמם בתור חסידי אומות עולם. התושבים סיכנו את חייהם כדי להציל יהודים ואכן זהו סיפור יוצא דופן ולא כל כך ידוע כי בדרך כלל כתבו על הרוע בהקשר לשואה.
זוהי הצגה מורכבת, שיש להתרכז מאוד כדי לעקוב אחר ההתרחשויות על הבמה. לדעתי זוהי הצגה מצויינת, לילה טוב, גמר חתימה טובה, אסתי
לא ראיתי את הסרט עם סימון סניורה ולכן אני לא יכולה לעשות השוואה. נכון שבדרך כלל, יותר הסגירו יהודים מאשר הצילו אותם,
אבל באזור שאותו הזכרתי כולם נרתמו כדי לסייע ליהודים ומדובר באוכלוסייה של חמשת אלפים איש שהצילה אלפים.
עכשיו חזרתי מהמחזמר "עלובי החיים" שעולה בהבימה והתעופפתי לעולם אחר. השארתי את ה"עפיפונים" במרום נכון לעכשיו. זוהי הצגה מאוד קשה ומטלטלת ובערב כשצפיתי בה לא יכולתי להירדם...
ההצגה מועלית רק בתיאטרון באר-שבע למיטב ידיעתי,
תודה על תגובתך,
גמר חתימה טובה,
אסתי
הסרט בבימויו של משה מיזרחי זיכה אותו באוסקר הזר
בסיפרו שם דגש על'''מישמש'''המוצאים,הדתות והבילבול
כנראה שכל ספר או הצגה הנוגעים בנושא הטעון הזה, מספקים עניין ומעוררים תהייה איך אפשר להיות כאלה מפלצות. בהצגות אפשר לראות ביתר פרוטרוט מה מניע את הדמויות להתנהג בנוקשות וברוע. גם ההצגה "לבד בברלין" בתיאטרון הבימה עוסקת באותו נושא, כלומר, 'אותה גברת בשינוי אדרת'.
מעניין מה מרגישים השחקנים במהלך ההצגה. הם חייבים להזדהות במידה כלשהי עם הנושא כדי להעביר את התחושות של הדמויות אותן הם מגלמים. הקהל בכל אופן יוצא מההצגות האלו המום. אפשר לראות זאת על פניהם.
אני מקווה שנראה ונשמע נושאים קצת יותר מהנים, בלי תסביכים ודילמות הרות גורל,
גמר חתימה טובה,
אסתי