סיפור אמיתי -רון פרק ב

פרק ב


בעודי פוסע  במסדרון לחדר הטיפולים הבטתי בתמונות הצבעוניות על הקירות כל התמונות היו תרומה ממשפחות חולים שטופלו במזור וליד כל תמונה היתה הקדשה והוקרת תודה לצוות ממשפחה זו או אחרת
אף פעם בחולפי במסדרון לא הקדשתי זמן אפילו לרגע  להסתכל בתמונות ולא היה אכפת לי בכלל 
מדוע ולמה ומי תרם אותן למחלקה אך הבוקר הרגשתי אחרת התמונות כאילו דיברו אלי
סיפרו משהו על אנשים שהכרתי ואינם וגם על כאלה שלא הכרתי והסכמתי שאכן הן יפות וצבעוניותן מעכירה על הלובן האין סופי סביב


פתחתי את דלת חדר הטיפולים והאח אלברט כבר עמד עם גבו אלי וראיתיו מסדר את שקיות הערוי עבורי
שלום אלברט קראתי בקול מה שלומך הבוקר? 
אלברט הסתובב אלי מופתע  מברכתי ומיד ענה הכל בסדר רון בוא שכב על המיטה תסתדר וכשתרגיש בנוח נתחיל ראיתי שהוא מחכה לרטינה או התמרדות כהרגלי בקודש אך החרשתי החלטתי להיות גבר ולקבל הכל באהבה העיקר שד"ר איילה תדע על כך וקיויתי שאמצא חן בעיניה ותראה בי פציינט נוח ונחמד
אלברט מיהר לתקוע בי את מחט הערוי כאילו פחד שאתחרט ואעשה מהומה כמו בכל יום
אך אני המשכתי בשלי כאילו לא קורה פה דבר וניסיתי לישון קצת עד שהטיפול יגמר
ולא עברו חמש דקות ושקעתי בשינה קלה ומתוקה.




סטלה מיהרה לעמדתה בתחנת האחיות לכתוב את הדוח היומי שעליה להגיש כמדי יום על כל אחד ואחד מהחולים למנהל המחלקה שבמקרה זה מהיום זו הרופאה החדשה ד"ר איילה פוקס שמחליפה את ד"ר קובלנץ שיצא לגימלאות
בעודה כותבת את הדוח נעצרה לרגע על שמי  והתחבטה מה תכתוב שכן ראתה היום משהו שונה מרון שהכירה שתמיד צועק או מורד או מתחצף לצוות ועוקץ בלי חשבון
סטלה לא היתה בטוחה האם זו הצגה מה שראתה בהתנהגותי הטובה או אולי אני זומם משהו וזה יבוא אחר כך בגדול
ובכל זאת תפקידה היה לדווח אמת ורק אמת והיא ציינה בסיפוק כי החולה רון מקסימוב
התנהג למופת ואכל כל מה שהיה בצלחתו והכל כשורה
היא מיהרה לחדרה של ד"ר איילה ושמה את הדוחות על שולחנה ומיהרה לחדר הטיפולים לראות האם באמת הכל כשורה והתבשרה על ידי אלברט כי הטיפול עבר בשלום הפעם בלי הפרעות מצידי וכי אני כבר בחדרי ישן כתינוק

