סיפור אמיתי - רון פרק ג

דודי דחף את העגלה ששקעה לה בבוץ ואני מאחוריו עוזר לו בכל כוחי עד כי נשימתי נעתקה
החורף הקשה נתן אותותיו בשבילי הקיבוץ שנעשו בוצניים כביצה טובענית וכל יום הסיפור חזר על עצמו לחזור מהפרדסים עם עגלה עמוסה פרי הדר נראתה משימה בלתי אפשרית
אך אחת מדרכי הקיבוץ לפרנס עצמו היתה תלויה בתוצרת המקומית ובגידולים למיניהם
ולא היתה ברירה אלא לעבור דרך יסורים זו עם העגלות יום יום עד שהפכה לשיגרה
תדחוף כבר יותר חזק צעקתי לדודי כשאני שוקע בבוץ עד הברך
רציתי כבר שנגיע לבית האריזה שאספיק לפרוק את הארגזים ואוכל לרוץ להתקלח וללכת
לעירית קבענו הערב לחגוג את יום הולדתה ה16 יחד ולהבריז לעיר הסמוכה לטבריה
שם רציתי לקחתה לארוחה במסעדה ולקנות לה מתנת יום הולדת
דודי שלא ידע על תוכניותי ולא מיהר לשום מקום לא התאמץ כלל לא בער לו כלום ולא שם
על קריאותי שיזדרז ואני רתחתי ואיימתי להשאירו באמצע הדרך לבדו
גם איום זה לא עבד עליו והוא עצר למנוחה קצרה
הבנתי שזה לא ילך היום כפי שתכננתי והחלטתי לפרוש כשאני משאירו בשביל צועק וצורח שאני לא הוגן ולא נותן לו לנוח ונשבע שמיכה ישמע על כך ויענישני
מיהרתי לחדרי להתקלח לא ענין אותי אותו רגע ממיכה ומאף אחד אחר 
לאחר חצי שנה של חברות עם עירית סוף סוף יש לי הזדמנות לחגוג עימה את יום הולדתה 
ולהראות לה עד כמה אני אוהב אותה

לבשתי בגדים נקיים ומיהרתי לחדרה של עירית כשאני שורק לה מבחוץ 
בקבוצה היה כלל שבנים לא נכנסים לחדרי בנות והן לא נכנסות לחדרי בנים וכלל זה נשמר בקפידה כי מי שלא מילא את ההוראות היה מושעה ואף מסולק מהקיבוץ
עירית ששמעה את שריקתי יצאה החוצה ואני נפעמתי ממה שראיתי היא לבשה את החולצה הלבנה של שבת ואת שערה השופע אספה וקלעה לצמות כה יפה היתה שהרגשתי שאיני יכול לנשוםלחץ לי בחזה והלב הלם בפראות
קחי מעיל מלמלתי והיא נענתה ומשיצאה אחזתי בידה ורצנו לשער הקיבוץ
כמובן שאיש לא ידע על התוכנית שלי לנסוע איתה לטבריה למסעדה וברור שלו ידעו היו עושים הכל למנוע זאת כי אסור היה לעזוב את הקיבוץ בלי רשות ובלי מבוגר מלוה
רצוני לחגוג לה במסעדה רק שנינו לבד גבר על כל מכשול באותו רגע ולא חשבתי על התוצאה שתיגרם ממעשה זה כשיתגלה והעונש שיבוא אחריו
משיצאנו מהשער הרגשתי הקלה והבטתי לאחור לוודא שאיש לא ראה אותנו
הגשם פסק והכביש השחור נראה כאילו רחצו אותו בסבון החשכה כבר ירדה ואור ירח
מהסס בין העננים היה הדבר היחיד שהאיר את הדרך 
לא ידעתי מתי יעבור האוטובוס לעיר והצעתי שנחכה ליד התחנה ומה שיגיע קודם טרמפ
או אמצעי תחבורה אחר ניסע איתו ועירית הסכימה לכל מילה שלי מעולם לא הזמין אותה איש לבילוי ואינה זוכרת מתי והאם הלכה אי פעם למסעדה הבית שממנו באה היה דל ועני ובקושי אוכל היה בו לה ולאחיה הקטנים בית עם אם שלא מתפקדת חולנית ואב שיכור כל 
הימים ומסעדה או כל בילוי אחר היו מבחינתה חלום שלא מתגשם
הרגשתי את ידה לופתת את ידי בחוזקה כמבקשת עידוד והלמות ליבה הסגירה את התרגשותה לקראת ההרפתקאה שלנו
לפתע ראיתי מרחוק זוג פנסים אותתי בידי ולידי עצר מיניבוס תיירים ריק
לאן שאל הנהג בקול עייף לטבריה ענינו יחד עירית ואני בנשימה אחת טוב עלו אמר הנהג
לא אשאירכם בקור הזה בחוץ 
במהלך הנסיעה סיפר לנו שהוא חוזר הביתה לאחר טיול מעצבן עם תיירים מעצבנים עוד יותר ששיגעו אותו כל היום וכל מה שהוא רוצה זה כוס קפה חם ולישון
הבטתי בו בחמלה וסיפרתי לו על מטרת הנסיעה ולשעירית יש יום הולדת והוא צחק ולרגע שכח עד כמה הוא עייף ושר לנו כל הדרך שירי יום הולדת עירית התמוגגה ואני הרגשתי שמה שלא יהיה הצלחתי לשמח אותה ביום חשוב  לה כל כך והתגאתי בעצמי.

