ילד בוכה-כתב פרופ יוסי גמזו

                                                            יוסי גמזו
                         יֶלֶד קָטָן חוֹלֵה סַרְטָן בּוֹכֶה בַּחֹשֶךְ לֵאלֹהִים
 
יֶלֶד קָטָן חוֹלֵה סַרְטָן שֶזֶּה זְמַן רָב לֹא חָסָה
כָּל מַעֲרֶכֶת הַבְּרִיאוּת שֶלָּנוּ עַל חַיָּיו
שוֹכֵב בַּלַּיְלָה בְּחֶשְכַת חַדְרוֹ שֶבַּ"הֲדָסָה"
וּמְדַבֵּר מִתְּהוֹם פְּחָדָיו וּגְדוֹל מַאֲוַיָּיו
 
עִם הַיָּחִיד שֶאֶת כְּתָבְתּוֹ אָמְנָם הוּא לֹא יוֹדֵעַ
אֵי שָם בִּמְרוֹמֵיהֶם שֶל שְמֵי עֵין-כָּרֶם הַגְּבוֹהִים
אַךְ מֵאַחַר שֶכְּבָר נוֹכַח בְּכָל אָזְלַת יָדֶיהָ
שֶל הַמְּדִינָה, פּוֹנֶה הוּא רַק אֵלָיו,
אֶל אֱלֹהִים.
 
"אֱלֹהִים," הוּא לוֹחֵש לוֹ שֶאִיש מִלְּבַדּוֹ לֹא יִשְמַע, כְּשֶעֵינָיו בַּתִּקְרָה
וְלִבּוֹ בּוֹ הוֹלֵם וּבִכְיוֹ הָאִלֵּם אֶת גְּרוֹנוֹ הַפָּעוּט חוֹנֵק פְּנִימָה,
"אִם נָכוֹן שֶאַתָּה חוּץ מֵאֵל כָּל-יָכוֹל גַּם חַנּוּן וְרַחוּם כָּאן נִקְרָא
שֶאֶת זֶּה מִשְתַּדְּלִים לְהַשְרִיש בִּי תָּמִיד הַגְּדוֹלִים, בִּפְרָט  אַבָּא וְאִמָּא, -
 
אָז סְלַח לִי אִם אֶשְאַל אוֹתְךָ כָּאן בְּעַזּוּת-פָּנִים:
אִם מְקֻבָּל לוֹמַר שֶכָּל הִתְנַהֲגוּת נִפְסֶדֶת
נֶחְשֶבֶת לְהִתְנַהֲגוּת שֶל יְלָדִים קְטַנִּים
אָז כְּשֶמְּבֻגָרִים מִתְנַהֲגִים כָּךְ זֶה בְּסֵדֶר?
 
וְאֵיךְ זֶה שֶרוֹפְאִים וְהַנְהָלָה שֶל בֵּית-חוֹלִים
וְגַם מִשְׂרַד-בְּרִיאוּת עִם בּוֹרְרוּת שוֹפֵט עֶלְיוֹן פֹּה
מִתְנַהֲגִים כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים, לֹא כִּגְדוֹלִים
בְּלִי שוּם טִפַּת מַצְפּוּן וְאַחְרָיוּת וְהִגָּיוֹן פֹּה?
 
וְיֵש לָהֶם גַּם זְמַן וְגַם חֻצְפָּה לוֹמַר בְּלִי יֶגַע
שֶרַק לִבְרִיאוּתֵנוּ דוֹאֲגִים הֵם כָּל שָעָה
כְּשֶמַחֲלַת-אֵימִים זֹאת אֵין לָהּ זְמַן וְהִיא כָּל רֶגַע
דוֹאֶגֶת רַק לִסְפִּיד הִתְקַדְּמוּתָהּ הַמַּזְוִיעָה.
 
 
הֲרֵי אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת רַק יְלָדִים קְטַנִּים
וּמִילָדִים קְטַנִּים סוֹפְסוֹף קָשֶה מְאֹד לִדְרֹש
לְהִתְנַהֵג כִּמְבֻגָרִים בְּלִי כַּאסַח וּמְדָנִים
כְּשֶאָנוּ עֲלוּלִים פִּתְאֹם מִן הָעוֹלָם לִפְרֹש
 
אִם תִּמָּשֵךְ עוֹד הַחֶרְפָּה הַזֹּאת יוֹצֵאת הַדֹּפֶן
וְיִתְאָרֵךְ גַּם הַלְאָה קְרַב-הָאֵגוֹ הַפְּרָאִי
כְּשֶמִתְבָּרֵר שֶאֵין לִמְצֹא בְּשוּם פָּנִים וָאֹפֶן
בֵּין כָּל גְּדוֹלֵינוּ אֶת הַמְּבֻגָּר הָאַחְרָאִי.
 
לָכֵן, לִפְנֵי שֶסָאגָה זוֹ שֶכֹּה הַרְבֵּה רָעָה בָּהּ
תִּגְדַּל וְטֶרֶם זוּג עֵינַי בְּיַם דְּמָעוֹת יִמְלָא
אֲנִי פּוֹנֶה אֵלֶיךָ, אֱלֹהִים: תֵּן לָהֶם, אַבָּא,
אּם לֹא כָּבוֹד עַצְמִי וְשֵׂכֶל,
לְפָחוֹת
חֶמְלָה."