האמת שלא ישנתי  רק נמנמתי לי ובראשי חלפו תמונות רבות מאותן שנתיים שאני פה במזור ותהיתי כמה זמן עוד אהיה כאן ואם בכלל
את סטלה אהבתי בסתר ליבי ידעתי שהיא למרות חזותה הרצינית ורצונה להראות מפקדת 
למדתי לגלות את סתרי ליבה הטוב והרחמן וראיתי בה אמא טובה כזו לכולנו
ידעתי שאם לא תהיה כזו נוקשה לא תוכל לשלוט פה על אנשים שבאים כאילו לנופש ממושך אך להבדיל מאחרים שהם בריאים בעצם אינם יכולים לחזור הביתה ככל אחד אחר
לחלקם זהו ביתם האחרון ועל כן גם התנהגותם הלא צפוייה כמוני היא בהתאם לנסיבות
כשהגעתי למזור ועדיין לא הכרתיה נשבעתי לא פעם שאמרר לה את חייה בגלל נוקשותה
וחוסר רגישותה שהוסוותה בכוונה תחילה כדי לא לאבד שליטה
אך לאט לאט למדתי להכיר את הנשמה הטובה שבה ולדעת שבעצם אין לה חיים אחרים מלבד פה במזור
סטלה היא אישה ערירית ללא משפחה שעלתה לארץ אחרי המלחמה ומיד הלכה ללמוד להיות אחות רחמניה וכל שביקשה זה לעבוד במקום כזה בו היא זו שתיתן מזור לחולים
הקשים ותנעים להם את שהותם הארוכה או הקצרה במקום 
אנו כל החולים תמיד נהגה לומר אנו המשפחה שלה ומעולם לא עזבה את המוסד
לא בחגים לא בשבתות גם בימי חופשתה נהגה להשאר קרוב ככל האפשר ולהשגיח
על הבית ועלינו כאילו אנו ילדיה באמת

גם אני גדלתי ללא אם ואב עליתי לארץ ממוסקבה בעודי ילד צעיר אחרי שהורי התגרשו שם
ברוסיה וויתרו עלי ונעלמו כל אחד לדרכו כשהם משאירים אותי בבית היתומים הגדול
שנה שלמה שהיתי שם בודד ומרגיש זר ומנוכר עד שהגיע מורדכי מהסוכנות היהודית
ולקח אותי תחת חסותו ומקץ כמה חודשים עליתי לארץ ישראל יחד עם רבים כמוני ומיד נשלחתי לקיבוץ לפנימיה שם שהיתי עד שרותי הצבאי שם גם דאגו לי למשפחה אומנת 
מבני הקיבוץ שקיבלו אותי בסבר פנים ובחום ודאגו לי כמו לילדיהם שלהם
תקופה יפה היתה זו בקיבוץ בתחילה היה עלי ללמוד את השפה העברית על בוריה ומאחר
ונחנתי במוח טוב ובמרץ טוב לא פחות היה לי קל ומהר מאוד השתלבתי בקיבוץ  ובחברה כאילו נולדתי בו וחיי האפורים התחילו לקבל מעט צבע הרגשתי שתמו נדודי
גם בלימודים עשיתי חייל לא הרגשתי בכלל געגועים לאמא או אבא שלאט לאט נשכחו ממני התרגלתי למשפחה החדשה שקלטה  אותי לעופר ובתיה שראו בי בן ואני לימים גם
קראתי לבתיה אמא ולעופר אבא ונדמה היה שכאילו נולדתי מחדש.