אורות העיר נראו מרחוק משתקפים להם במי הכנרת החשוכה ויצרו מן מעגל קסום סביבה
היכן תרצו לרדת ילדים? שאל הנהג 
לא חשוב עניתי היכן שטוב לך אם כי אני רוצה להגיע למרכז העיר היכן שממוקמות המסעדות ודוכני האוכל
אין בעיה אמר הנהג אוריד אתכם בדיוק במקום שתרצו
עירית החזיקה בזרועי וחמימות התפשטה בי הרגשתי עד כמה היא נרגשת וחייכתי לעצמי
משירדנו מהרכב פסענו יחד שלובי ידים למסעדה שממולנו שנראתה לי די יפה ויוקרתית
קיויתי שגם האוכל בה יהיה טוב 
נכנסנו ובחרתי לשבת ליד החלון הגדול המשקיף לכנרת
תוך רגע נעמד לידי מלצר ושאל מה נרצה להזמין וכך בעודי מזמין מכל טוב לשולחן 
דחפתי לידו פתק עליו כתבתי שהארוע יום הולדת ושיביא לנו קינוח מלכותי בהפתעה
המלצר הביט בי והנהן בראשו כמבין ענין ואמר אל תדאג הכל בסדר ורץ להביא את המנות 
המסעדה היתה ריקה לגמרי ומלבדנו ישב בה רק עוד זוג בפינה השניה החשוכה יותר
הבטתי בעירית כמהופנט לא יכולתי להסיר מבטי ממנה באור הנרות שעל השולחן היא נראתה יפה מתמיד לחייה וורודות סמוקות כמעה וצחוקה מתגלגל בעדינות בעודי מספר לה בדיחות הרגשתי כל כך מיוחד באותו ערב התפללתי שלא יגמר לעולם
לאחר ארוחה טובה המלצר לא איכזב והביא לשולחן עוגה קטנה ומתוקה עם נר במרכזה
תעצמי עיניים הפצרתי בעירית ובקשי משאלה היא עצמה עיניה רק שפתיה לחשו
מה ביקשת? שאלתי כשפקחה עיניים התספרי לי? והיא סמוקה ונרגשת אמרה שביקשה שלא נפסיק לאהוב לעולם ושתמיד נהיה יחד תמיד ולנצח
לא יכולתי להרגיש אושר גדול מזה והחזקתי בידה רכנתי לעברה מעבר לשולחן ונשקתי לה בעדינות על שפתיה זו היתה הנשיקה הראשונה שלי וכל שרציתי זה לנצור את הרגע לעולמים

כך ישבנו שעה ארוכה מספרים זה לזה מספר החיים של שנינו ונראה היה שהזמן עצר לרגע מלכת ורק שהצצתי בשעון הבנתי שאם לא נחזור מיד יקרה אסון בקיבוץ
לא ידעתי בעצם כיצד נחזור הרי האוטובוסים כבר מזמן לא עובדים  ולמוניות אין לנו כסף
ומי יודע אם נמצא טרמפ חזרה בשעה כזו
בואי.. אמרתי לעירית אחרי ששילמתי את החשבון בואי ננסה לחזור לפני שכל העולם יחפש אותנו גם ככה ידעתי שנחטוף עונש לא קטן ולא הזיז לי העיקר שימחתי את הילדה שאני אוהב ביום הכי חשוב לה בחייה זה שווה כל עונש וכל דבר
בחוץ החל גשם קל לרדת והטיפות היכו בנו כמו קוצים קטנים בשדה הפלחה מיהרנו למצוא 
את הכביש היוצא מהעיר כשאנו נרטבים ומשהגענו לצומת היוצאת מהעיר מצאנו מחסה בתחנת האוטובוס וחיכינו אולי יתמזל מזלנו ונמצא טרמפ לקיבוץ

