עפולה – גלגוליה של עיר

 
התקופה הכנענית  (המאה ה-45 עד המאה ה-11 לפנה"ס)
למרות פרק הזמן הארוך בו התקיים במקום ישוב, אין כל מידע לגבי שמו של הישוב לאורך תקופה זו, חוקרים למינהיים מאמצים את השם "עפל", המופיע לראשונה, בשינוי קל כ-"עפא" בכתבי הקללות (המארות) המצריים. הכוללים רשימות של שמות ישובים מהמאה ה-19 לפנה"ס. ובהמשך, ברשימות שמות הישובים שהותיר אחריו פרעה תחותמס השלישי, במאה ה-15 לפנה"ס, לאחר ביקורו בכנען. במקום מספר 53 ברשימות אלו, מופיע במקור "עפר ור" ובתרגום "עפל גדולה" ובמקום מספר 54 נמצא "עפר שר" שפירושו "עפל קטנה".
שמות ישובים אלה אינם מופיעים יותר ברשימות הישובים שהותירו אחריהם מלכי מצרים הבאים, אמנחותפ השני במאה ה-15 לפנה"ס, סתי הראשון ורעמסס השני במאה ה-13 לפנה"ס. אחרי ביקורים שערכו בכנען.  ניתן להניח שישובים אלה לא התקיימו יותר. ראו: מ. דותן, חפירות עפולה "הערים מס' 53 ו-54 חרבו ואינן נזכרות עוד ברשימת המסעות המצריים." (עמ' 21).
השם עפולה מקורו בשפה הערבית, והוא ניתן למקום בתקופה העות'מאנית,   אי שם בין המאות ה-16  ל-18 לסה"נ. כך שלמקום שנקרא "עפל" בתקופה הכנענית אין כל קשר לעפולה.
לתל עפולה קיים תאום בדמות תל עתיק, שסביבו הוקם קיבוץ מרחביה. הנמצא במרחק של 1,800 מטר מזרחה מתל עפולה. בתל במרחביה נמצאו ממצאים ארכאולוגיים, מאז תקופת הברונזה. תל זה ייקרא בהמשך בשם תל מרחביה. לאורך גלגולי ההיסטוריה, לא תמיד ניתן לקבוע, מי מבין שני התילים נושא את שם המקום.  
 
תקופת המקרא  (המאה ה-11 עד המאה ה-8 לפנה"ס)
העיר עפולה מופיעה במקרא בשם "אפק" או "אפקה", בשני מתארים שונים. מלחמת שאול המלך בפלישתים, ובמלחמת אחאב מלך ישראל בארמים. השם אפק מקורו מן המילה אפיק, המציינת מקום הנמצא בקרבת אפיקי מים. במקרא קיימות בארץ כנען, ארבע ערים שונות הנושאות את השם אפק. העיר אפק הראשונה נמצאה באזור הר חברון. העיר אפק השניה נמצאה ליד מעיינות נהר הירקון. העיר אפק השלישית נמצאה בעמק זבולון ליד מקורו של נחל נעמן ואילו העיר אפק הרביעית, בה עסקינן, נמצאה בעמק יזרעאל.
הקרב בין שאול המלך לפלישתים התרחש בעמק יזרעאל, סופרי המקרא אינם מרחיבים על מהלכי הקרב, אבל, מתוך הכתוב ניתן להסיק על-כך. כל סיפור הקרב מסתכם בשלושה פסוקים. הפסוק הראשון מציג את   הערכות הכוחות לפני הקרב "וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם; וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ" (שמואל א',כח,4) צבא שאול המלך נמצא על הר הגלבוע ואילו הצבא הפלישתי נמצא מולו בעמק, בשונם המזוהה כיום עם הישוב סולם.
הערכות כוחות זו יוצרת מצב של תיקו. שאול המלך לא ירד עם כוחותיו לעמק, היות וצבאו מתבסס אך ורק על חיל רגלים. ומנגד, הצבא הפלישתי לא יכול לעלות להילחם בהר, עקב החימוש הכבד וצבא המרכבות. ואז, הפלשתים יוצרים מהלך של הונאה טקטית. לפי הפסוק השני "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם, אֲפֵקָה; וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים, בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א',כט,1) צבא הפלשתים מבצע מהלך הונאה ונסוג מערבה לעבר אפקה, היא עפולה של ימנו. שאול המלך שרואה את נסיגת הפלשתים, יורד עם צבא ישראל לעמק, לעין יזרעאל, ומאבד בזאת את היתרון שהיה לו.
מהלכי הונאה מסוג זה, מופיעים בספר: תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן-מתתיהו.  "אספסינוס הפקיד את פלצידוס על מלחמת הרוכבים, ופלצידוס היה בעל תחבולות.  הוא עשה עכשו לבורחי גדור מה שעשה כבר ליהודים היושבים בהר תבור: נסוג אחור מפניהם ומשך אותם אל הערבה והקיפם שם ברוכביו. כאשר התגרו אתו היהודים (מהר תבור) למלחמה, הוליך אותם שולל בנוסו מפניהם ומשך אותם לרדוף אחריו רחוק בעמק, ופתאם הפך את פניו והמית רבים מהם, ועל הנשארים סגר את הדרך העולה אל ההר" (ספר רביעי, פרק ראשון, תנט)
הפלשתים נקטו בדרך זו, נסוגו משונם לאפק ומשכו את ישראל לעמק. ואז ככל הנראה תקפו אותם עם צבא המרכבות. הפסוק השלישי  מספר את סופו של הקרב, "וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים, בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ." (שמואל א', לא,1) קיימת זהות כרונולוגית בין הממצאים בשטח לבין הסיפור המקראי. "יש להניח כי עפולה (אפק) הייתה חרבה ועזובה למן הרבע האחרון של המאה ה-11 לפנה"ס...הישוב נעזב בחיפזון, ועל-כך מעידים הכלים שנותרו במקומם, לעיתים על התבואה שבתוכם...נראה שהמקום נשרף בחלקו" (מ. דותן, חפירות עפולה)
הרבע האחרון של המאה ה-11 לפנה"ס, מקביל לימי מלכותו של שאול המלך. זוהי התקופה ככל הנראה, שבה הפלישתים פושטים על עמק יזרעאל, כפי הכתוב "וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן. (שמואל א', לא, 7) וככל הנראה בעת ההיא, הפלשתים שורפים חלקית את העיר אפק היא עפולה.
 
