מוטקה > בלוגים > הבלוג של עפיפון > " מן הים הכללי וטיפה-ות משלי" (טיפה??_שיטפון . צונאמייי והצהרת כוונות.
" מן הים הכללי וטיפה-ות משלי" (טיפה??_שיטפון . צונאמייי והצהרת כוונות.
אנוכי, עפיפונה - אביה רז ויצמן. (כדי להימנע מכך שיאשימו אותי בנסיון ללשון הרע( סמיילי מחייך )
אחרי ויה דולורוזה שלא אפרט כי אני מתכוונת לכתןב תאור מייגע ולא להיות ספציפית
, הגעתי שלשום לפגישה שנקבעה לי בסיוע המשפטי אי שם בישראל והתברר שהעורכת דין ש.א. נעדרת.
" האם את מעוניינת שנקבע לך מועד אחר?" נשאלתי בתקוות שאסכים מתוך עייפות והתשה,
אני לא. בל ובא.נקבע לי דיון עם הזהרה של צו מעצר מבית הדין הרבני(שכבר שלח לי משטרה 3 פעמים לפחות) ברבנות . ולכן דם ואש ותמרות עשן לא יזיזוני מכאן.
אז חיכיתי. לפגישה עם עו"ד שיופיו ושיגעונותיו אינם ידועים.
חשבתי לנמנם קמעה או לעשות הרפייה, אך בינתיים,מספסל שנמצא מאחוריי ,שמעתי שיחה מוזרה עד הזויה בין זוג שישב בחדר ההמתנה,שיחה בין שני יצורים שנראו לי כזוג מוזר.
היה הקול של האישה בהברה צברית והשני-יה בקול בס של גבר במבטא הונגרי מנומס וערב
שדיבר על עצמו בלשןן נקבה.( אני יודעת, אני שומעת וכו). ולא ידעתי אם מדובר בקוקסינל או בעולה חדש שאינו שולט בעברית.
נעורה בי סקרנות עזה, אך לא העזתי להסב את ראשי
לא יאה להאזין לשיחה של אחרים. אבל הסקרנות הנשית הקשתה עלי את האיפוק. אז הקשבתי...
-"מתי את נוסעת להאיטי?"( האישה עם מבטא צברי)"
"אולי"- ההונגרי-ת עם קול הבס. ההונגריה -"אני לא יודעת,"..
-"שמעתי שיש שם מין אנשים כאלה שיכולים להפוך אנשים ללטאות".. ואז התפתח דיון
פילוסופי ואנתרופולוגי ער על הנושא אם ניתן או לא להפוך בני אדם ללטאות-
שיחה נינוחה שמלווה
בצחקוקים מנומסים. ואז השיחה עברה לנושא המתבקש של גילגול נשמות,
פיות, מלאכים. וזה גרם לי להיזכר בגעגועים עזים בבעלי- לא-לי ,שהנושא העסיק
אותו בתקופה האחרונה של חיינו המשותפים. כשהחל להניח תפילין
מאחורי תריסים מוגפים( בקיבוץ של השמוץ) ומאידך גם להדליק קטורת מעוררת שיעול.
אגב כתיבת בעלון הקיבוץ פרשנות אישית מכוננת על פרשת השבוע שידעתי שהוא אפילו לא קרא.גם לא בברייל.
אבל,כפי שהינכם יודעים ברוחניות ובתיקשור לא צריך לראות מציאות. יש לחוש אותה בחוש השביעי שמיני וכו.
וזה גרם לי לשקוע במחשבה מרפרפת ושיטחית .האם ניתן גם להיפך:
להפוך לטאות לבני אדם.
או עורכי דינים לבני אדם.שזו משימה הרבה יותר קשה.
ואז נשמע קולה של אמי מהעולם ההוא:: את זוכרת איך המורה אמרה
שהייתה שמחה לו היית נוכחת בשיעור, במקום לחשוב על " איזה כובע לובש הפיל"
בגלל זה את לא מסתדרת עם גברים שאוהבים נשים עם רגליים על הקרקע.
תפארת המעבר מנושא לנושא במהירות פראית.
