סיפור אמיתי - רון פרק ה - סוף!!!

אדי היה אחד הטיפוסים המוזרים ביותר במחלקה הוא הגיע מבית חולים אחר רחוק שמעתי שעשה בלגן רציני שם
אדי היה קטן ממני בכמה שנים בן 23 בלבד אחרי שרות צבאי שאותו מילא בכבוד ביחידה מפוארת ששמה נישא לפניה
בן יחיד ומפונק להוריו שכל מה שרצה קיבל בחייו רק היה צריך לבקש ולפעמים גם את זה לא בהכרח
לאחר השרות גילו אצלו מחלה בדמו והוא אושפז לטיפולים אותם שנא והתנגד להם בכל כוחו אך לשווא
הוריו שלא הסכימו עימו כמובן דאגו לאשפזו תחת רצונו ודאגו שיקבל את הטיפול כך או כך
השמועות שרצו במחלקה הן שהוא עבר כבר כמה בתי חולים ובכל מקום התייאשו ממנו והעבירו אותו לאחר בהנחה שאולי ימצא סוף סוף את מקומו שם
ריחמתי עליו אבל גם לא סבלתי את התנהגותו השחצנית את יהירותו כלפי הצוות המטפל
לא שחס וחלילה אני הייתי צדיק הדור גם לי יצא שם של מרדן ומניפולטור לא קטן אך להבדיל ממנו מעולם לא פגעתי לא ברופאים לא בצוות המסור ובטח לא מררתי להם את חייהם כמו שהוא נהג לעשות ולהביט עליהם מלמעלה כאילו הוא האלוהים
הוריו באו לבקר יום ביומו הבנתי שהם גרים רחוק ממזור ולקחו להם דירה בשכירות כאן קרוב באחד המושבים כדי שיהיו קרובים לצאצא שלהם
כל יום קנו לו צעצוע אחר אם זה דיסקמן אם זה טלויזיה קטנה משלו בחדר בגדים בשמים
נעלי ספורט שכבר לא היה להן מקום בארון הקטן בחדרו
הצוות ניסה לא פעם להסביר להם שזה לא בריא מה שהם עושים אך הם כאילו חשו אשמה על כך שילדם היחיד חולה וסובל ובמתנות ניסו להמתיק לו את מרורי החיים
אדי היחיד שלא הסכים ללבוש פיז'מה והתהלך במחלקה באמוניות ונעלי ספורט שאותן החליף כמה פעמים ביום לפי צבע בגדיו
היו כאלה בין החולים שקינאו בו והוא כדי לקנותם חילק להם מהמתנות שקיבל ובכך קנה את אהדתם וקרבתם
אבל היו כאלה כמוני שלא סבלו זאת ולא הסכימו לקבל ממנו דבר ואף בזתי לו על היהירות השחצנות וכל השאר
סטלה גם היא לא אהבה את התנהגותו לא פעם הוא פגע בה על יד כולם וצחק בקולי קולות מנסה למשוך אחריו את האחרים ולשווא כי איש לא העז לצחוק או לפגוע בסטלה שלנו שלמרות חיצוניותה המשדרת משמעת ורצינות כולם ידעו איזה לב מסתתר בתוכה
ואהבו אותה מאוד

באותו בוקר הגעתי לחדר אוכל כרגיל כשרוחי טובה עלי חיכיתי כל יום לגמר הארוחה לטיפול החדש עם איילה שכן רק הידיעה שאבלה חלק מהיום לידה גרם לי לחייך בסיפוק
כשנכנסתי לחדר האוכל ראיתיו את אדי יושב בחולצה חדשה מתחת לאמונית שלבש ובוחש בצלחת בפראות כשהוא מתיז את האוכל לכל עבר
הצוות הסיעודי שעמד בפינה לא אמר דבר רק הביט בדאגה במתרחש וסטלה שעמדה מנגד ראיתי את האש יוקדת בעיניה אבל שתקה היא כבר הכירה את הפציינט שלה
כולם הכירו את אדי דבר אינו חדש תחת השמש חבל היה להתחיל איתו בכלל חיכו רק שיסיים לאכול וילך לחדרו
