צ'כוסלובקיה-מידע קצר והערה אישית
באזור שכיום הוא צ'כיה וסלובקיה ,הונגריה ואוסטריה(וינה היא שעה אחת של נסיעה באוטובוס מבירת סלובקיה -ברטיסלבה,בודפשט,בירת הונגריה היא שעה וחצי נסיעה באוטובוס מוינה)-כל אלה ניקראו"הממלכה האוסטרו-הונגרית"חלק מהזמן בברטיסלבה היה מישכנה של מלכת הממלכה הזו ,תרזה שעל שמה ניקראת העיר המקוללת שבה היה מחנה ההשמדה טרזינשטאט.
ב1913 התפרקה הממלכה הזאת וצ'כיה וסלובקיה התאחדו והיו לארץ אחת הלא היא צ'כוסלובקיה.עם השתלטות ברית המועצות על האזור,צ'כוסלוביה הפכה להיות נשלטת על יד הקומוניסטים.
ב1993 הארצות שוב ניפרדו היו לשתי ארצות .
אבי,ד"ר פריש,שהיה רופא פרטי ,אבל גם בשרות העירייה,ראה את העוולות שהקומוניסטים עינו את האסירים הפוליטיים שלהם.
מאחר וכך,כשרצינו ל49 לעלות ארצה הם הערימו קשיים רבים
כמו הביאו מזכירה עם מכונת כתיבה הביתה והיה צריך לרשום כל פריט שאנחנו רוצים לקחת איתנו.אפילו מימחטות גופיות ולבנים.אני זוכרת את הפקידה הזאת יושבת עם אמי על הרשימות האלה.
הרשימות הועברו לרשויות שמחקו דברים רבים מהרשימה,כמו פסנתר,מקרר,כלי הניתוח של אבי,.ביום חמישי קיבלנו הודעה שלמחרת,ביום ששי,מותר לנו לצאת את הארץ
אבא שלי היה הרופא האחרון שעוד קיבל אישור יציאה לארץ.הרופאים שאחריו רצו לצאת או"התאבדו"או נהרו ב"תאונות" או קפצו מהחלון,כביכול.
קרובת משפחה אחת שנישארה בצכוסלובקיה,ארזה לנו את הרהיטים שמותר היה להוציא ושלחה לנו בליפטים,שהגיעו אחרי חודש ימים.
אז "שתו לי אכלו לי?"קודם גרנו ארבעה אנשים(אחי הקטן היה בן שנתיים)באהל,אחר כך בצריף בלי מים וחשמל ולבסוף היצלחנו לשכור דירה במרכז המושבה.
לאט הורי השתקמו ובנו וילה במרכז המושבה תוך כדי חובות.כשאבי סיים לשלם את החובות והתכונן לנסוע לבקר בארה"ב,חלום שהיה לו כל חייו,הוא מת מהתקפת הלב השלישית שלו.אני כבר הייתי נשואה אז הוא עוד זכה לראות את בתי בת השלוש.והורי היו שמחים ומרוצים בכל תנאי בארץ ואף פעם לא התלוננו,אף כי אבי היה כבר לא צעיר בעלותנו לכאן ,אמיד ובעל בעמיו.כאן הוא קנה כירכרה עם חמור וכך נסע לפציינטים,במיכנסי חאקי קצרים וחיוך ..
כשבחו"ל,היו לנו עוזרת ומטפלת ,כאן אמי עשתה את הכל ואף פעם לא חשו מקופחים או ש"מגיע לנו".
לי בודאי האהל והצריף היו כמו קייטנה הייתי בת שמונה וחצי בעלותנו ארצה ולא הייתי מודעת ש"קשה"
הסיפור שלך מעניין ואולי יעורר חומר למחשבות.
הסיפור שלך יכול לשמש דוגמא לאיך התאקלמו העולים ואיך חיו במחסור ואף פעם לא התלוננו.
אהבתי את ה"אכלו לי " "שתו לי" .
כולנו מכירים את הקיטורים המלווים אותנו לאורך תקופת שיקומה של המדינה.
אלו שנולדו כאן מכירים את המחסור. הם יודעים מה היה להם אז ומה יש להם היום.
העולים שהגיעו למעברות ולאוהלים ,זוכרים את הקשיים ומרגישים את השינויים לטובה.
אולם אלה שנולדו לתוך השמנת. הם לא חוו את המחסור. הם לא חוו את הקשיים והתנאים שלעיתים היו בילתי אנושיים. הם לא יודעים כיצד זה לחיות באוהל מוצף מים בחורף ואין מי שיעזור.
הם רגילים לתנאי השפע . כן זה הדור של אכלו לי שתו לי.
מי שמכיר את התקופה יכול לחוש את מה שחווית אז.ואולי כילדה לא סבלת אולם המישפחה סבלה.
אכן חתיכת היסטוריה.
ת ו ד ה
ראשית תודהעל התגובה.בערוץ 8 איני יודעת אם היום,יוסרט סרט דוקומנטרי בשם"אכלו לי שתו לי"שזה סרט על אלה שתמיד מרגישים מכל מיני עדות מקופחים.
ראשית תודה על התגובה המפורטת.שנית,אבא שלי בודאי סבל.תחילה לא מצא עבודה.אחר כך קיבלו אותו לעבוד בבית חולים איזשהו ולא שילמו לו כי התעודות (גם כיום)תחת השילטון הסובייטי לא סיפקו אותם.אחרי שהוכיח את עצמו אז קיבל עבודה ואז עברנו למגדיאל לגור בצריף.בטח היה להם קשה.לי זה היה משחק.