ההומלס והאלמנה

משנכנס לחדר העיון של הספריה כל העיניים הופנו אליו
לבוש בלויים , ידייו אוחזת בשקיות ניילון ופרץ עז של 
סרחון נדף ממנו.
התיישב על יד אחד השולחנות ועיין בעיתון יומי. 
מולו ישבה אישה כבת 45 , עבת בשר , אודם עז מרוח על 
​שפתייה ומבט של סלידה על פנייה אחרי שניות קמה ועברה לשולחן המרוחק ביותר.
על ידו ישבה עלמה צעירה "אוי אמא" פלטה ועזבה במנוסה 
את חדר העיון. כעבור דקות ספורות נכנס  מנהל הספריה פנה להומלס ואמר:" אדוני תואיל לעזוב מיד את הספריה!".
"מדוע?" שאל.
"מתלוננים שאתה לא מריח טוב" השיב המנהל.
" לא עוזב בפעם הבאה אני אריח טוב".
"אזמין משטרה"
"תעשה כרצונך, לא עוזב!!!"
לפתע ניגשה להוממלס אישה כבת חמישים ,נאה ומטופחת מאוד ואמרה לו:" אני גרה בקרבת מקום בוא אלי תתקלח ותחזור לספריה".
ההולמס נענה קם ממקומו והתלווה לאישה לעיניהם המופתעות של הנוכחים.
משנכנס לדירה זכרונות של דירה ובית הציפו אותו.
"הנה מגבת כך גם מכנסי גינס חולצה ולבנים  של בני ,נראה שהמידות יתאימו לך.
הוא נכנס לאמבטיה ואחרי שעה תמימה יצא נקי וריחני מהסבון המבושם. 
ארוחת צהריים חיכתה לו על השולחן והוא אכל ברעבתנות את כולה.
מסיים לאכול שאלה:" כיצד הגעת למצבך?"
"הייתי נשוי עם שני ילדים בגיל בית ספר, לא הסתדרתי עם אשתי , רצתה להתגרש, התגרשנו, ניזרקתי מהדירה , ממשכורת של דוור בדואר לא יכולתי גם לשלם מזונות גם לשכור דירה וגם לכלכל את עצמי.
נישברתי לא יכולתי להתמודד עם החיים , עברתי לגור ברחוב ולישון בגינה ציבורית.
"אני אלמנה גרה בדירה עם בני בן ה-25, תוכל לגור איתנו עד סוף החורף". אמרה.
"אינני רוצה להיות לטורח תודה על הכל", קם ופנה לדלת.
"חכה רגע" הוציאה מארנקה שטר של 200 ש"ח ומסרה לו, לקח את השטר ונישק את ידה.
שמעה אותו יורד במדרגות , אח"כ הביטה מבעד לחלון ראתה אותו הולך עם החבילות.
חבל...גורל של אדם...בעצם גבר נאה ונחמד....לפתע קפאה במקומה וצמרמורת אחזה בה " הוא דומה מאוד לבעלי היקר רמי שנהרג לפני שנתיים בתאונת דרכים..."      עתה הבינה את פשר התנהגותה כלפיו.....  צלצולו הרם של הטלפון קטע את הרהוריה והיא ניגשה להרימו מהעריסה.