נוסטלגיה

בוקר טוב לכלם כאן...
לפני כ-3 שנים ישבתי עם 2 חברות ילדות שלי ותוך כדי שיחה , על כוס קפה,  נזכרנו בילדים מהגן ומהכיתה שלנו, בה למדנו 8 שנים. כך נולד מפגש כיתתי, לאחר 56 שנים!!!. חגגנו על העבר...שחזרנו את הישיבה בכיתה (המפגש נערך בכיתת הלימוד בבית הספר), העלינו תמונות, הבאנו את ספרי הזיכרונות וכל הערב הזה צולם וממנו הפיקו תכנית טלויזיה על זיכרונות ורגעים משמעותיים הקשורים בהווי בית הספר ובהיסטוריה של המדינה.
הוצפנו ברגשות ובכינו... גם מהעובדה שהצלחנו למצוא את כל ילדי הכיתה. ומהזיכרונות בעברנו. חשנו ערגה וגעגועים, כאב וחרטה על מה שהיינו שמחים גם לשנות
10 מחברינו כבר לא היו אתנו. ושניים נוספים מאז גם כן הלכו לעולמם.
היינו 34 מבוגרים, תלמידי הכיתה, שהגענו ומאז אנחנו ממשיכים לקיים את המפגשים, בצורות אחרות ותמיד מעלים עוד זיכרון ועוד חיוך וצחוק אדיר למעשי הקונדסות שעשינו וחווינו בבית הספר.
לחזור לתקופת העבר היא תופעה חיובית ביותר. החזרה הזו מבטאת את הרגשות שלנו, מאפשרת לנו להבין את הזהות שלנו.
במסגרת התנדבותי היום בבית חולים "קפלן" ברחובות אני פוגשת את הקשישים החולים וברוב המקרים כל רצונם הוא לספר "מי היו" ובעיקר להדגיש את "היו זמנים...היה אחרת...היה טוב"... זיכרונות אלה והעלאתם הם כמו להוציא פירורים מן הכיסים.
מתוך הכיסים האלה מקבלים משמעות וחיזוק ולא אחת אף מגזימים כדי להעצים ולהתמודד עם קשיי ההווה.
מה יותר מתאים מהשיר הזה לנושא הזה?....
זיכרונות ילדות       -        אורלי ורדי 
מילים: איציק המרמן
לחן: עופר המרמן-  

שם כבר הייתי, 
עבר לו מהר הזמן, 
כבר בגרתי. 
בסמטאות כאן 
אין שום אדם כמו אז, 
כמו עכשיו. 

זכרונות ילדות יש לי כל הזמן, 
כבר מזמן. 
כך זה נראה לי, 
אשכח, לא את העבר, 
עד מחר. 

אי שם באופק, 
שמש תשקע על גל, 
לפנות ערב. 
תורן מפרש רם 
של הספינה מסתתר 
בין גלים. 

לילה כבר יורד. 
נדלקים אורות 
וזוגות יוצאים אל העיר 
ואל החולות. 

זכרונות ילדות יש לי כל הזמן, 
כבר מזמן. 
כך זה נראה לי, לא, לא אשכח ת'עבר 
עד מחר, עד מחר... 

לא אשכח את העבר. 
 ===========================
ומה סיפור הזיכרונות שלכם?... מסכימים עם חשיבותם?