הצילום
צילום הוא בבואתה של תקופה, הצילומים הם האיטרפטציה של העולם, כמו הציורים והרישומים שגם הם נצחיים.
ישנם צילומים שהם מאד עוצמתיים ומרטיטים ואינם נשכחים במשך עשרות שנים, הצילום מתכוון לכסות נושאים רבים ככל האפשר, הוא מכשיר רב כח, המתעד עוני רעב ומלחמות.
במיוחד מעריצה אני את צלמי המלחמות,המתעדים מלחמות אכזריות, ותוך כדי צילום מקפחים את חייהם, ביניהם היתה צלמה אמיצה כמו רבים מן הצלמים קיפחה את חייה וצולמה לאחר מכן כאשר עגיל באוזנה.
רבים מהם צולמו לספר מיוחד, אכן הם גיבורים אמיתיים.
התצלום אשר התנוסס על עמודי השער של רב העתונים בשנת 1972, של ילדה דרום ויטנאמית, עירומה, עטופה באש בכל גופה אשר נכווה, רצה לקראת המצלמה זרוכותיה פרושות והיא צורחת מאימה וכאב, תמונה מטלטלת זו , גרמה מן הסתם לסלידת הציבור ממלחמות, יותר מאשר מאות שעות של מעשי זוועה שצולמו בטלביזיה.
לצילום פנים רבות, המצלמה נלווית גם לתא המשפחתי, עוקבת אחרי התפתחותם של הילדים, מעצבת דיוקנאות המעידות על אחידות המשפחה, הם נעשים ונאספים אל תוך האלבומים באהבה.
התלות במצלמה אינה פוחתת גם כאשר אנשים מתיירים, החוויות שהם יוצרים נקלטות דרך חור המצלמה. הזמן מורכב מאירועים שמחים ומעוננים, הראויים לצילום, הצילומים הם אלמותיים, ומדי פעם בפעם אנו מתראפקים עליהם בנוסטלגיה.
ישנם צלמים כפיתיים המצלמים כל מה שזז, ומלקטים זאת כאוסף פרטי.
אמר מי שאמר בשעה שאנו מפחדים אנו יורים, כאשר אנו נוסטלגיים אנו מצלמים.
התצלום הוא נוכח נעדר, בעת ובעונה אחת, תצלומי אנוש, תצלומי נופים מהפנטים, תצלומו של כוכב רוק בפוסטר מעל מיטתו של נער מתבגר, תצלומים גם משמשים כקמע, המבטאים רגש סנטימנטלי.
מלארמה בן האטטקנים של ה-119 אמר שכל דבר בעולם קיים כדי להיעשות לספר, היום הכל קיים כדי להיעשות לתצלום.
המצלמה היא סוג של דרכון המבטל גבולות מוסריים ועכבות חברתיות ומשחרר את הצלם מכל אחריות.
ההצדרה היא זו שהצילום מקפיא את הרגם, משרת מטרה נעלה, שימורו של עבר ההולךצ ומתפוגג.
דוגמא לציום של בוב אדלמן משנת 1972 דיוקנו של מחוז באלבמה הכפרית, אחד העניים והמבישים ביותר, דוגמא לצילום דוקומנטרי, להראות את העלובים והמקופחים בצידי החיים.
לא כל הצלמים נמשכים להביע במצלמה רק את היופי והאסתטיקה, ישנם צלמים המצלמים גם את הכיעור ומדגישים שזה מכוער אך גם יפה.