נגד חומות ההשתקה של אירועי העבר בתכניות הלימודים.

עד שנות ה-60 היו וויכוחים באוניברסיטאות בקמפוסים ובמכוני המחקר בין היסטוריונים המערערים על מוסכמות בנרטיב הלאומי מסורתי, האם צריך לפרסם בתכניות הלימודים  את העוולות הניצול והשיעבוד אשר הוסתרו בין דפי ההיסטוריה,
בעשור האחרון פורצים את מגדל השן האקדמי, מתסיסים את התקשורת השיח הציבורי והחינוכי במקומות רבים בעולם.
האינטלקטואלים בארצות הברית טוענים שאי אפשר לשכנע אותם שארצות הברית היא אב טיפוס של נאורות ודמוקרטיה, אי אפשר להתעלם מפרקים רבים על העוולות שבמשטר העבדות על גזענות ועל רדיפת מיעוטים.
כאשר הצוותים המקצועיים הגישו את הדו"ח, השמרנים בעזרת צ'יני פסלו זאת , טענו הם מעמידים את ההיסטוריה שלנו באור שלילי טקסט שלילי אינו יכול לחנך לגאווה ולפטריוטיזם. אתם מדברים בנושאים שאינם מעוררי גאווה כלפי אירועי העבר, במקום לשיר שירי הלל אתם קוראים לתלמידים לטעון טענות בעד ונגד העבדות, מתיחסים לשחורים ולאינדיאנים כקבוצות מרכזיות,, אתם מטילים ספק בקשר לקפיטליזם ובמיתוס ההצלחה.את ההיסטוריה עלינו לטפח להרגיש יראת כבוד כלפי המורשת ולא למנות את פגעיה ונקודות התורפה שלה. קבוצת שמרנים בעלת ההון רב ניסתה להשפיע ולשנות את סדר היום הרב תרבותי אך ללא הצלחה.
התקנים אומצו על ידי מורים רבים, הפוליטיקאים שמו עצמם לצנזורים.
לנהל דיאלוג עם עברה של אומה מעיד על חוסנה של חברה דמוקרטית (נכון) המסוגלת לנהל דיאלוג ביקורתי עם עברה.
אנגליה קנדה ואוסטרליה.
בבריטניה כאשר צוות של עשרה מורים פרסם דו"ח בינים   על כתיבת ההיסטוריה בעיקר המורשת התרבותית והחוקתית, בעיני הממשלה השמרנית הוא חרג מתפקידו.חוגים שמרניים זעמו על התוצאות, מדוע איננו יכולים לחזור לימים הטובים כשלמדנו את שמות המלכים והמלכות בעל פה, את גיבורי המלחמה, את הקרבות המפוארים בעבר? כך בלחץ השמרנים והתערבות גורמים ממשלתיים ביניהם גם הגב' תאצ'ר, כתבו דו"ח חדש אך הוא לא היה חף מבקורת.
גם באוסטרליה ובקנדה הדפוס חוזר על עצמו. נכתב דו"ח להתייחס לסוגיות היסטוריות  כאל דילמות מנקודת מבט אוסטרלית, או קנדית בקשר לילידים המקומיים האינדיאנים והבורג'ינים, גם כאן קמו מתנגדים רבים צריך לשיר שירי הלל לגדולתה של האומה. הורים מורים ופוליטיקאים מנעו את תפוצתה של תכנית הלימודים בשם הצורך לשמור על הגאווה  של האוכלוסיה הלבנה.

גם במדינו הדמוקרטיות הולנד, דנמרק, שוודיה, ונורבגיה , שווייץ ספרד, אוסטריה ואיטליה, נמצא כי סביב תכניות הלימודים עולות שאלות קשות, על התנהגותו  של מדינות אלה, בתקופת  מלחמת העולם השניה, נוכח השואה. הולך ונעלם הנרטב המוסכם הפוטר אותן מאשמה ורואה בהן קרבנות של הכיבוןש הנאצי, או ארצות ניטרליות.יותר ויותר מתברר שחוגים מרכזיים בארצות הכבושות במערב שיתפו   פעולה עם הנאצים ואף הפיקו רווחים מהכיבוש ומתוצאותיו.
גרמניה.
רוחות הרפאים של התקופה הנאצית ממשיכים להטריד אנשי ציבור מחנכים מורים וכותבי תכניות לימודים.

