שנות ה-60: מפעל הפלסטיקה של קיבוץ העוגן מבצע את ריצוף הכור בדימונה ביריעות פי.וי.סי   

מתוך ספרו הביוגרפי של דן צימרמן "מעבר לרף גבוה"
 
(מספרת חיה בן דוד לרותי ליאור – עורכת הספר)
 
"בתחילת שנות ה-60, למפעל שלנו היה קשר עם יבואן של ריצוף פלסטי שהיה בעל קשרים טובים בצרפת. היבואן התחיל לעניין את העוגן בשותפות איתו ביבוא סוגים שונים של ריצוף עשוי פי.וי.סי. יום אחד הוא הגיע   למפעל וסיפר לחברי ההנהלה שיש לו בעבורנו הזדמנות של פעם בחיים. הוא אמר לנו: 'מכיוון שאתם עוסקים כבר בייצור יריעות פי.וי.סי. יש לי הצעה בשבילכם'. הוא סיפר שישראל חתמה עם צרפת על חוזה להקמת כור אטומי בדימונה. מאחר שהמפעל הצרפתי, שקיבל אישור לספק את הריצוף לכור, לא היה מסוגל לעמוד בהתחייבותו לייצר את כל הכמות הדרושה לכור בלוח הזמנים שנקבע, הועלתה האפשרות שהמפעל שלנו ייצר את הריצוף המיוחד הזה, כמובן בהדרכת המפעל הצרפתי, שהיה מצויד בכל המכונות הדרושות.
לאחר זמן מה הגיע אלינו לביקור המנהל הטכני של המפעל הצרפתי, מסייה בּוֹנֵה. הוא סייר במפעל ודיבר עם כולם, וכמובן גם עם דן. הוא אמר שאם יבצעו התאמות מסוימות בקלנדר של המפעל, שעליו ייצרנו כבר את היריעות השקופות לחקלאות, אפשר להסב אותו לייצור יריעות פי.וי.סי. לריצוף, לפי התקנים החמורים הנדרשים לריצוף הכור בדימונה.
 
אני זוכרת שהיו ויכוחים רבים בנושא הזה. היה פחד גדול מאוד להיכנס להתחייבות הזאת. לאט לאט התגבשה ההחלטה להיכנס להתחייבות לאספקת הריצוף לכור. המפעל כולו גויס למען המטרה הזאת. כולם נתנו כתף. דן היה כמובן היוזם והאיש הטכנולוגי, שהצליח להכין את התערובות המתאימות וידע להתמודד עם התקנים החמורים שקבעו בוני הכור.
כאשר מקימים כור אטומי, תקני הייצור של כל אחד מן הרכיבים המשמשים לייצור ולבנייה של הכור, מחמירים ביותר, עד לרמת המסמר הקטן ביותר. צרפת העבירה לישראל ידע לבניית הכור האטומי על-פי הדגם הצרפתי.
לאחר שנחתם הסכם ידע עם המפעל הצרפתי, דן נסע לצרפת בלוויית יוז'י (חבר קיבוץ העוגן), שהיה אמור לספק לו עזרה ועיניים של איש טכני שמכיר את המפעל.
לאחר זמן מה התחלנו לייצר את היריעות לריצוף הכור. בעקבות העסקה הגדולה הזו והסכם הידע עם החברה הצרפתית התאפשר לנו להקים מפעל חדש לייצור יריעות פלסטיות גם למטרות נוספות.
הצרפתים שלחו את האנשים שלהם כדי לבצע את התקנת הריצוף המיוחד בכור. היה צורך להדביק את היריעות ולרתך אותן זו לזו בטכניקות מיוחדות, כדי להביא לאטימות מלאה של היריעות. אני חושבת שהכור הושלם בסביבות שנת 1965. מאוחר יותר הרחבנו את מגוון המוצרים וייצרנו גם תלבושות מיוחדות מיריעות שקופות לעובדים בכור."
 
רותי ליאור - כתיבת סיפורי חיים
www.rutylior.com