סטלה החליטה לגשת אליו לעודדו לאכול שכן היה לה חשוב שיואכל ויתחזק לקראת הטיפול שלו שגם כך היה סיוט לכולם
היא נגשה לאדי ושאלה אותו ברכות מדוע אינו אוכל ונובר בצלחתו ומעיף את האוכל לרצפה לא חבל שאלה? אדי הרים עיניו מהצלחת קם ממקומו בחמת זעם ברגע זה הבנתי עד כמה שגוייה הייתה החלטתה של סטלה
לכי תזד.... סינן מפיו בעודו יורק עליה וביד אחת העיף את המגש שלו כשהאוכל מתפזר לכל עבר


שתיקה רועמת השתררה בחדר האוכל כולם הניחו את הכפות והמזלגות על השולחן וחיכו בדממה למה שיקרה בהמשך
לכי תקראי לכוח העזר שלך שאג אדי על סטלה שיבואו לנקות את זה והביט בה במבט מנצח כשהוא מחייך אליה בבוז
הרגשתי שהדם עולה לי לראש חוזר לרגליים וחלילה הסתכלתי על סטלה המבוהלת ונשבעתי לעצמי שראיתי דמעה זולגת על לחיה
יותר מזה לא הייתי צריך קמתי ממקומי ניגשתי לשולחנו של אדי וציויתי עליו בשקט לנקות הכל אבל מיד הוספתי ונעצתי בו מבט רצחני
אדי לא אהב אותי כשם שלא אהב רבים במחלקה אך ממני ידעתי שהוא מפחד ומעולם לא העז לדבר אלי בשחצנות כמו שדיבר לאחרים
מיד!!! המשכתי בקול מאיים אתה מנקה הכל ומבקש סליחה מסטלה הבנת את זה זבל קטן? שאלתי ולא נתתי לו אפילו שהות לענות לי למרות שידעתי שהוא לא יעז להתחיל איתי
אדי גילגל עיניו ועבר על פני כל הנוכחים אחד אחד מנסה לקנות לו איזו הגנה ממישהו או אהדה או אפילו הסכמה וניסה להתגונן באומרו שאוכל כזה מגעיל שסטלה תיתן לילדים שלה לא לו
אתה תאכל פה מה שאני אוכל ומה שכולם אוכלים אמרתי בשקט ואם לא טוב לך לך לאמא ואבא היקרים שלך שעושים לך פוצי מוצי כל היום ושיקחו אותך למסעדה בכרמל מצידי אבל כאן אתה תאכל מה שנותנים ואם לא מוצא חן לך אל תכנס לחדר אוכל זה יותר הבנת?
אדי הביט בי מזועזע מעולם לא דיברו אליו בטון כזה הייתי בטוח שתכף יבכה
הבנת!!! שאגתי שנית והבטתי בו במבטי רצח עד שלא נותר לו אלא להסכים והוא הנהן בראשו כמבין
אני רוצה לשמוע שהבנת אמרתי שוב תגיד את זה שכולם ישמעו ולאדי לא נותרה ברירה והוא אמר בקול מהסס שהוא מבין
כעת לך לסטלה המשכתי בשלי ותתנצל אדי החל לאבד גובה הוא ידע שאני לא אוותר לו
וניגש לסטלה הוריד עיניו וביקש סליחה
לי זה הספיק
כעת אמרתי לו נקה את מה שליכלכת ותעוף מפה להבא לכאן תיכנס רק אם בדעתך לאכול ואם לא יש לך פטור ממני
חזרתי למקומי לאות עטפה אותי רגשותי התערבבו מצד אחד ריחמתי על האומלל המפונק הזה כי ידעתי שבכל התנהגותו אשמים רק הוריו והורים לא בוחרים מה לעשות אבל מצד שני
הרגשתי דקירה בלב על העלבון על הפגיעה בסטלה שלנו ועל זה לא יכולתי לעבור בשתיקה הייתי מוכרח לעשות מה שעשיתי הרגשתי את הגאווה ממלאת אותי הרגשתי סיפוק
המשכתי לאכול בשקט וגם האחרים חזרו ללעוס ולצחוק ולדבר כאילו כלום לא קרה
סטלה ניגשה לשולחני ושאלה בשקט נרגעת רון?