הסיפור המקראי השני עוסק בבן-הדד מלך ארם דמשק, ובאחאב מלך ישראל. מלך ארם מקבץ צבא גדול ויוצא למלחמה על ישראל, הוא מגיע לעיר הבירה שומרון וצר עליה, ככתוב "וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ, ... וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ." (מלכים א', כ,1) ולפתע, אחאב מלך ישראל מכה את ארם, ככתוב "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב, וְהִכָּה בַאֲרָם, מַכָּה גְדוֹלָה" (מלכים א', כ,21)
סופרי המקרא אינם מפרטים על המהלך, שבו צבא אחאב מגיח מעיר נצורה ומכה צבא הגדול מצבאו. לדעתי יש לכך הסבר, שלמנאסר השלישי מלך אשור יוצא בשנת 853 לפנה"ס, לכיבוש ערי החוף הפניקיים. מולו נערך בקרקר צבא קואליציה של 12 מלכים. ביניהם אחאב מלך ישראל עם צבא המונה: 2000 מרכבות  ו-10,000 חיילים רגליים. סביר שצבאו היה גדול יותר וחלקו נשאר מאחור להגן על המולדת ועל השטחים הכבושים. העיר שומרון איננה יכולה להכיל צבא בסדר גודל זה, ולכן נראה שהוא היה מפוזר ברובו על פני הממלכה. צבא זה רוכז מחדש, במקביל לתנועת צבא ארם, נע לעבר העיר שומרון ותקף את צבא ארם מאחור. בו זמנית צבא המלך יצא מהעיר ותקף את צבא ארם בתנועת מלקחים. והסוף ברור ככתוב.
 
