שיר השבוע-כתב פרופ יוסי גמזו

יוסי גמזו
קְרִיאַת חָמָס עַל רֶצַח הַנָּשִים הַיּוֹמְיוֹמִי
בּוֹ
יוסי מ       מִי שֶמַּשְלֶה אֶת עַצְמוֹ שֶאֲנַחְנוּ חֶבְרָה רְאוּיָה לְכָל שֶבַח
שֶעֵרֶךְ             שֶעֵרֶךְ קְדוּשַת הַחַיִּים בְּעֵינֶיהָ הוּא עֵרֶךְ-יְסוֹד קִיּוּמִי
רָאוּי               רָאוּי לוֹ שֶיַּיְשִיר מַבָּט אֶל נוֹף שְמוּרוֹת-הַטֶּבַח
בּוֹ מִתְ             בּוֹ מִתְבַּצֵּעַ רֶצַח הַנָּשִים הַיּוֹמְיוֹמִי.
 
     הַכ          הַכְּרוֹנִיקָה הַחַדְשוֹתִית כָּל בֹּקֶר מִתְרַגֶּלֶת   
  לְרֵיטִ            לְרֵיטִינְג-הַזְּוָעוֹת בּוֹ שִגְרוֹתֵינוּ מֻפְגָּזוֹת,
אַךְ מִי             אַךְ מִי שֶיֵּש לוֹ לֵב בַּלֵּב כָּל פַּעַם מִתְחַלְחֶלֶת
נַפְשוֹ              נַפְשוֹ (אִם יֵש לוֹ נֶפֶש) מִן הַפַּלָּצוּת הַזֹּאת           
 
אִם בַּ             אִם בַּמִּגְזָר הָעַרְבִי, בּוֹ שוּם כָּבוֹד אֵינוֹ מֻנְצָח כָּאן
בַּהֶרֶג             בָּרֶצַח הַבַּרְבָּרִי בְּשֵם כְּבוֹד הַמִּשְפָּחָה 
וְאִם בְּ            וְאִם בְּזֶה הַיְּהוּדִי בּוֹ מִדֵּי יוֹם נִרְצָח כָּאן
הַ"לֹא             הַ"לֹּא תִרְצַח" הַמִּקְרָאִי כְּמוֹ זֹאת שֶנִּרְצְחָה.
כַּמָּה ֲ
סִימוֹנִ             כַּמָּה אֲסִימוֹנִים צְרִיכִים לִפֹּל עָמֹק בְּמוֹחַ
סְתוּמֵי            סְתוּמֵי-הַמּוֹחַ עַד שֶיִּתְפְּסוּ אֶת הַפְּרִינְצִיפּ 
שֶשּוּם           שֶשּוּם אִשָּה אֵינָהּ קִנְיָן שֶל שוּם בִּרְיוֹן עִם כּוֹחַ
בְּרוּ=             בְּרוּטָלִי שֶבֻּלְמוֹס הָרֶצַח אֶת רֹאשוֹ מֵצִיף
 
ְשֶגּוּפָ       וְשֶגּוּפָהּ שַיָּךְ רַק לָהּ מַמָּש כְּפִי שֶגּוּפוֹ הוּא 
שַיָּךְA            שַיָּךְ רַק לוֹ וְכָל מִי שֶחוֹטֵא בְּשֶפֶךְ דָּם 
שֶל מִ             שֶל מִי שֶלֹּא רוֹצָה יוֹתֵר חֶבְרַת בֶּן-זוּג כָּמוֹהוּ 
רָאוּי               רָאוּי לִבְרִיחַ וְסוֹרֵג אַך לֹא לַשֵּם "אָדָם". 
 
הַהַחְפָּ            הַהַחְפָּצָה הַזֹּאת, שֶהִיא שָרְשוֹ שֶל הַסֶּקְסִיזְם 
הִיא אֶ            הִיא אֶפִּידֶמְיָה שֶעוֹד טֶרֶם נֶעֱקְרָה דַיָּהּ
וְהיא ַ            וְהִיא הַמִּסְתָּאֶבֶת לְאוֹתוֹ קָנִיבָּלִיזְם 
בּוֹ חוּ             בּוֹ חוּלִיגָן הוּא חַיָּתִי יוֹתֵר מִן הַחַיָּה.
 
  וְזֶה        וְזֶה מַצְרִיךְ חִנּוּךְ נָאוֹר מִגִּיל הַגַּן וַמַעְלָה
וְהַחְמָ            וְהַחְמָרַת הָעֲנִישָה מִידֵי שוֹמְרֵי הַחֹק 
כִּי אִם            כִּי אִם נַמְשִיךְ לִסְפֹּג פֹּה רְצִיחַת נָשִים גַּם הַלְאָה 
הִיא מֵ            הִיא מֵחַיֵּינוּ כָּל סִימַן תַּרְבּוּת תּוֹסִיף לִמְחֹק.