כן עניתי אני רגוע מאוד להבא שיידע איך מתנהגים במיוחד עם אלו שרוצים רק בטובתו ונמצאים פה עבורו ולא יספתי עוד
היא הסתכלה בי רגע נוסף והלכה אני בטוח שראיתי משהו בהבעת פניה אולי זו תודה אולי זו הבנה לא ידעתי להסביר לעצמי מה אני רואה אך הדבר החשוב שידעתי כן להסביר לעצמי הוא שאני אוהב את סטלה כמו אמא ולעולם לא אתן שיפגעו בה.





הימים חלפו להם בקצב איטי ומעצבן הטיפול החדש המשיך כמתוכנן איילה אמרה שהיא מאוד מרוצה מהבדיקות שנעשו כל יום אחרי הטיפול אבל אני הרגשתי שכוחי אוזל וחשתי שאינה אומרת לי את כל האמת
רק השהייה שלה לידי כל יום ליד מיטתי נתנה לי כוח להמשיך את הטיפול הזה
התופעות לוואי גברו היא שראתה את הסבל כבר הייתה מוכנה מראש עם המזרק המושיע
לא הייתי צריך בכלל לבקש מספיק מבט אחד בי וידעה מיד קיבלתי את הקינוח שנתן לי לישון שעות אחדות בשקט
לא כל כך הצלחתי לקום מהמיטה להסתובב במחלקה כהרגלי בגלל הטיפול רוב הזמן שכבתי במיטה כזומבי
מאז התקרית עם אדי לא שמעתי יותר תלונות עליו ולימים שאלתי את איילה מה קורה איתו היא ענתה שהוא קיבל עליו את הדין ומסכים לטיפול בו ולא מצייץ
משהו השתנה בו אמרה איילה מהורהרת ואני ידעתי זה בגללי בגלל מה שקרה אבל לא העזתי לומר לה זאת שלא תחשוב שאני מניוק ורשע
ענני הרכילות במסדרונות גם סיפרו שאדי הפסיק להתלבש כדוגמן גם הוריו התבקשו להפסיק להביא לו צעצועים ובגדים חדשים אמרו שבכלל הוא החל להשתלב בחיי המחלקה כמו כולם דבר זה שימח אותי מאוד חשתי מרוצה מעצמי
סטלה נכנסה לחדרי כל יום מספר פעמים היא שמעה מאיילה שאני נחלש מהטיפולים שאין לי כוח לכלום ראיתי את הדאגה בעיניה החמות היא השתדלה להביא לי את מגשי האוכל
לשבת לידי בעוד אני אוכל ולעודדני כל ביס שכבר הסכמתי לעשות גרר מצידה קריאות שמחה וצהלה לא פעם הייתה שולחת יד ומלטפת את ראשי כאמא טובה ומבטיחה לי שהכל יהיה בסדר למרות שכמו שאני ידעתי גם היא ידעה שהכל לא בסדר בכלל לא בסדר
במזור היה צוות נקיון רגיל וצוות נקיון שמורכב רק מאחיות קראנו לו צוות דלתא והוא היה נכנס רק לחדרים אחרי עזיבת פציינטים שהלכו ממזור או שהלכו בכלל כל פעם שראיתי אותם מזוית עין נכנסים לחדר זה או אחר ידעתי מישהו עשה צק אאוט והם מכינים את המלון לחדש שיגיע ויעשה צק אין בדיחה גרועה מכברית אבל מציאותית מאוד פה במזור
איילה השתדלה לתת לי מזמנה כמה שאפשר ישבה לידי בשעת טיפול וגם אחרי הטיפול לא פעם הקריאה לי מספרים שהביאה מהספריה ניסתה לגרות את דמיוני בשיחות על הספרים הללו שקראה לי ובלבד שלא אשקע בתוך עצמי