רעם בודד התגלגל לו במורדות ההר והגשם השוטף זרם היישר לכנרת שלמטה מנסה  בדבקות למלא בה את החסר
כיסיתי את ראשי בכובע של המעיל ורצתי לחדר האוכל
ידעתי שאני מאחר ותהיתי איזה תרוץ הפעם אתן למיכה המדריך כי למעשה כבר השתמשתי
בכל התרוצים האפשריים בחודש האחרון ולמרות כל האזהרות שלו המשכתי בשלי לאחר כאילו אין מחר
עופר ובתיה שהיו מודעים לכך הסבירו לי כל יום שלמרות שאני תלמיד טוב ומסודר וכל מה שאני צריך לעשות אני עושה על הצד הטוב ביותר אין סיבה לאחורים הללו
ולא אחת ניסו להוציא ממני את הסיבה האמיתית לאחורים שלי הן לכיתה והן לחדר אוכל או לעבודה במטע ולא הסתפקו בהסברים המשתמטים שלי
לא יכולתי לגלות להם את סודי הקטן שמילא את ליבי ועל כן נאלצתי להמשיך בתרוצי הבל
העיקר שיעזבוני לנפשי
כבר שלוש שנים אני פה בקיבוץ ומעולם לא היה לי משהו שהוא שלי ורק שלי והחלטתי לשמור על סודי זה לעצמי בלבד
שמו של הסוד היה עירית ילדת חוץ שהגיעה לקיבוץ שנה אחרי  עירית היא ילדה שהוצאה מבית הרוס וניסתה לבנות לה כאן חיים חדשים
כשהגיעה לכיתה בפעם הראשונה נראתה כל כך שונה מאחרים כל כך לא מתאימה ומאחר וגם היתה ילדה סגורה כזו לא קשרה קשר חברי עם בני השכבה בכיתה וכולם קראו לה עירית המוזרה
גם לי היא נראתה מוזרה אבל חשתי אליה אהדה שהרי גם אני באתי לכאן לקיבוץ זר ומנוכר מהגולה היה לי די קל להשתלב בחברה וללמוד להיות כמוהם ולא נסגרתי כמוה
אך לעירית כנראה הקושי היה גדול ממידותיה ולכן פיזרה ענני דחייה לאחרים שניסו לקבלה
ומשלא נענו עזבו אותה במנוחה
הקשר שלי איתה התחיל בשעת בוקר מוקדמת במחלבה אצל אמנון הרפתן שניסה ללמדה לחלוב ולשווא וחוסר סבלנותו גרם לו לצעוק עליה עד כי דמעות עלו ממנה ובכיה נשפך
ממש כמו החלב לכד
באותו רגע החלטתי לקחת אותה תחת חסותי וביקשתי מאמנון הרגזן לעזוב אותה ולתת לי
את התפקיד הנכבד מלאכת החליבה והלה הסכים בלית ברירה והלך משם רוטן מתחת לשפמו הגדול
בואי ...אמרתי לעירית בשקט שבי לידי ואלמד אותך לחלוב בתחילה היא היססה אך אחרי רגע באה והתישבה לידי שומרת מרחק ואני התחלתי בהסבר מעמיק על דרך החליבה וידי
לופתת את ידה הקטנה ויחד עוסקים במלאכה כשאני מראה לה כי זה קל יותר משחשבה
הרגשתי ממבטה שהיא נותנת בי אמון ותוך כדי מדדתי אותה מהצד מנסה להתקרב אליה
לשדר לה חמימות ורצון טוב על מנת שתיתן לי לעזור לה
וכך כל בוקר וכל ערב שהיתי לידה עוזר לה בכל המטלות כשעבדה במכבסה אחרי הלימודים טסתי לשם לעזור לה והייתי מחכה לה בערבו של יום על מנת ללוותה לקבוצה
ולאחר מספר שבועות אחרי הרבה היסוסים גיליתי לה על אהבתי אליה והצעתי לה חברות
עירית הפעם לא סרבה היא ראתה בי חבר אמיתי אחד שהיא יכולה לסמוך עליו והסכימה להצעתי מיד
מיכה המדריך ראה שאני עוזר לה בכל דבר וברך על כך שעירית התחילה לפרוח ולהשתלב בקבוצה רק מה שהוא לא ידע זה על אהבתנו ששמרנו בסוד אהבת נעורים בוסרנית ויפה
שהיתה רק של שנינו והעולם נראה לי כה יפה וורוד לפתע הכל התגמד לעומת מה שהרגשתי בלב רק שמיכה לא הבין מדוע אני מאחר לכל פעילות רק ניחש שאני עם עירית אבל לא ידע שיש לנו מקום מחבוא ליד המסגריה מתחת לעץ שמוסתר מהשביל ושם בילינו
כל רגע אפשרי אני ועירית יחד ממנה למדתי את כל סיפור חייה העגום וממנה שאבתי כוח  לנוכח אומץ ליבה להמשיך לחיות למרות כל מה שעבר עליה וחשתי צורך עז לגונן עליה 

מהעולם סביב ולתת לה את מה שלא היה לה מעולם וזו אהבה כנה ואמיתית.

המשך יבוא......