בגרמניה המערבית של שנות החמישים התיחסו לתקופה הנאצית כאל חור שחור שמומלץ לא להרחיב עליו את הדיבור.
גרמניה המערבית לאחר מכן הודתה באשמתה, הדבר התבטא בתשלום פיצויים, ובקבלת התביעה הבינלאומית להימנע מלהשתתף בארגונים כמו הא"ום, הודאה זו הביאה למיסוד הבושה, ולהדחקת רגשי אשם על ידי שתיקה. בתי הספר הדחיקו לשוליים את הדיונים והתמקדו בתרבות שהצמיחה גאונים ואמנים, הדגישו את המסורת ההומניסטית........ודילגו על התקופה הנאצית.

לרוחחות העבר חיים משלהן והן נעורות, אי אפשר למחוק את הזוועה הנאצית כאילו לא היתה. השתיקה נשברה בסוף שנות החמישים, פרופסור פריץ פישר האשים את גרמניה  יש לראות את המיליטריזם הגרמני במלחמת העולם הראשונה לבין התקופה הנאצית.
בשנות השישים והשבעים  חשיפת הדרך המיוחדת של ההיסטוריה הגרמנית שהובילךלה להיטלר  עירערה כמוובן את תאוריית התאונה   ההיסטורית ועוררה שיח סוער.
בשנות השמונים באקדמיה הגרמנית קבעו היסטוריונים שמרניים לשיטתם יש לפרש את התקופה הנאצית  לא כהתגלמות הרוע אלא כאופציה אנושית ....חוצפה. שאיננה חריגה מן המשטר הסטליניסטי בברית המועצות, זה סימן את סוף תקופת ההדחקה, אך העלה זעם ואי הסכמה בדרך הראויה להתמודדות, חלק טענו שיש להשתחרר מרגשות אשם ולהתמודד עם מלא האימה המפלצתית ולקבל אחריות קולקטיבית.  החשש שמא לא ילמד הלקח מן העבר  אם ישאר מודחק, נראה כי מגמת השנוי מתחזקת  ככל שגדל המרחק בין העבר הנאצי להווה היציב. עם זאת עדיין ניצבים קשיים עם צל האתמול, עדיין יש מדחיקים ומעוותים במקומות רבים, עדיין נלמדת השואה מתוך ריחוק וניכור רגשי,זה קרה שם, אומרים הם רבים סבורים כי הפרדה זו בין אז ועכשיו בין אנחנו והם מודל מחטיא.
ספרו של יונה גולדהאגן "תלינים מרצון בשירות היטלר" היסטוריונים אנשי חינוך ומורים מהדור הצעיר מנסים להתמודד עם משר הזכרון הלאומי, בין עבר והווה,   אך נסיונות רבים של אינטגרציה ודיאלוג בין הנציגים  והשואה לבין נסיון הגרמני המודרני נתקלים בהתנגדול של אלה המסרבים לקחת אחריות לאומית ואנושית של מחוללי הזועה הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית.

יפן
יפן נושאת כאילו את דגל הדמוקרטיה, כל כתב יד מופנה למערכת החינוך חייב להיות מוגש לאישור טרם יודפס, וועדה זו עוסקתץ במחיקה וביטול נושאים מעוררי מחלוקת שעלולים לפגוע באזרחי המחר.

פרופסור סגורי איאנגה היסטוריון בעל שם עולמי, כתב את ספר הלימוד חדשה של יפן בשנת 1965, הוועדה הודיעה לו שעליו לשנות חלקים בספר, כי הם מציגים את יפן באור שלילי (הריטואל החוזר) עליו למחוק את הניסויים המחרידים שבצע הצבא היפני בבני אדם, וביקשו למחוק את השיעבוד של נשים קוריאניות וסיניות לשםחות מין של הצבא היפני, אין להציג בפני התלמידים מעשי זוועה אלו.
במשך יותר משלושים וחמש שנים התנהל דו קרב בין הפרופסור לבין משרד החינוך היפני, האיטלקטואלים טענו כל עוד תסתיר יפו את עברה הנורא, לא יווצרו יחסים נורמליים בינה לבין שכנותיה.

נראה כי הבטחון הקיומי ותחושת החוסן הפנימית גוברים ומאפשרים התמודדות עם תמורות הזמן, המקרה היפני נמצא בקצה הטווח שבין מדינות העולם החופשי, היא שואפת למודל דמוקרטי אך קרובה יותר לדמוקרטיה כפויה של מורשת אוטוקרטית.