חלפו להן שעות מרובות ארוכות כאורך נשואיי,ואז נפגשתי עם עוה"ד שיופיו העייף
לא היה ידוע ליעד אז, מהסיוע המשפטי.הוא נראה סחוט. מרוט ועצבני . פצצה מתקתקת..
אך לא אני שארד למקלט, ולא התנתקתי כולי ערוכה למלחמת חורמה עד כדי
התאבדות.דו קרב לאור השמש.
כי גם אני הייתי עייפה-מרוטה-סחוטה- עצבנית ובכל זאת החלטתי להשתמש במגלה
מוקשים ( שארית ההיגיון והשפיות שנותרה בי).- כמו האויב ( העו"ד ממולי).
הוא (בתוקף כשצעקותיו מלוות בתיפוף עצבניבאצבעותיו ובאגרופו על השולחן:)::
הוא: "לא תקבלי עו"ד !!! לכי ותייצגי את עצמך.כבר מינינו לך את. עו"ד( עלאק) שלא הסתדרת איתה."
אני: מה? היא?!,:" על גופתי המתה!!!!!!!!!! ואני ואני ואני -אפנה ללישכת עורכי הדין, לשרת המשפטים"! לבג"ץ לבד"ץ ואעלה אותה וגם אותכם על טיל"-יריתי לעברו מהמותן.
גם אני דפקתי באגרופי על השולחן.
ואז כשכל התחמושת שלי נגמרהנמלטה מפי השאלה ביבבה:ם". מי אתה גארגמל?"
והחלטתי לשתוק. ולחכות ושמתי לב שפני נרטבו
מדמעות.ואז הוא שתק וקרא בפעם הראשונה את התיק שלי במחשב.נראה שהשוואתו לגארגמל עשתה את שלה. ואולי היו אלה דמעותיישהזכירו לו את הגיל הרך.
כשדיבר בטלפון עם אנשים אחרים צעק גם עליהם. ואז לא ידעתי אם מותר לי להירגע.
הבן אדם היה במתח אטומי. ולא רק בגללי.
יכולים לראותו במראה בקלות- כי הוא עבר למקום אחר-לפרצופיהם-ן.
סליחה על הקפיצה מעניין לעניין. הרופא במכבי לא רשם לי קונצרטה.
( ריטלין) הציל במשך תקופת חיים ארוכה מסחף ופיזורת (ADDׂ-הפרעת קשב וריכוז
אולי אינו מחלה -אך הוא תופעה. חולירע.
יהה איזה כיף שאף אחד לא יכול לקטוע את דבריי בכתיבה כי אם לא אבטא את מה שעל לבי עכשיו אתפוצץ.
ולא מפריעים לי עם שריקות בוז וקריאות ביניים במהלך הכתיבה.
לא אמנה את כל החיכשולים שעמדו בדרכי. קשיים טכניים ופיזיים שכמעט
תירפדו את הגעתי באותו היום ל"סיוע ".
אך מכיוון ששנו חז"לנו למזלנו: " דאגה בלב איש-ה ישיחנה- תשיחנה. -אני משתפת אתכם.
א. מתוך הצורך לשתף. ב. מתוך צורך לעשות סדר במחשבותיי ובדרכי.
לא מבקשת מכם לא עיצות ולא עזרה כספית. רק " אוזן קשבת. אם ניתן סימפטיה
והערות ענייניות לגופו של עניין. תיזכרו שכל אחד יכול להיקלע למצבים שונים בחייו.
ביניהם בלתי צפויים ומפתיעים. איו חיסון. אין חסינות לאיש-ה.
ומאידך , חשבתי שהכל נעשה ( ע"י השם או נסיבות החיים לטובה.יען כי אם עו"ד מה סיוע" לא היה צועק עלי ודופק על השולחן,
הייתי נרדמת.
פעמיים. פעם מרב עייפות ושנית ממשיכה בתרדמת בשמירה.
בסוף הדיון הייתי הלומה. לא הבנתי אם הוא לטובתי או נגדי.
אבל העו"ד הגיש לי דף ועט ואמר לי תירשמי ( א. ב. ג וכו)
וזה נראה לי סימן טוב .לא?