מיכה הביט בשעונו בחוסר סבלנות שוב ושוב והרגיש שעולמו נופל עליו זו פעם ראשונה שחסרים לו שני חניכים ואת זאת גילה רק במקרה כשנכנס לחדרים לומר לילה טוב לקבוצה
וראה שהמיטה שלי ריקה ומיד רץ לחדרה של עירית וגם שם המיטה הייתה ריקה
הוא תשאל מאה פעם את כל הבנות והבנים ואיש לא ידע לומר לו דבר כי באמת לא סיפרתי לאיש על התוכנית הלילית שלנו
בחדר האוכל היתה המולה למרות השעה המאוחרת דינה המבשלת וחברותיה הוזעקו ממיטתן החמה ומילאו את הדוד מים חמים לתה ועוגיות הוצאו מהמחסן והושמו על השולחן
החברים נקראו כולם לחדר האוכל ושומר הלילה חילק פנסים לכולם והורה לפתוח בחיפושים ברחבי הקיבוץ
החברים התבקשו לסרוק גם ברפתות בדיר בשדות בכל חור אפשרי גם רופא הקיבוץ הוזעק 
והאחות פתחה את המרפאה והכינה תיקי עזרה ראשונה
המתח היה באויר כה חד שאפשר היה לחתוך איתו לחם
וכולם התפללו רק שימצאו את הילדים החסרים ושלא קרה להם דבר.



זליג המזכיר הסתובב בין כולם סהרורי וחיפש רק את מי להאשים הוא התחיל במיכה המדריך ולא פסח על אף אחד מהצוות המורים מדריכים אנשי סגל כולם חטפו ממנו על הראש וכל מה שהוא רצה שימצאו את הילדים ושהכל ישכח ושלא יקרה אסון שעליו יצטרך  הוא המזכיר לתת את הדין 

הבטתי בעירית היא רעדה מקור וחיבקתיה השעות עברו והבנתי שלא נמצא באמצע הלילה
אף טרמפ ומוטב לנו למצוא מחסה כל שהוא מהגשם והקור ובבוקר עם אור ראשון ניסע חזרה באוטובוס הראשון העולה לקיבוצים ואולי נספיק להכנס למיטות בשקט עוד לפני שחנה אם הבית תבוא להעיר את כולם ונינצל מעונש
חיפשתי מקום מחסה ומשלא מצאתי החלטתי להתחיל ללכת על הכביש היוצא מהעיר אולי נמצא משהו בדרך החזקתי בידה של עירית שהיתה קפואה והרגעתי אותה וכך צעדנו שעה ארוכה בחושך כשגשם מציקן משמש לנו מלוה קבוע
לאחר צעידה ארוכה ולא קלה ראיתי בשדה למולי בית מעץ קטן ועלוב שנראה כמו מחסן או בית אריזה ישן ושמתי פעמי לשם
הדלת היתה סגורה ובקושי הצלחתי לדחוף אותה ולהכנס 
בואי.. אמרתי לעירית וחיבקתיה הנה יש לנו מחסה ללילה בתוך הצריף שנראה באמת כבית אריזה ישן גיששתי בחשכה ומצאתי פינה יבשה וחמימה לקחתי כמה ארגזים ובניתי סביבנו מעין חומה שתגן עלינו מהרוח שחדרה מהחורים בקירות וכך חבוקים נרדמנו כשהמעילים משמשים לנו ככסות