הימים נראו לי כנצח הלילות עוד יותר לעיתים הייתי ער ומפוכח לעיתים שקוע בחוסר הכרה
זמני שבא והלך זרועותי נראו כמו מכשיר בתחנת דלק שמרוקנים ממנו את טיפות הדלק האחרונות הן היו מחוררות ורזות וצבע פני היה ירוק ממש כמו העץ שניבט מחלוני
כל מה שרציתי זה רק לישון איילה לא הרפתה בתת המודע שלה היא הבינה שאם אשקע זה יהיה רע ודאגה להעירני כל הזמן להעלות שיחה לאויר לדאוג שאתחזק
אף פעם לא ראיתי את סטלה כמו שראיתיה לאחרונה פניה היו צהובות ונפולות כל רגע פנוי
היא התייצבה בחדרי פעם הביאה שוקולד ופעם פרי זה או אחר תמיד באה עם משהו ביד כאילו להצדיק בפני את נוכחותה הרבה
תמיד סידרה לי את הכריות פתחה חלון סגרה חלון הרגשתי שהיא רוצה לרצות אותי עוד ועוד שארגיש בנוח כשהייתה נכנסת ואיילה בחדר מעולם לא שאלה את איילה בפני מה איתי ומה המצב תמיד אמרה לה שהיא רוצה לדבר איתה בחוץ כשתתפנה
ידעתי שהיא חוששת לשאול ועוד יותר חוששת שאשמע למרות שלא פעם כשנכנסה עיני היו עצומות אך היא לא הייתה בטוחה אם אני ישן או לא ולכן לא אמרה דבר
הקיץ פינה מקומו לסתיו התפאורה בחלון השתנתה העצים הירוקים עמדו במערומיהם ורוחות
של סתיו ניערו את האויר המהביל והפיחו בו קרירות
איילה המשיכה לשבת לידי בדבקות יום ביומו וגם כשביקשתי להפסיק את הטיפול הזה כי ידעתי שאין בו תועלת ואינו גורם להקלה ובטח לא לריפוי היא לא הסכימה ואמרה לי תהיה חזק ונמשיך אנו ננצח
אנו? הייתי שואל את עצמי בלב האם היא באמת חושבת עלי ועליה יחד האם היא מבינה שאני מאוהב בה? האם עקשנותה להמשיך נובעת מפחד לאבדני? אבל לא העזתי לשאול.

מעולם לא הייתי פחדן מעולם לא חשבתי שאכן אני עומד להפסיד והפעם החשש הזה כירסם בי עד כי לא נתן לי מנוח
כל יום שעבר היה קשה יותר ותובעני יותר גם בפניה של ד"ר איילה ראיתי שינוי כלשהוא
כשישבה לידי הרגשתי עצבות פורצת מתוכה קולה כבר לא היה בטוח כמקודם ושטף דיבורה וסיפוריה אלי ירדו פלאים יותר ויותר ישבה מהורהרת ושותקת
לא פעם כשסיימה את תורנותה והייתה צריכה ללכת הביתה לבת שלה לקיבוץ הייתה מוותרת ומבקשת מסטלה להתקשר לבית הילדים ולומר שהלילה היא נשארת במחלקה
וידעתי שהכוונה היא נשארת איתי לידי
הייתי חלש הרגשתי מיותר בעולם הזה ורק דבר אחד רציתי באמת ולא העזתי וזה להתוודות בפניה על אהבתי לספר לה שמרגע שנכנסה באותו בוקר למזור וראיתיה אני מאוהב בה
דבר שידעתי לשמור בסוד מפניה עד כה ונתתי לה להרגיש שאנו רק ידידים טובים
נשבעתי לעצמי שלא אלך מהעולם הזה לפני שאספר לה כמה אני אוהב אותה למרות שרציתי לעשות זאת כבר אבל נמנעתי לא רציתי להעמידה במבוכה וחששתי שאם תדע על כך אולי תימנע מלשבת שעות רבות לידי וזה דבר שלא הייתי מוכן שיקרה לעולם