והחתים אותי על טופס שלא הצלחתי לראות כי האותיות קטנות
אבל , זה נראה לי כסוג של לצאת מהתקיעות שלי ושל "הסיוע".
מה לא?
אחרי שחתמתי נזכרתי לשאול על מה חתמתי. (הצתה בהקפאה)
ויצאתי החוצה בתחושה טובה משומה.
יצאתי מהסיוע לאויר הצח יחסית
והתהלכתי בעיר התחתית בחיפה.
משומה, למרות עייפותי, הרגשתי סוג של הקלה. אפילו התרוממות
רוח קלה. התיישבתי בקופיקס שתיתי קפה ואכלתי עוגה ונזכרתי שקפה בלי עוגה -כמו חתן בלי כלה.
ברקע נשמעה מוסיקה קובנית.
ראיתי בניינים ישנים ויפים להפליא. עברתי במקום כל שבוע כמעט במשך 20 שנה
כשהייתי חיפאית.
ממולי היה בניין של כנסיה ידידותי גם ליהודים.
הרשיתי את עצמי לשכוח מעצמי ומהעולם. והוצאתי מהעגלה את החמסות מעץ
שלקחתי אתי, שיהיה. וציירתי עליהם בטוש.
אתמול החלטתי לבדוק דרך הפייסבוק.
ולראות מי הוא העו"ד מהסיוע. שאיני יכולה לגלות לכם את שמו..מסיבות הנ"ל.
ולראות אם הוא בן אדם-או לטאה.
אם הוא אנושי או עורך דיני בלבד.
ואז ראיתי שהוא שיתף פוסט אוהד ומפרגן על הזמרת האהובה עלי
אחינועם נוני.
וזה הרגיע אותי במידה מרובה.
הוא שייך לבני האדם שטעמם ודעתם כשלי בשורה התחתונה.
אז לבשתי לבן. כחול.צבעים מלבבים
וציפיתי לטוב.
אחרי ויה דולורוזה שלא אפרט כי אני מתכוונת לכתןב תאור מייגע ולא להיות ספציפית
, הגעתי שלשום לפגישה שנקבעה לי בסיוע המשפטי אי שם בישראל והתברר שהעורכת דין ש.א. נעדרת.
" האם את מעוניינת שנקבע לך מועד אחר?" נשאלתי בתקוות שאסכים מתוך עייפות והתשה,
אני לא. בל ובא.נקבע לי דיון עם הזהרה של צו מעצר מבית הדין הרבני(שכבר שלח לי משטרה 3 פעמים לפחות) ברבנות . ולכן דם ואש ותמרות עשן לא יזיזוני מכאן.
אז חיכיתי. לפגישה עם עו"ד שיופיו ושיגעונותיו אינם ידועים.
חשבתי לנמנם קמעה או לעשות הרפייה, אך בינתיים,מספסל שנמצא מאחוריי ,שמעתי שיחה מוזרה עד הזויה בין זוג שישב בחדר ההמתנה,שיחה בין שני יצורים שנראו לי כזוג מוזר.
היה הקול של האישה בהברה צברית והשני-יה בקול בס של גבר במבטא הונגרי מנומס וערב
שדיבר על עצמו בלשןן נקבה.( אני יודעת, אני שומעת וכו). ולא ידעתי אם מדובר בקוקסינל או בעולה חדש שאינו שולט בעברית.
נעורה בי סקרנות עזה, אך לא העזתי להסב את ראשי
לא יאה להאזין לשיחה של אחרים. אבל הסקרנות הנשית הקשתה עלי את האיפוק. אז הקשבתי...
-"מתי את נוסעת להאיטי?"( האישה עם מבטא צברי)"
"אולי"- ההונגרי-ת עם קול הבס. ההונגריה -"אני לא יודעת,"..
