"הפרה ז'קלין", סרטו של מוחמד חמידי לוקח אותנו למסע בלתי צפוי ומרגש על פניה של צרפת בת זמננו, אותו עושה הגיבור עם 'חיית מחמד' - פרה מגזע נדיר, ז'קלין. סרט משעשע ומצחיק, נוגע ללב, מעורר נוסטלגיה ותובנות על דמותו של האדם באשר הוא אדם.

צילום: באדיבות סרטי נחשון
 
 
 הסרט זכה בשלושה פרסים בפסטיבל הקומדיה באלפ דואז 2016 – הפרס הגדול של חבר השופטים, פרס חביב הקהל ופרס השחקן הטוב ביותר.
 
 תקציר העלילה:

 פתח הוא איכר אלג'יראי פשוט, נשוי ואב לשתי בנות, המגדל באהבה רבה, כבבת-עינו את פרתו ז'קלין. הוא מאציל עליה תכונות אנושיות, משוחח איתה ודואג לרווחתה (רוחץ, מבריש, מכסה בעיתות קרה, מלטף ועוד מחוות 'מרשימות', שמעטות הפרות הזוכות לכך...).
הוא חולם לקחת את ז'קלין לתערוכה חקלאית בפריז. כשהוא מקבל סוף סוף את ההזמנה הנכספת, להפתעתם הרבה של כל יושבי הכפר, פתח (בברכתו של מוכתר הכפר ובסיועו), עוזב אותו בפעם הראשונה בחייו, נוסע במעבורת למרסיי ומחליט להגיע לתערוכה בפריז ברגל יחד עם ז'קלין, שמגלה משמעת של 'חייל למופת'.
 
פתח, דמות קומית פשוטה, חביבה ותמימה פוגש בדרכו בדמויות מעניינות – המייצגות קשת רחבה של טיפוסים וחושף את הצופים למצבים משעשעים רוויי הפתעות שונות ומשונות. פתח שהגיע מאיזה כפר נידח ומבודד וחי על פי ערכי המסורת שהועברה מדור לדור, פוגש על אם הדרך עיתונאית שהופכת אותו ל'כוכב' רשתות חברתיות, זוכה לפרסום, לתהילה והערכה בקרב בני קהילתו ו'מרענן' מחדש את הקשר עם אשתו, שלא הבינה את פתיחות היתר שהפגין מחוץ לבית וסירבה לקבל את הסבריו.
 
מכתב אהבה
 
יש בסרט מספר סצנות קורעות מצחוק כמו זו למשל, בה פיליפ הרוזן שיצר קשר בלתי אמצעי עם פתח, כותב עבורו מכתב אהבה לאשתו, במסגרתו מתגלה פתח כחסר כישורים בסיסיים בהבעת רגשות .
לדברי חמידי, הזוגות בכפרים באלג'יר מאוד צנועים. הם לא מביעים רגשות במחוות גופניות אחד כלפי השני. לא אוחזים ידיים ולעולם לא יתנשקו בפומבי. הם לא מחצינים את האהבה שלהם, אבל היא כמובן קיימת תמיד. חמידי מתאר עד כמה "ההורים שלנו היו עצורים לגבי הרגשות שלהם. אבל אם בודקים לעומק את השירים של אום כולתום לדוגמה, הם מאד רומנטיים עם המון ביטויי אהבה, כמו 'אני אוהבת אותך', 'אני מתגעגע/ת', אהובי/תי'"..

פרה שכזאת
מאות פרות התמודדו על התפקיד הנכסף של "זקלין" (מבלי להיות מודעות למשמעות תפקידן ולאחריות הרובצת על כתפיהן...)

תהליך ליהוק הפרה, כולל העבודה על הסרט נמשך למעלה משלוש שנים. היו צריכים לבחור פרה אחת במרוקו ואת 'שחקנית המשנה' בצרפת.
חמידי פקד ירידים חקלאיים רבים. ראה לדבריו מאות פרות. לבסוף, נבחרה פרה מסוג טרנטייז מחוות גידול פרות במרוקו – שם הפרות גדולות, חומות ובגודל מתאים.
אחרי שסיימו עם הליהוק במרוקו, נאלצו לחפש את הכפילה של ז'קלין בצרפת. השתיים שנבחרו בצרפת (אחת רזרווית כמחליפה), עברו אימונים עם מאלף חיות לקולנוע. לז'קלין המרוקאית הכירו נער צעיר, שנשכר להשגיח עליה, להלך איתה ולאמן אותה. ביום הצילומים האחרון הוא קיבל את הפרה במתנה...
 
הפרויקט עבר בהצלחה והפרה שמופיעה במלוא תפארתה כמעט גונבת את ההצגה.
 המשחק של כל צוות השחקנים ובראשם , פטסה בוימד (שהוא גם זמר מצוין), הוא לעילא ולעילא.

מומלץ. בידור במיטבו עם מוסר השכל.
 
יוצרים 
בימוי: מוחמד חמידי                             
תסריט: מוחמד חמידי               
אלן מישל בלן,
פטסה בוימיד
מוזיקה: איברהים מעלוף          
צילום: אלין קירשפינק               

השחקנים:
  
פתח: פטסה בוימד                   
פיליפ: למבר ווילסון                  
חסן: ג'מל דבוז                         
עיתונאית צעירה: ג'וליה פייטון  
נעימה: הג'ר מסדוקי                 
מוכתר: עבדאללה שקירי           
מורה: אמל אל אטרש               
 
 
צרפת / אלג'יר 2016 צרפתית, ערבית אלג'יראית, 92 דקות
תרגום לעברית ואנגלית
 
החל מתאריך 03.08 בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
הפצה בישראל עדן סינמה