בחדר האוכל המשיך האור לדלוק חברים נכנסו ויצאו חליפות כשהם באים רק לשתות משהו חם ומיד יצאו שנית לשדות הקיבוץ ולמטעים לחפשנו
השעות נקפו והבוקר כמעט האיר ועדיין לא נמצא דבר בתיה ועופר ישבו בחדר האוכל 
בפינה מכונסים בעצמם והתפללו חרש
הרכבים של הקיבוץ והטרקטורים וכל כלי תחבורה אפשרי היה מגוייס למבצע החיפוש 
וככל שהזמן עבר גברו החששות שבלב החברים ורק זליג המזכיר בקולו הנוקשה גרם להם להתעשת ולא לשקוע כשהוא מחלק פקודות על ימין ושמאל ודואג שאיש לא ישבר
אני לא מבינה אמרה בתיה לעופר בבכי הילד הזה הוא ילדנו והוא אחראי וילד טוב לאן הוא נעלם ולמה ומדוע לקח איתו את הילדה הזו עירית שגם ככה היא ילדה לא קלה זו אחריות גדולה מאוד מה שעשה ואני מקוה אמרה בתיה שהוא ידאג שתחזור שלמה ובריאה יחד איתו אחרת זה יהיה אסון מעין כמותו
עופר האב החורג שלי שאהב אותי כמו את בניו ניסה להרגיע את אישתו הבוכיה והבטיח לה 
שאני אחראי מאוד ושהוא בטוח שהכל יבוא על מקומו בשלום
הבוקר עלה ושמש שקרנית שלחה קרנים מהוססות מבעד לחרכי הצריף וריפרפה על פני
התמתחתי  בלאות ולרגע שכחתי היכן אני אך כשראיתי את עירית הצמודה אלי ישנה בשלוה הרגשתי שאין דבר שווה יותר מזה 
אבל השעה דחקה בי ורציתי להספיק לאוטובוס הערתי אותה בעדינות ויחד יצאנו לכביש על מנת שנוכל לעצור אותו כשיעבור
לאחר רבע שעה מורטת עצבים הוא הופיע בעיקול הדרך והנהג עצר לנו על אף שאין שם תחנה שילמתי לו והתישבנו על הספסל האוטובוס היה חצי ריק רק כמה פועלים שנסעו לעבוד בקיבוצים פטפטו בעליצות ושברו את השקט
עירית פחדה ולחשה לי שאינה יודעת מה יעשו לנו כשנגיע ואני בקול הבס שלי הרגעתי אותה ואמרתי לה מה שלא יעשו יגיע לנו אבל את הערב שהיה לא אשכח לעולם ואני מאושר
היא הביטה בי מהורהרת ואז אמרה שגם היא מאושרת וזו המתנה הכי יפה שקיבלה אי פעם 
לאחר כחצי שעה הגענו לתחנה בשער הקיבוץ הודיתי לנהג הנחמד ושמנו פעמינו לקבוצה.




הנה הם הנה הם ..נשמעו הצעקות ובשביל ממולנו שעטו מיכה וזליג ואחריהם חצי מחברי הקיבוץ כשהם מנופפים בידיהם בהתרגשות
אחרונים רצו בתיה ועופר ההורים המאמצים שלי מרוגשים ובוכים
כולם הקיפו אותנו במעגל לוחצני חובק ובליל שאלות ניתך עלינו אבל שנינו לא שמענו דבר 
עמדנו כבולי עץ לנוכח ההמולה ושתקנו במבוכה
הרגשתי שמפרידים אותי מעירית וידים חסונות לקחו אותי והרימוני ורצו היישר למרפאה
גם עירית נלקחה משם על ידי כמה בחורים חסונים וראיתיה אחר כך במרפאת הקיבוץ
האחות החליטה לקחת פיקוד והוציאה את כל החברים הנרגשים החוצה בפקודה וסגרה את הדלת במבט מנצח כאומר עד כאן מפה זו הממלכה שלי בלבד
הרופא הגיע ובדק אותנו ומשגילה שמצבנו טוב הלך לדרכו 
מיכה נכנס ראשון החל בשאלות ומשהבין שלא יקבל כעת תשובה עזב התבקשנו ללכת כל אחד לחדרו על מנת לישון יותר מאוחר הבטיח מיכה תצטרכו לענות על שאלות בחדר המנהל
לחצתי את ידה של עירית בחום ונפרדתי ממנה והובלנו לאחר כבוד כל אחד לחדרו ולמקומו
כמובן שאחרי כמה שעות נאלצנו לעמוד בחקירה צולבת והענין הובא גם לדיון אצל זליג המזכיר ומשהסברתי את המניע ואת ענין יום ההולדת הוחלט לא להעיף אותנו מהקיבוץ רק קיבלנו עונש אומנם לא קל אבל סביר לעבוד שעות נוספות בענפי המשק ולהמנע מפעילות חברתית  בקבוצה חודש ימים
עבודה אינה הורגת רק מחשלת אמרנו אחד לשניה  ועונש גם לא הורג העיקר שאהבתנו תמשיך ושנהיה יחד תמיד
בחדר האוכל ובכיתה כל יום שלחנו פתקים זה לזו ותמיד הזכירה לי שהמחווה שעשיתי לה ליום הולדתה לא תשכח לעולם ולי זה הספיק באותו רגע
מלבד הדאגה בקיבוץ הרי נזק לא נגרם לאיש והרגשתי מרוצה מעצמי וכל בוקר אמרתי לעצמי רון את העונש קיבלת אומנם אבל השכר הוא אש האהבה ולי זה היה עולם ומלואו
להיות נאהב ולאהוב דבר שהיה חסר לי כל כך בחיי.

המשך יבוא....