רצח נשים

מוטיבציה לאלימות כלפי בנות זוג על כל צורותיה נעוצה ברכושנות הגבר כלפי האשה המשקפת את תפיסת הזכאות לשליטת הגבר כמה שנתפס כקניינו.
קנאה מינית וכעס הם הרגשות על פי התפיסה הרווחת המשמשים טריגר לרצח בת הזוג.
הרצח מנקודת המבט הרווחת הוא סופו של מסלול, ונקודת השיא בהיסטוריה של אלימות שקדמה לה.
עשרות שנות מחקר הצביעו באופן עקבי על כך שמרבית מקרי הרצח של בנות זוג קשורים באיום הנטישה ומתרחשים בנסיון בתגובה של האשה לסיים את מערכת היחסים בינה לבין בן זוגה.
למרות שזוגות נפרדים על בסיס יומיומי ואי נאמנות מינית היא תופעה בלתי נדירה , רק מעט מאד גברים ירצחו את בנות זוגן.
בעוד הקשר הברור בין פרידה לרצח חוזר ומייצב במחקרים, עדיין לא נענתה השאלה הבסיסית מדוע אנשים מסויימים יגיבו באופן כל כך קיצוני, על החוויה המשותפת השאלה המעוררת למה כל כך מעט גברים רוצחים את נשותיהן.
הממצאים מצביעים על הצורך ךלהבין רצח נשים כתופעה הנטועה בקונסטלציה מסוימת של גורמים החוברים יחדיו ויוצריפ תנאים של הרצח.
ישנן סיבות רבות כמו מציאות הניחווית ומאופיינת בתלות רגשית עמוקה של הגבר בבת זוגו. זהות גברית המוגדרת במונחי כח ושליטה ואישיות מאופיינת בנוקשות אלימות ותוקפנות, בעלות ופרונות רגשית כמו קנאה וזעם משחקים תפקיד במכלול הגורמים הבונים את המוכנות לקפח אתחיי בת הזוג.
נכון יותר להבין את המניע לרצח התנאים או התשתית לצמיחתה של אלימות קטלנית. קיימים תנאים של סיכון המצטרפים ופועלים זה על זה , כאשר האשה היא כל עולמי של הגבר והפרידה ממנה נתפסת כאובדן הזהות , ממצאים מחקריים מוכיחים על דינמיקה של התקדמות לקראת המעשה, לאורך תקופה של שבועות גם חודשים תקופנה זו מסומנת בקיומם של רגשות מתמשכים כמו קנאה, כעס, חרדה, דכאון וייאוש אשר מעצבים תחושה רבת עוצמה, לתפיסת המציאות. בתוך הקשר הרגשי הזה מבשיל רעיון הרצח ומתקדם למימושו.
הטענה המרכזית החוזרת היא חוסר נאמנות מינית , או כוונת האשה נתפסים כדחיה המציתה בגבר זעם אלים. ייחוס הרצח למצב רגשי עד כדי חוסר שליטה פועל כדי להקל על הגברים הרוצחים ולה]פחית ממידת אשמתם ואחריותם. הם נאחזים בו כבקרש הצלה.
גברים הרוצחים נשים להשגת מטרה כזהות גברית בכבוד ובהוכחת הדומיננטיות , לדעתי הם גברים פחדנים, הפועלים נגד החלש מהם.
רבים ממקרי הרצח ממוקמים על הרצף שבין רצח מתוכנן בקור רוח לבין רצח איפולסיבי, המונע מתוך עוצמת עיוורון הרגש.
רצח נשים הוא תופעה נדירה (לא כל כך בימינו) ןאילו אלימות כלפי נשים היא שכיחה.
אומדן הנזק בוויתור על החופש משמשים הרתעה יעילה לקטילת חיים.
הגבר חווה את עצמו תלוי באובייקט האהבה ובה בעת חש זעם גדול, על התלות והפגיעות הנובעת ממנה, הפרידה מן האשה לוכד אותו במציאות בלתי אפשרית , מבחינתו אין הוא יכול להיות איתה, ובה בעת חווה תחושה חזקה, של חוסר היכול לחיות בלעדיה, על אף שהיחסים הרסניים ומשפילים אין הוא יכול לוותר, הוויתר על האהבה הוא כוויתור על עצמו.
הרצח ופעמים גם ההתאבדות נתפסים בעיניו כדרך היחידה החוצה ממצב של חוסר מוצא. רצח אשה הוא וודאי גלוי האלימות הקיצוני ביותר. למרות שפעמים רבות זה היה כתוב על הקיר אך היה בלתי נמנע.
הרוצח הורס גם את חייו וחיי בני משפחתו.
...פוסט כה חשוב וראויי ... שווה לתת לו הגהה נוספת ...
רצח-נשים הוא הקצה התחתון[תרתיי-משמע]של תוקפנות
כלפיי נשים ובכלל. תוקפנות זיכרית-גברית[שהלא גם נשים
חוטאות בזאת]מקורה בדימויי-עצמי-נמוך-נמוך-נמוך:בבעיית
עומק[שנידרש לה טיפול צמוד לאורך כל החיים]של הערכה
עצמית מחוללת והרוסה,כל אחד וסיבותייו עימו. מאמינה ב:
אחריות-אישית וערבות-הדדית,על-מנת לטפל ב ת ו ק פ נ ו ת