לאחר המפלה, יועצי מלך ארם מתרצים אותה בכך, שלישראל יש יתרון בלחימה בהרים. והם ממליצים למלך להילחם עם ישראל במישור. שנה לאחר מכן מלך ארם מגייס את צבאו, ויוצא שוב למלחמה על ישראל. סביר להניח שהוא נע באותו הנתיב כפי שעשה קודם לכן, אלא שהפעם הוא נערך בעמק, באפקה, היא עפולה.  הנמצאת מול ציר התנועה הבא מכוון העיר שומרון "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם; וַיַּעַל אֲפֵקָה, לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל." (מלכים א', כ,26) וכמובן שצבא ישראל מגיע לעמק ונערך מול הארמים "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ, וַיֵּלְכוּ, לִקְרָאתָם; וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם," (מלכים א', כ, 27)
לאחר שבוע ימים של המתנה פורצת המלחמה. ישראל מכים את צבא ארם, כאשר הנותרים ממנו מחפשים מקלט בעיר אפקה.  כזכור העיר אפק (עפולה) נהרסה בשליש האחרון של המאה ה-11 לפנה"ס. אבל, "היא הוקמה מחדש באמצע המאה ה-9 לפנה"ס בקירוב" (מ. דותן, חפירות עפולה) סביר, שהעיר נבנתה מחדש על-ידי עומרי מלך ישראל, הכובש הגדול, אביו של אחאב המלך.   " וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה, אֶל-הָעִיר, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, ..." לפי התאור המקראי, העיר אפק הייתה מוקפת חומה. לפי סקר ארכיאולוגי של רשות העתיקות על העיר עפולה "בתקופת הברזל, מדובר ביישוב פרזות, שנפגע, אולי, בשל בנייה על התל בתקופות מאוחרות יותר" כאן ניוותר עם סימן שאלה, האם הייתה או לא הייתה חומה לאפקה/עפולה. ובדומה לוויכוח הקיים, האם ליריחו הייתה חומה בתקופת ההתנחלות. ניתן לצטט את שנאמר לגבי יריחו ולהקבילו לעפולה. "במקרה זה אין להשתמש בעדות הארכיאולוגית כהוכחה חד-משמעית לשלילת הסיפור" (האו"פ - מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, כרך 4, עמ' 43)
ניתן להעריך את הנתיב שבו נע הצבא הארמי לכיבוש העיר שומרון. תוך שימוש  בשמות המקומות מימינו.   דמשק – קונטרה – גשר בנות יעקב – צומת גולני – עפולה – ג'נין – סבסטיה. בקרב השני הצבא הארמי נע באותו הנתיב, אך נעצר ונערך למלחמה מדרום לעפולה או אפקה. ואילו צבא ישראל נערך מצפון לג'נין. המערכה התרחשה אי שם בין עפולה לג'נין.
 
 
התקופה ההלניסטית  (המאה ה-4 עד המאה ה-1 לפנה"ס) 
אני משער שהחל מתקופה זו שם הישוב משתנה ל"פסולי", וזאת להערכתי בהתאם לתמורות שחלו בחקלאות בעמק יזרעאל. סביר להניח שבאזור העיר עפולה דה היום, החלו לגדל פול. או שהמקום הפך למרכז הסחר בפול שגדל בעמק. היות ובתקופה זו דיברו גם יוונית  "ביוונית פסולי הם פולים (beans) באופן כללי ואם כן השימוש במונח פסולי נועד להדגיש שהפול המצרי נאכל כזרעים יבשים בניגוד ללוביה שאמנם היא צמח זהה אך נאכלה בעודה ירוקה"  (ד"ר משה רענן - הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש – לוביה תרבותית). ור' ברטנורא מוסיף  "זרע קשואין. חשוב משאר זרעוני גינה, וכן זרע דלועין, וזרע פול מצרי, והוא שקורין לו פאסל"י בלע"ז"  (משנה שבת. 9:7:4)
יוהסף שוורץ בספרו 'תבואות הארץ' מציין מתוך כתבי חז"ל - "פסלון  (שם בקעת פסלון). בין ההר שקורין חרמון הקטן ובין הרי הגלבוע עמק צר ובסוף העמק סמוך לירדן הכפר 'פאסאל' ולפי דעתי על שמו נקרא העמק והבקעה הנזכרת בקעת פסלון" (פרק ג', יששכר, עמ' רו) התיאור הנ"ל מופיע שוב, אלא שהפעם הבקעה נקראת 'פסלן' (אות ב', עמ' פג) החרמון הקטן הינו הכינוי של גבעת המורה. מקו גבעת המורה והרי הגלבוע מזרחה, אכן נמצא עמק צר הנקרא עמק חרוד ולא פסלון או פסלן. לדעתי ר' שוורץ טועה בתיאור הגיאוגרפי, והכפר פסל, פסלן או פסלון הינו למעשה הישוב פסולי או עפולה של ימנו, הנמצאת דרומית מערבית לגבעת המורה.
 
