אווה פרון

אווה נולדה בשנת 1919, גדלה בעוני היתה אחת מחמ שת ילדיהםפ הבלתי חוקיים של טבחית לא נשואה וחוואי נשוי בעיירה חונין אשר בארגנטינה.

היא היתה יפהפיה בהירת שיער, אינטלגנטית ואמבציוזית , בגיל 15 עזבה את העיירה עם מוזיקאי נודד, והגיעה לבואנוס איירס, קשרה קשרים ופיתחה קריירה של שחקנית בינונית, תוך שימוש מושכל באישיותה החזקה,בעשרת שאפתנותה ומיניותה טיפסה במעלה הסולם החברתי, הפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו.

מוצאה הנחות תרם להשקפת עולמה והשאיפה העזה לטפס בסולם החברתי לצד טינה יוקדת  למעמד העליון ולמעמד הביניים.

את חואן פירון קצין מבטיח שהפך לשר העבודה והרווחה פגשה בארגון צדקה.הם נישאו היתה היא בת 26 והוא בן 50.. כרעייתו טיפחה את השאיפות הפוליטיות שלו, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה, בשנת 1946 במערכת הבחירות, השתמשה בתחנת הרדיו שלה לנשיאת נאומים נלהבים, בזכות פעולתה הנמרצת ניצח חואן פירון  ונבחר כנשיא ארגנטינה.

עם הפיכתה לרעיית הנשיא, התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת מעל ומעבר למקובל לגברת הראשונה, ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היתה מעורבת בניהול עניני המדינה בתחומי רווחה וחברה.

היאהקימה קרן אווה פרון ,סיוע לעניים ואלו לא חסרו, קרן שגייסה נמרצות כספים ופיזרה אותם על מטרות חברתיות באותה נמרצות.

אווה פרון היתה לדמות פופולארית ומשפיעה בארגנטינה, סגנון חייה נודע כראוותני,ומנקר עיניים, דבר שלא פגע בהערצת ההמונים  כלפיה, היא היתה מושא פולחן אישיות היתה רובין הוד להמוני העם ותמונתה התנוססה בכל מקום. למרות זאת נזהרת לא להאפיל על דמותו של בעלה, ניכרה הערצה הדדית ביניהם, היו הם חשוכי ילדים, ויש אומרים שחואן היה הומוסקסואל ובין בני הזוג לא היו יחסים מיניים.

להערצתץ ההמונים לא היתה שותפה האליטה הארגנטינאית, אשר בזה למוצאה הנחות ולדך המינית שבה בנתה את הקריירה שלה. אווה מצידה התיעיחסה בביטול למבקרים אותה, כינתה אותם האוליגרכים, והמשיכה לפעול למען המוני העם.

אוה היתה פעילה מאד בנושים פמניסטיים, התגייסה למען זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשיפ פרוניסטיות במקביל ניהלה יחד עם בעלה את עניני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעיתים גם במאסרים וסגירת עתונים. שבקרו את התנהלותם.

בשנת 1947 יצאה אווה לסיור "הקשת בענן" בקרה בספרד את הרודן פרנקו, נפגשה עם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת.
בשנת 1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה      לקבל מנוי של סגנית הנשיא. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והופעל לחץ    תקיף על פירון  לבטול מועמדותה.

זמן קצר אחרי זה, חלתה בסרטן צוואר הרחם, נפטרה ביולי 1952 בגיל 33. בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה המוני העם אשר קראו לה בחיבה אוויטה התייפחו ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה, גופתה של אווה פירון המשיכה את חייה הסוערים, גופתה נחנטה והוצגה לראווה, והיתה מוקד עליה לרגל עד נפילתו של חואן פירון בהפיכה צבאית בשנת 1955.

דמותה וחחיה של אווה פירון שימשו בסיס למחזמר המצליח, הועלה בתיאטראות של לונדון וברודווי, בהמשך הוסרט המחזמר בכיכובה של מדונה.
בארץ לא בהצלחה יתירה בהבימה שיחקה ריקי גל,

שנים רבות לאחר מותה עדיין מרחפת רוחה ונחשבת לאגדה.