-"שמעתי שיש שם מין אנשים כאלה שיכולים להפוך אנשים ללטאות".. ואז התפתח דיון
פילוסופי ואנתרופולוגי ער על הנושא אם ניתן או לא להפוך בני אדם ללטאות-
שיחה נינוחה שמלווה
בצחקוקים מנומסים. ואז השיחה עברה לנושא המתבקש של גילגול נשמות,
פיות, מלאכים. וזה גרם לי להיזכר בגעגועים עזים בבעלי- לא-לי ,שהנושא העסיק
אותו בתקופה האחרונה של חיינו המשותפים. כשהחל להניח תפילין
מאחורי תריסים מוגפים( בקיבוץ של השמוץ) ומאידך גם להדליק קטורת מעוררת שיעול.
אגב כתיבת בעלון הקיבוץ פרשנות אישית מכוננת על פרשת השבוע שידעתי שהוא אפילו לא קרא.גם לא בברייל.
אבל,כפי שהינכם יודעים ברוחניות ובתיקשור לא צריך לראות מציאות. יש לחוש אותה בחוש השביעי שמיני וכו.
וזה גרם לי לשקוע במחשבה מרפרפת ושיטחית .האם ניתן גם להיפך:
להפוך לטאות לבני אדם.
או עורכי דינים לבני אדם.שזו משימה הרבה יותר קשה.
ואז נשמע קולה של אמי מהעולם ההוא:: את זוכרת איך המורה אמרה
שהייתה שמחה לו היית נוכחת בשיעור, במקום לחשוב על " איזה כובע לובש הפיל"
בגלל זה את לא מסתדרת עם גברים שאוהבים נשים עם רגליים על הקרקע.
תפארת המעבר מנושא לנושא במהירות פראית.
חלפו להן שעות מרובות ארוכות כאורך נשואיי,ואז נפגשתי עם עוה"ד שיופיו העייף
לא היה ידוע ליעד אז, מהסיוע המשפטי.הוא נראה סחוט. מרוט ועצבני . פצצה מתקתקת..
אך לא אני שארד למקלט, ולא התנתקתי כולי ערוכה למלחמת חורמה עד כדי
התאבדות.דו קרב לאור השמש.
כי גם אני הייתי עייפה-מרוטה-סחוטה- עצבנית ובכל זאת החלטתי להשתמש במגלה
מוקשים ( שארית ההיגיון והשפיות שנותרה בי).- כמו האויב ( העו"ד ממולי).
הוא (בתוקף כשצעקותיו מלוות בתיפוף עצבניבאצבעותיו ובאגרופו על השולחן:)::
הוא: "לא תקבלי עו"ד !!! לכי ותייצגי את עצמך.כבר מינינו לך את. עו"ד( עלאק) שלא הסתדרת איתה."
אני: מה? היא?!,:" על גופתי המתה!!!!!!!!!! ואני ואני ואני -אפנה ללישכת עורכי הדין, לשרת המשפטים"! לבג"ץ לבד"ץ ואעלה אותה וגם אותכם על טיל"-יריתי לעברו מהמותן.
גם אני דפקתי באגרופי על השולחן.
ואז כשכל התחמושת שלי נגמרהנמלטה מפי השאלה ביבבה:ם". מי אתה גארגמל?"
והחלטתי לשתוק. ולחכות ושמתי לב שפני נרטבו
מדמעות.ואז הוא שתק וקרא בפעם הראשונה את התיק שלי במחשב.נראה שהשוואתו לגארגמל עשתה את שלה. ואולי היו אלה דמעותיישהזכירו לו את הגיל הרך.
כשדיבר בטלפון עם אנשים אחרים צעק גם עליהם. ואז לא ידעתי אם מותר לי להירגע.
הבן אדם היה במתח אטומי. ולא רק בגללי.
יכולים לראותו במראה בקלות- כי הוא עבר למקום אחר-לפרצופיהם-ן.
סליחה על הקפיצה מעניין לעניין. הרופא במכבי לא רשם לי קונצרטה.
( ריטלין) הציל במשך תקופת חיים ארוכה מסחף ופיזורת (ADDׂ-הפרעת קשב וריכוז
אולי אינו מחלה -אך הוא תופעה. חולירע.
יהה איזה כיף שאף אחד לא יכול לקטוע את דבריי בכתיבה כי אם לא אבטא את מה שעל לבי עכשיו אתפוצץ.