 התקופה הרומית והביזנטית  (המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-7 לסה"נ)
בתחילת האלף הראשון לספירה, בתקופה הרומית, ממצאים ארכאולוגיים מעידים על יישוב משגשג במאות ה-2 עד ה-4 לספירה (ראו: חפירות עפולה, מ. דותן, עמ' 21). לדעת יצחק ב"ר אליהו פסח גולדהאר, בספרו "אדמת קדש היא ארץ ישראל" (עמ' 226),  העיר עפולה נקראה "פקולי". להלן הציטוט "ובעברנו בעמק יזרעאל במסילת הברזל ההולכת מעיר חיפה לבית שאן נעבור על פני העיר פקולי היא עירו של שמעון הפקולי שהסדיר י"ח ברכות לפני ר"ג (רבן גמליאל). שם העיר הזאת לא נשתנה, הערבים קורין לה אל-אפולי" גם אהרן בר' מרדכי ז"ל היימאן, כותב בספרו "תולדות תנאים ואמוראים" (עמ' 1217). על שמעון הפקולי, "שהיה משתכר בצמר גפן שנקרא פקולא, ואפשר שהוא שם מקום"
שמעון הפקולי היה תנא מדור שני, תנאי הדור השני חיו בשנים 80 - 120 לספירת הנוצרים. אביו של שמעון הפקולי היה רבי נחום הפקולי, שמו נזכר בספר "זוהר חדש" (מדרש רות פ"ב) שמו נקשר עם מעשה נורא או סיפור מדהים "מעשה ברבי זמיראה שהיה אחד מחכמי הזהר. ונתגלתה אליו נפש של אדם חוטא מהגיהינום. סיפר אותו האיש, יהודי הנני, גרתי בגליל בארץ ישראל, ושם מכרתי בשר טרפה ליהודים. בן אחד השארתי והוא רשע כאביו ומסתובב בבתי מטבחיים. חיפש אחריו רבי זמיראה ומצא אותו, ועמל אתו בתורה ובלימודי קודש, עד שנהיה חכם יותר והוא נקרא רבי נחום הפקולי. וכמה חכמי דור שיצאו ממנו נקראו גם הם פקולי" (ראו גם: מ. צוריאל, לקט אהבת תורה, עמ' 86,85 – המשקיף, בפורום אברכים מס' 14394) ובהמשך לסיפורו של רבי נחום הפקולי, "הוא הפך לראש הישיבה, שמנתה מספר רב של תלמידים" (שם – בפורום אברכים) משמע, לאורך תקופת התנאים בעיר עפולה הייתה ישיבה גדולה. שאחד מבוגריה היה התנא רבי שמעון הפקולי, שהסדיר את תפילת השמונה עשרה.
 
חכמי ישראל לדורותיהם ניסו להסביר את מקור השם פקולי, אבל ללא הצלחה. רש"י טען ששמעון הפקולי היה סוחר בצמר גפן שנקרא פקולא (תלמוד בבלי - ברכות - רש''י  דף כח – ב)  יתכן והיה סוחר בכותנה, אבל ללא כל קשר לפקולי. הגמרא גורסת שפקולין זהו פשתן נקי. צמד מילים ללא פשר בספר ישעיהו "פקו פליליה" (כח, 7) נקשר גם הוא עם מקור השם פקולי.
 
לדעתי, הפקולי מציין את מקום הולדתו של האיש. בעת ההיא שמו השני של האדם היה, או שם אביו או מקום הולדתו. וישנן מספר דוגמאות למקום הולדתם של מפורסמים:
ישו הנוצרי – ישוע מן העיר נצרת.
שאול התרסי – נולד בעיר תרסוס. עיר זו נמצאה בדרומה של תורקיה דה היום. שאול היה ממקימי הדת הנוצרית. בגיל צעיר הוא מגיע לירושלים, בשלב מסוים בחייו נפשו עוברת היפוך והוא הופך לשליח של הנצרות. ושמו הנוצרי הופך לפאול או פול או פאולוס.
נתאי (מתיי) הארבלי – היה בן העיר ארבל שבגליל התחתון. חי בתקופת הזוגות והיה אב בית דין  לצדו של יהושע בן פרחיה ששימש כנשיא הסנהדרין.
ולכן שמעון הפקולי ונחום הפקולי מוצאם מן היישוב פקולי. לדעתי השם פסולי השתנה לפקולי, עקב נוחות בהגייה, או שיבוש בשם, או שם שנתנו לו הרומאים, שם שנשמע נכון יותר בלטינית של אז. ניתן להניח שלמילה פקולי אמור להיות קשר לפול. באיטלקית הפול נקרא פאגיולי .Fagioli וניתן לראות וריאציות שונות של השם מפי חכמינו:  "פול מצרי = מין קטנית, פאזולי" (רש"י, ראש השנה, יג, ע"ב).  "פול מצרי = פאשולי בלע"ז" (רע"ב, שביעית, פ"ב, מ"ח)
קיימת כיום מילה בשם פקיולה (fecula) או פקיולי (feculae)  שפירושה, חומר מסמיך בתעשיית המזון. בדומה לעמילן.
 
התקופה האסלאמית  (המאה ה-7 עד המאה ה-11 לסה"נ)
בתקופה זו נשמרת מסורת הפול והישוב בתל מרחביה, נקרא אל-פולה. הוספת האות "ה" בסיומת המילה פול בערבית, הופכת את השם ללשון נקבה. "זה ברור שכפר מקומי התקיים ב- al Fula בתקופה האסלאמית המוקדמת...גורמים מערביים אחרים בתקופה זו המשיכו להזכיר את הכפר בשמו הערבי...בשלושה מסמכים שונים, של מלך ושני אפיפיורים" (La Febe - ב. קידר, ד. פרינגל עמ' 166)
באשר לתל עפולה. גם כאן התקיים ישוב בתקופה זו. "נמצא