איילה הייתה הכוח שלי הדלק למנוע שלי הגמור ועם הדלק הזה אני אמור לשרוד עוד קצת
ודחיתי את התתודות לפניה לרגע שארגיש שנגמר
גם סטלה לא משה ממיטתי במיומנות ובאהבה רחצה אותי כל יום כי לקום למקלחת זה היה כמו ללכת על הירח דבר בלתי אפשרי מבחינתי
דיירי מזור התחלפו בקצב ורק מעטים זכו ללכת לביתם עם הבשורה באמתחתם כי הטיפול בהם הצליח ונותן להם עוד קצת זמן שאול אותו יוכלו לחלק עם יקיריהם בבית
צוות נקיון דלתא עבד שעות נוספות כדי לעמוד בקצב הצק אין וצק אאוט ואני ראיתי ושתקתי
פעם עוד הייתי מתענין שואל מי הלך הביתה ומי חזר למקורות אבל הפסקתי עם זה
הרגשתי שאיני רוצה לדעת יותר
רק פעם אחת סטלה נכנסה לחדרי רוטנת וחשבתי הנה שוב בטח אדי ממרר לה את החיים
ושאלתי אותה מה איתו
סטלה הביטה בי וכאילו לא שמעה את השאלה ניסתה להתחמק ולהעביר נושא אך אני חששתי שאכן מדובר באדי ששוב עשה לה הצגות והמשכתי בשלי לשאול מה קורה איתו והאם הוא הסיבה לעצבנותה ונשבעתי לה שלמרות שאין בי כוח אני אלמדו לקח
סטלה הבינה שלא תוכל להתחמק מהתשובה ואמרה לי בשקט האופייני לה ובלי העמדת פנים שאדי כבר לא מציק ולא יציק כי הוא כבר לא איתנו
אני חושב שזו הפעם הראשונה שחשתי מחנק בגרוני ופחד משתק שכזה עטף אותי הסתובבתי במיטה לצד שני שלא תראה שאני בוכה וביקשתי ממנה לצאת מהחדר סטלה הבינה לא לחצה וביקשה שאקרא לה שוב מתי שארצה בה
איילה שמעה על הענין ונכנסה מנסה לעודדני ולהסביר שלאדי המחלה רצה בדם ולא היה סיכוי רב אבל לא הצליחה לשכנע אותי אני הבנתי מה שסרבתי זמן רב להבין ולקבל היום זה אדי מחר זה אני ואחר כך עוד ועוד ועוד כנראה ליושב ראש למעלה חסרים הרבה סגנים בלשכתו והוא צריך כמה שיותר לצידו
פחד מהלא נודע הוא דבר משתק ויותר מאשר הוא מפחיד הוא גם מבחיל המחשבה מה ישאר ממך מה יהיה אחרי המוות מילה שאף אחד לא העז לומר אותה פה במזור תמיד החליפו אותה במילות נרדפות מתוקות יותר קלילות יותר מנסים לייפות את מה שאין
חלף הסתיו והחורף עמד בפתח ושידר אותות של גשמים וקור אני כבר לא הרגשתי דבר אצלי הכל היה חדגוני אותו דבר קור חום לא הזיז לי כי לא חשתי כלום
רק עיני דיברו קולי לא נשמע הייתי כה חלש שבקושי הצלחתי להזיז את ראשי לצדדים דבר שהכרחתי עצמי לעשות ולו כדי לוודא שאיילה יושבת לידי כמו בכל יום ולא עזבה
אכן היא הייתה שם יום יום שעות על שעות גם הלבורנטים הפסיקו לבוא לשאוב ולהקיז דמי
לא יכולתי לשאול והייתי כותב את שאלותי לאיילה על לוח עם גיר •