דור שנות השישים אבות ובנים.

עשור וחצי לאחר מלחמת העולם השניה, באותו עידן נוצרת תרבות חדשה, אותו דור של הביטלס, בחינוך ובסוציולוגיה ולא רק לשכבותץ העליונות.

המאה עשרים מתורגמת ל-2 מלחמות עולם איומות ועקובות מדם, ששינו את מפת העולם, אם משמידים בני אדם באפן תעשייתי משהו השתבש לגמרי.

בשנות ה-50-60 קם דור ששואל שאלות, אינו מסתפק בחצאי דברים, בא בטענות חמורות, דור הבנים בגרמניה  שואל את האבות מה עשיתם במלחמה? איך כל זה קרה? ואיך יכול היה לקרות? הם לא הסתפקו בגמגום, בחצאי משפטים, הם לא שאלו רק באופן פוליטי פילוסופי, שאלו מתוך פליאה ותוכחה, וזה הופך לווטו גדול על הדור הקודם.
נוצר משהו בדור החדש, תרבות חיה ונושמת, שרואה את עצמה כאנטיתזה לתרבות הקודמת, ומציגה שאלות אלטרנטיביות.

הטינה הכעס והמרירות נגד ההורים מתורגמת לתרבות שמנגד שהולכת לכמה כיוונים.

התרבות המוזיקלית מגלה את החושניות את המיניות והחופש, תרבות זו מתמרדת ומופיעה נגד השמרנות של הדור הקודם.
דור זה שלאחר מלחמת העולם השניה מתקומם, אנחלנו לא מקבלים כמובן מאליו את הכל, החיים שלכם לאחר המלחמה היו עלובים, אתם הייתם שותפים לזוועות הגדולות ביותר שידעה האנושות מעודה, ואמרו מה שהיה טוב לכם לא טוב לנו.
תרבות הנעורים הופיעה כאשר הופיע אלביס מנענע את אגן הירכיים, קונטציה מינית ברורה לחלוטין, דור שלם שבוי במראה זה, מזעזע את ההורים. כך גם הגיעה האהבה החופשית שהיא מזדמנת ובלת מחייבת.

אנחנו יוצאים נגד המונוגמיה שלכם, אפשר לאהוב גם בלי עקרונות, החופש המיני חגג.לברוח מכל המסגרות הבורגניות, להשתחרר, תרבות המשנה לבוש מרושל, ז'קטים עם פאייטים צבעוני וצועק למרחוק, והשיער ארוך ופרוע, אז מגיעה גם תרבות הסמים, זו כבר לא תת התרבות של האופיום, הנער באופו מסיבי אינו יכול להימלט מזה, זה מתרגם ל- מרחיב את התודעה, שכרון החושים והיצירתיות, תרבות הסמים הופכת לחלק אינטגרלי לרוק ולפו"פ, זו תרבות מתמרדת, המבקשת לערער על הקודים בהשקפת עולם, צריך רופק של שחרור, יש צורך לפרוץ גבולות,

פו"פ כז'אנר חדש מבקש לרשום אמירה של עומק מעבר לגבולות הפו"פ.