ולא מפריעים לי עם שריקות בוז וקריאות ביניים במהלך הכתיבה.
לא אמנה את כל החיכשולים שעמדו בדרכי. קשיים טכניים ופיזיים שכמעט
תירפדו את הגעתי באותו היום ל"סיוע ".
אך מכיוון ששנו חז"לנו למזלנו: " דאגה בלב איש-ה ישיחנה- תשיחנה. -אני משתפת אתכם.
א. מתוך הצורך לשתף. ב. מתוך צורך לעשות סדר במחשבותיי ובדרכי.
לא מבקשת מכם לא עיצות ולא עזרה כספית. רק " אוזן קשבת. אם ניתן סימפטיה
והערות ענייניות לגופו של עניין. תיזכרו שכל אחד יכול להיקלע למצבים שונים בחייו.
ביניהם בלתי צפויים ומפתיעים. איו חיסון. אין חסינות לאיש-ה.
ומאידך , חשבתי שהכל נעשה ( ע"י השם או נסיבות החיים לטובה.יען כי אם עו"ד מה סיוע" לא היה צועק עלי ודופק על השולחן,
הייתי נרדמת.
פעמיים. פעם מרב עייפות ושנית ממשיכה בתרדמת בשמירה.
בסוף הדיון הייתי הלומה. לא הבנתי אם הוא לטובתי או נגדי.
אבל העו"ד הגיש לי דף ועט ואמר לי תירשמי ( א. ב. ג וכו)
וזה נראה לי סימן טוב .לא?
והחתים אותי על טופס שלא הצלחתי לראות כי האותיות קטנות
אבל , זה נראה לי כסוג של לצאת מהתקיעות שלי ושל "הסיוע".
מה לא?
אחרי שחתמתי נזכרתי לשאול על מה חתמתי. (הצתה בהקפאה)
ויצאתי החוצה בתחושה טובה משומה.
יצאתי מהסיוע לאויר הצח יחסית
והתהלכתי בעיר התחתית בחיפה.
משומה, למרות עייפותי, הרגשתי סוג של הקלה. אפילו התרוממות
רוח קלה. התיישבתי בקופיקס שתיתי קפה ואכלתי עוגה ונזכרתי שקפה בלי עוגה -כמו חתן בלי כלה.
ברקע נשמעה מוסיקה קובנית.
ראיתי בניינים ישנים ויפים להפליא. עברתי במקום כל שבוע כמעט במשך 20 שנה
כשהייתי חיפאית.
ממולי היה בניין של כנסיה ידידותי גם ליהודים.
הרשיתי את עצמי לשכוח מעצמי ומהעולם. והוצאתי מהעגלה את החמסות מעץ
שלקחתי אתי, שיהיה. וציירתי עליהם בטוש.
אתמול החלטתי לבדוק דרך הפייסבוק.
ולראות מי הוא העו"ד מהסיוע. שאיני יכולה לגלות לכם את שמו..מסיבות הנ"ל.
ולראות אם הוא בן אדם-או לטאה.
אם הוא אנושי או עורך דיני בלבד.
ואז ראיתי שהוא שיתף פוסט אוהד ומפרגן על הזמרת האהובה עלי
אחינועם נוני.
וזה הרגיע אותי במידה מרובה.
הוא שייך לבני האדם שטעמם ודעתם כשלי בשורה התחתונה.
אז לבשתי לבן. כחול.צבעים מלבבים
וציפיתי לטוב.
מכתב למלקת התרבות
האם תרצי לדעת מניין העברית שלי?3 ניחושים...מהדרך לעבודה?-לא ממש. אולי בדרך מהעבודה בעיניים..מהאמבטיה?לא.אולי משהו ממלכת האמבטיה \או יוצרה חנוך לוין.מהבלאק פראידי.-אולי מהבלאק םייר דאי(יום הפחד...
לקריאת הפוסט
מפרש לבן מלבין באופק/לרמנטוב/* מוקדש באהבה לילנה קושניר
את ילנה קושניר םגשתי בשיריה שפרסמה במוטק'ה בעברית.
