אני לעצמי
יָשַׁבְתִּי בָּדָד
מכונסת אֶל תּוֹך עַצְמִי
ידי חובקות גּוּפִי
רָאשֵׁי שָׁמוֹט אֶל תּוֹך חָזִי
שׁוֹמַעַת דוֹפֵק הַלְמוּת לְבָבִי
הַשְׁקֵט עוטף
מִצְּלִיל אֶת הַחֲשֵׁכָה
אוספת אֶת כָּל כְאֵבִי
וְכָל חוסר חֲיוֹתִי
ומבקשת שתותר
הפקעת מליבי
זְמַנִּי בְּיָדִי
נוברת במחשבתי
כְלוֹאָה בְּתוֹך חירותי
העֲנָנָה שֶׁל חוסר הוודאות
מתבהרת בתוך רָאשֵׁי ....
לא נתמוסס לנו יחד זאת יודעת
זְמַנִּי כולו שֶׁלִּי
וּבְתוֹך כָּל הבליל
הילה קְטַנָּה שֶׁל אוֹר
מחלחלת לתוכי
רוֹצֶה לָצֵאת
לִמְצוֹא מֶרְחָב
לְהַשְׁקִיט רוּחִי ....
לנשום אַט פְּנִימָה
להתפעם להשתאות
עַל&nbsrc="webfiles/camoni/
בפרץ של חולשה...
ברגע של פרץ חיבה
מתקשרת, בצורך של הרגע
שמחה נילהבת
לספר לך....להגיד לך...
ואתה – נדבר מחר ,נשמה
ועם ההרגשה הפגועה קפואה
לא ממש נירדמת...
ברגע של חולשה
מתקשרת, מהססת
מבקשת לקבל הבנה...
לקריאת הפוסט
געגוע
יש לילות
בהם מתחננת שאור השחר
יגאל אותי מהליל...
שהבוקר יפציע
ויש לילות
שמבקשת שאור הבוקר יתמהמה
לא יאוץ לזרוח בחלון חדרי
שהלילה יתארך ....
להמשיך להיות חבוקה בין זרועותייך
להריח...
לקריאת הפוסט
הצהרה
"הצהרה"
זה ימים רבים הופכת בדעתי
זה לילות רבים שדעתי מתהפכת
נפשי נשמתי גם בימים וגם בלילות משוטטת
הומה אלייך בשמחה עצורה
וגופי מרגיע מאט את הקצב
מרחיקה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
י פההה יו תר מי פה
אה בתי
אב יה
המשך ליים טובים יותר
מלא עצב ובדידות....