האם לחבק דיקטטורים לקיים עימם הסכמים ולחמש אותם?

בשנת 2015 הגיעו לישראל נציגי החונטה הצבאית של בורמה. התקבלו בכבוד מלכים על ידי נשיא המדינה וראש הממשלה, ואף ביקרו בבסיסי חיל הים וחיל האוויר.

זו היתה תחילתו של קשר שבמסגרתו העבירה ישראל אמצעי לחימה לקבוצה המיליטנטית שהוציאה לפועל פשעים חמורים במדינתה.
פעילי זכויות אדם בישראל הגישו עתירה לבג"ץ, בה הם מבקשים לדעת מדוע נמשך הסחר הבטחוני עם השלטון הבורמזי בעקבות הפשעים שהם מבצעים נגד אזרחים ומיעוטים אתניים.

זה אינו מקרה יחיד, בשנת -2016 באוגוסט הגיע נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה שבתקופת כהונתו  הומתו אלפים. כן קבלו אותו בחיבוק גדול.

כך גם ג'אנגדה ג'יאנג פוליטיקאי סיני בכיר שידיו מגואלות בדם מתעשיית קצירת איברים בכפייה בסין.

נשיא דרום סודאן סאלווה קיר שרצח רבבות נשים וילדים, האם מבחינה מוסרית האם אין זה מדרון חלקלק?

אני מבינה מבחינה פוליטית את ממשלת ישראל, טוב יותר שיהיו בעדנו מאשר נגדנו, זו גם הצבעה באו"ם עבורנו, אך מכאן ועד לחמש מיליציות רצחניות עוד הדרך ארוכה, מי שמספק נשק להרוג קרבנות תמימים זה סיוע לרצח.

השאלה היא מוסרית (למרות שהפוליטיקה אינה מכילה מושג זה) והדעות הן לכאן ולכאן

כאשר דיקטטורים (רוצחים) מתקבלים אצלנו בכבוד רב וממדינות דמוקרטיות אחרות, הרי ישנה הסכמה שבשתיקה והם ימשיכו באותו קו.

אם אנו מסייעים לרשעים אלה שאינם מאמינים בקדושת החיים בערכים אנושיים ודמוקרטיים ובחופש, מדינה שאינה  שומרת על גבולות מוסריים, בטווח הארוך זה לא לטובתנו.