עולה חדשה או ישנה חדשה/ישנה מבריה"מ
שזוכרת שנגעה בלבי בשיריה.
-איזה אומץ לכתוב שירים בשפה שרינה שפת אימך ולהצליח להגיע ללב של קןראיהם
ולגעת...
לקריאת הפוסט
ממש לא יאומן לנפלאות ולניסים שאתר מוטק'ה
בשל איבוד חלקי של ראייה עלי להגדיל את הכתוב/מופיע בבלוגיה הדף שנכון לעכשיו הכי
מעניין אותי יחסית לקהילות/ אחרות באתר מוטק'ה.
הצטרפתי לאתר בשעת משבר ,,כשחיי עם מי שהיה בן זוגיהלכו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כנראה שגבר לא יבין זאת.
אלא, אלא אם ישלו סבלנות+ רצון להבין
ולהיפך עם הגיל אני נעשית רק יותר ויותר ממוקדת.
אני כותבת בזרם התודעה שלי ואוי ולא הולכת ישר מנקודה לנקודה
(כפי שרב הגברים נוהגים -דבר שמשעמם אותי.
אולי זה מתאים לטיסה או להפלגה.
מאד מאד אהבתי את הפוסט.
קולח בשטף ישר ממוחך הקודח אל המקלדת.
בלי סדר בלי הגיון מנושא לנושא ממש כמו המחשבה..
מאד אהבתי.
אם,
תמיד
כדברייך.
היית קורא את דבריי
בשקיקה.......(חה חה חה)
אין סיבה שלא תמשיך לקרוא אותם הלאה..
בשקיקה
אדרבא
לעניותדעתי הגעתי לשיא השיאים שלי..
כשאנכי מצליחה להתעלות על תלאות החיים. נראה אותך בגילי, לא ישן כמה לילות רצופים וחי ללא חשמל, ועוד דברים שלא שייכים לכתיבתי.
ואז באה ע.- מוחקת הפוסטים. הסידרטית ומוחקת אותי ומשאפשרת לאנונינימיות לשפוך את דמי ( סמיילי עם משקפח שמש)וכו
נ.ב בטח שהייתי שמחה לקחת ריטלין דר. הדס...
עדיף קונצרטה
והכי טוב זה גראס או מרי- חואנה
אבל אין לימרשם אז אני צריכה לסבול
בחושך בשקט
לבד.
כך גם באמבטיה
כשאין שירטונים או מוקשי ים או מדוזות.
ניתן לשחות כמה בריכות.
ידעתי שתאהב את הפוסט שלי!!!!!!!!!!!!!
ידעתי ידעתי ידעתי!
שתבין שספרות ושירה ( עוד לא הגעתי לזה אך אני בדרך (סמיילי חורץ לשון)
אינם מתמתיקה גבוהה, או חשבון.
כתיבה היא אלכימיה.
יש לה סדר והיגיון משלה.
דוליטל תודה.
סוף כך סוף מישהו מבין אותי ללא היגיון קר..
גלורי הללויה.
כמה אנשים כולל אנוכי מוכנים לחשוף את מהמורות החיים שעברו או שעוברים.
בטוח שתדעי ימים טובים בהרבה, שאי ברכה.
ריגשת אותי מאוד בתגובתך זו.
חיבוק ללב.
תבורך גם אתה.
תודה לך.
בתיק שלי בבית הדין הרבני.
לאחר שיחה הוא אמר לי יש לי הודעה: התיק לא עומד כנראה להיסגר
בדיון הבא( כפי שעוה"ד של בעלי היו רוצים: זבנג וגמרנו!).
יששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
אג ב שמי גם אב יה אלי ר ז (אמי תי )
וכו תב ת ב כתי בת שי רה
קו דם כל כ מו
ג בי או מר לך שא פו!!!
על הח שי פה הכ נות וגם על אומ ץ לי בך ל עמו ד מול הירר כי ה של מדי נה מת פ ר קת וכ לל לא דמו ק רט ית
וה מון הצ ל חה אל תר פי
חג ש מח וחי בו ק מ ני גם
אב יה אלי רז